שמונה מאמרים חדשים חושפים מין קדום בשושלת האדם שהלך על שתיים אך גם טיפס על עצים, ואולי השתמש בכלים. ולא, הוא לא "החוליה החסרה"

ביום חורפי אחד, באוגוסט 2008, יצא מתיו ברגר (Berger) בן תשע לטיול עם כלבו טאו. הכלב החל לרוץ והילד רדף אחריו, כשרגלו נתקלה בסלע והוא מעד. במקום לקום על רגליו ולהמשיך אחר הכלב, מתיו עצר: משהו נראה לו מוזר, שונה, באותו סלע. הוא סיפר על כך לאביו, חוקר המאובנים לי ברגר, וזה בחן את הסלע וזיהה בתוכו עצם בריח של מין קדום בשושלת האדם.

המעידה של מתיו היתה הצעד הראשון בזיהוי אוסטרלופיתקוס סדיבה (Australopithecus sediba), מין שחי לפני כשני מיליון שנה. קצת יותר מעשר שנים לאחר מכן, התפרסמה בסוף השבוע מהדורה מיוחדת של כתב העת המדעי PaleoAnthropology ובה שמונה מאמרים שנכתבו בידי 31 חוקרים מ-25 מוסדות מחקר שונים, כולם על מאפייניו של אותן מין קדום.

מקומו של סדיבה על העץ

המאמרים מתבססים בעיקר על שני שלדים חלקיים, זכר ונקבה, שנמצאו באתר מלפה (Malapa), כמה עשרות קילומטרים מצפון מזרח ליוהנסבורג, דרום אפריקה, בעקבות גילוי עצם הבריח. האתר הוא חלק מאזור  גדול שבכמה מקומות בו נמצאו מינים שונים של אוסטרלופיתקוס, ולכן האזור כולו מכונה "ערש האנושות".

אוסטרלופיתקוס, שפירוש שמו הוא "קוף-אדם דרומי", זכה לפרסום בשנות ה-70 כאשר התגלה באתיופיה המאובן שזכה לכינוי "לוסי". אך הגולגולת הראשונה מסוג זה נמצאה דווקא בדרום אפריקה, עוד בשנות ה-20. מאז התגלו כמה וכמה מינים השייכים לסוג אוסטרלופיתקוס, במזרח אפריקה ובדרומה. המוקדמים הם כנראה בני קצת יותר מארבעה מיליוני שנה, והמאוחרים יותר חיו לפני פחות משני מיליון שנה. המאובנים של אוסטרלופיתקוס סדיבה הם מהקבוצה המאוחרת.

ככלל, אוסטרלופיתקוס משלב תכונות אנושיות ותכונות של קופי אדם: הם הלכו על שתיים, אך גם טיפסו על עצים טוב יותר משאנחנו מסוגלים; זרועותיהם היו ארוכות יחסית לרגליהם, אך קצרות מאלו של קופי אדם מודרניים; ומוחם היה קטן , לא גדול משמעותית מזה של שימפנזה.

מה חשפו המאמרים החדשים על סדיבה, ומיקומו בקרב אחיו האוסטרלופיתקים? כמה מקבוצות המחקר התמקדו  בחלקים שונים של השלדים: הגולגולת, הזרוע והכתף, חוליות עמוד השדרה והצלעות, היד, האגן והרגליים. שני מאמרים נוספים בחנו את גודל הגוף והפרופורציות שלו ואת ההליכה של בני המין. התגלית העיקרית שלהם הייתה שסדיבה היה קרוב מאוד להומו הביליס (H. habilis), מין מוקדם מהסוג שלנו, שהופיע קצת לאחר מכן.

אוסטרלופיתקוס סדיבה | פסל של Elisabeth Daynes, צילום: S. Entressangle
קרוב מאוד להומו הביליס. אוסטרלופיתקוס סדיבה | פסל של Elisabeth Daynes, צילום: S. Entressangle

עירוב של תכונות

סדיבה היו בעלי זרוע וכתף שמתאימות לטיפוס ותנועה בין הענפים, בדומה למינים אחרים של אוסטרלופיתקוס. הרגל מתאימה גם לטיפוס וגם להליכה על שתיים, ומשחזור ההליכה שלהם עולה שהם הלכו ברגליים כמעט ישרות, אך בצורה שונה, בכמה מובנים, מזו של בני האדם המודרניים.

