דגים טורפים מתחבאים מאחורי דגים גדולים וצמחוניים, וכך מתקרבים אל הטרף שלהם מבלי שזה יבחין בהם. מחקר חדש מראה שהאסטרטגיה הזו אכן יעילה

באירופה של ימי  הביניים, כשאנשים יצאו לצוד עופות מים או אולי איילים, הייתה להם שיטה מעניינת במיוחד להתקרב אל בעלי החיים מבלי שאלו יבחינו בהם ויברחו. הם התחבאו מאחורי סוס, וכך הלכו בזהירות לכיוון המטרה, עד שהיו במרחק המתאים לירות חץ, או מאוחר יותר, קליע מרובה. הסוס אוכל העשב לא עורר את חשדם של העופות והאיילים, שלא הבחינו שמאחוריו אורב בעל חיים מסוכן הרבה יותר. לעתים, כפי שניתן לראות בציור, הציידים לא הביאו איתם סוס אמיתי אלא רק דגם עץ שלו, או אפילו לבשו תחפושת של סוס.


ציד ברווזים בחסות "סוס חיפוי" | איור: הנרי רוברט רוברטסון, מספרו "Life on the Upper Thames", (1875). דרך ה-British Library ו-Wikimedia Commons, נחלת הכלל

השיטה הזו היא עוד דוגמה ליכולת ההמצאה של האדם, שמוחו הגדול מאפשר לו לפתור בעיות בדרכים ייחודיות וחכמות במיוחד. או אולי לא לגמרי ייחודיות. שכן לפי מאמר שהתפרסם לאחרונה, יש דגים שמשתמשים בדיוק באותה שיטה. הם לא מתחבאים מאחורי סוסים, כמובן, אלא מאחורי דגים גדולים שאינם טורפים, וכך מתקרבים אל הדגים אותם הם מנסים לצוד, מבלי להבהיל אותם.

החצוצרן שמאחורי התוכי

צוללנים שמו לב כבר זמן מזמן להתנהגות המיוחדות של דגים מהמין חצוצרן מערב אטלנטי (Aulostomus maculatus), דג טורף שחי בשוניות ובקרבתן. הדגים נצמדו לדגים גדולים יותר ולא מאיימים, למשל אל דגי תוכינון, וכך התקרבו אל הטרף שלהם. "במשך העשורים האחרונים, ספרים, בלוגים של צלילה, וגם כמה מאמרים מדעיים דיווחו על תצפיות של התנהגות כזו", אמר סם מאצ'ט (Matchette), שהוביל את המחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. אבל קשה להסיק מסקנות חד משמעיות מתצפיות בלבד. איננו יודעים אם אסטרטגיה כזו, בה הטורפים מתחבאים מאחורי דג גדול וצמחוני, עשויה באמת לעבוד, או שהדגים הקטנים מזהים בקלות שמאחורי הדג התמים לכאורה מתקרבת סכנה. 

כדי לבדוק זאת, החוקרים השתמשו בדגמים של דגים, אותם הסיעו על חוטים כדי שייראו כאילו הם שוחים. דגם אחד היה של חצוצרן, והשני של תוכינון מהמין Sparisoma viride. הם הציבו את הדגמים בשוניות לחופי איי האנטילים ההולנדיים בים הקריבי, והסיעו אותם לעבר להקות של דגי ריפנית (Stegastes), שמשמשים כטרף לחצוצרנים.


דגי הריפנית לא נבהלו. דגם חצוצרן ודגם תוכינון "שוחים" יחד | צילום: Sam Matchette

כשהריפניות ראו את ה"חצוצרן" המדומה מתקרב, הן בחנו אותו ומיהרו לשחות מהמקום ולהתחבא. התגובה לדגם של תוכינון הייתה מתונה הרבה יותר: הדגים הקטנים הכירו את המין הזה וידעו שהוא לא מהווה איום. כשהחוקרים הסיעו את הדגם של התוכינון ומאחוריו את דגם החצוצרן, הריפניות התנהגו ממש כמו שעשו כשהתוכינון לבדו התקרב אליהן. לא נראה שהן הבחינו בחצוצרן, או אם ראו חלק מגופו, הן לא הבינו שמדובר בטורף המסוכן ולא הגיבו אליו כראוי. "הופתעתי שדגי הריפנית הגיבו בצורה שונה כל כך לדגים השונים, זה היה נהדר לראות את זה קורה", אמר מאצ'ט.

 "נראה שההתנהגות של החצוצרנים היא אסטרטגיה יעילה, שמעלה את הסיכויים שלהם להצליח בציד", סיכם ג'יימס הרברט-ריד (Herbert-Read), החוקר הבכיר החתום על המאמר. החוקרים משערים שעשויים להיות עוד דגים שמשתמשים באסטרטגיה דומה – ואומרים שהשיטה הזו עשויה להפוך לנפוצה עוד יותר בעתיד. משבר האקלים מוביל לתמותה של אלמוגים בשוניות רבות ברחבי העולם, ומותיר את הדגים הטורפים עם מעט מאוד מקומות מסתור מהם הם יכולים לארוב לטרפם. ייתכן שהתחליף לכך יהיה הסתתרות מאחורי דגים אחרים.

זה לא אומר שהשיטה הזו חדשה – עד כמה שידוע לנו, החצוצרנים צדים בעזרתה כבר דורות רבים. "ציידים אנושיים אולי הבינו שהסתתרות מאחורי סוס יכולה לעזור להם בציד", אמר מאצ'ט, "אבל נראה שהדגים פיתחו את השיטה הזו הרבה לפנינו".

סרטון המסכם את המחקר (באנגלית):

תגובה אחת

  • מנדי

    מה עם חושים נוספים חוץ מראיה?

    יכולים להיות דרכים נוספות לזיהוי הדג הטורף כמו הריח של הדגים וכד', הם גם נבדקו במחקר?