כף היד שלהם הייתה ייחודית, ושונה מכל מה שנראה לפני כן: נראה שהיא הייתה מסוגלת גם לאחיזה חזקה הדרושה לטיפוס, וגם לטיפול עדין ומדויק בחפצים. האם זה אומר שהם יצרו כלים, ואולי סיתתו אבנים? בעבר חשבנו שיכולת כזו הייתה קיימת רק אצל בני הסוג הומו, והומו הביליס אף קיבל את שמו, "האדם המוכשר", בשל ההנחה שהיה הראשון ליצור כלים. אך כיום חוקרים לא מעטים סבורים ששימוש בכלים ואף ייצור שלהם החל לפני הומו הביליס, אצל האוסטרלופיתקוס. אם זה אכן כך, בני המין סדיבה הם מועמדים טובים להיות יצרני הכלים האלו.

אחד השלדים שנמצאו הכיל חלק גדול מהגולגולת, בעוד מהשני נמצאו שברי הלסת התחתונה. בחינה שלהם העלתה שוב שלסדיבה היו תכונות קרובות מאוד להומו הביליס, והחוקרים הסיקו שמין זה היה אביו הקדמון של הביליס, או מין קרוב לאותו אב קדמון. עם זאת, סביר שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות עד כמה, ואיך, המינים האלו היו קשורים זה לזה, ואם הומו הביליס הוא אכן צאצא ישיר של אוסטרלופיתקוס סדיבה.

סימולציה שמראה כיצד אוסטרלופיתקוס סדיבה הלכו | Sawyer Broadley, Amey Zhang and Jeremy DeSilva

לא חוליה, ולא חסר

לכן גם אין טעם להכתיר את סדיבה כ"חוליה החסרה", מושג שהיה צריך להיעלם זה מכבר, ולקוח מתפיסה מיושנת הרואה את כל היצורים החיים כשייכים ל"שרשרת הקיום הגדולה", שבה המינים מדורגים מהפרימיטיבי אל המתקדם. האבולוציה היא לא שרשרת ולא סולם, והמינים אינם מתקדמים בצורה מסודרת משלב אחד לשני. במקום זאת, אוכלוסיות ותתי-אוכלוסיות נפרדות, משתנות, נפגשות מחדש, מעבירות גנים זו לזו, נכחדות ושורדות, ורק במבט לאחור אפשר לחלק אותן ולהגיד: מאובן זה שייך לסוג אוסטרלופיתקוס, וזה שונה ממנו מספיק, הוא שייך לסוג הומו. מחקרים חדשים מציעים שהמין שלנו, הומו ספיאנס, לא הגיע ממקור אחד אלא הוא תוצר של כמה אוכלוסיות שנפרדו ואז התערבבו מחדש. ייתכן מאוד שהדבר נכון למינים רבים, כולל המינים בשושלת שהובילה אלינו.

המאובנים של סדיבה, שמערבים תכונות כמו-פרימיטיביות עם תכונות כמו-אנושיות, מצביעים גם הם על כך שהאבולוציה שלנו מסובכת ומסועפת יותר מכפי שהיה נדמה לנו. "הממצאים שלנו מאתגרים את התפיסה המסורתית של אבולוציה כקו ישר" אמר ג'רמי דסילבה (DeSilva) מאוניברסיטת דרטמות, אחד העורכים של המהדורה המיוחדת ומכותבי המאמרים בה. "פעם חשבנו שמאובנים ממין הצעיר במיליון שנה מלוסי [המאובן המפורסם מהמין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס - י.א] יהיו דומים יותר לבני אדם. עבור חלקים מסוימים מהאנטומיה של סדיבה, כמו הברך, זה נכון. אבל עבור אחרים, כמו כף הרגל, זה לא נכון. במקום זאת, מה שאנחנו רואים כאן הן שושלות מקבילות, שמדגימות איך 'ניסויים אנושיים' שונים התרחשו בשלבים מוקדמים של ההיסטוריה האבולוציונית המסובכת שלנו".

הממצאים המדווחים במאמרים מוסיפים עוד קצת פרטים לתמונה הכוללת של האבולוציה של האדם, ועוזרים לנו להבין כיצד ומתי התפתחו התכונות השונות המאפיינות אותנו. במהלך המחקרים נעשו גם פריצות דרך הקשורות לחקר המאובנים עצמם, כולל דימות  במכשירי CT והפרדתם מהסלע שבו נמצאו בעזרת לייזר. אולי חשוב עוד יותר, המחקרים האלו מייצגים שיתוף פעולה רחב ונדיר בתחום תחרותי במיוחד. עורכי המהדורה אף קראו לחוקרים נוספים לבחון את הממצאים, וסריקות תלת-ממדיות של כל המאובנים מוצעות לכל מי שרוצה לעשות זאת. "כמה שיותר עיניים יבדקו את המאובנים, כך יהיה טוב יותר" כתבו. "מי יודע אילו תובנות יעלו כאשר דור חדש של חוקרי מאובנים יגלו, באופן בלתי נמנע, דברים שאנו החמצנו?"

 

0 תגובות