בניגוד לכל מה שחשבו עד כה, מתברר כעת שיש לנגיפים טורפים טבעיים, ושלפחות מין אחד של ריסניות משגשג בדיאטה שמבוססת עליהם בלבד
אנחנו מכירים את הנגיפים בראש ובראשונה כמחוללי מחלות. למרות גודלם הזעיר נהוג לקבוע שהם נמצאים בראש שרשרת המזון, בדיוק כמו האדם וטורפים גדולים דוגמת הטיגריס והתנין, שכן הם יכולים לפעמים להרוג את הפונדקאים שלהם, ועד כה חשבו שאין שום טורף שניזון מהם.
כעת ייתכן שהתמונה השתנתה. חוקרים מאוניברסיטת נברסקה-לינקולן בארצות הברית מצאו לראשונה יצור חי שמסוגל לאכול נגיפים ויכול לשרוד ולהתרבות גם בהיעדר כל מקור מזון אחר פרט לנגיפים. "הם מורכבים מחומרים ממש טובים: חומצות גרעין, הרבה חנקן וזרחן", אמר ג'ון דה-לונג (DeLong), שהוביל את המחקר. "בטוח יש יצור שמצא דרך לאכול את חומרי הגלם המשובחים האלה".
החוקרים לקחו דגימות של מים מתוקים, שהכילו חיידקים ויצורים חד-תאיים אחרים שחיו בהם באופן טבעי. למים האלה הם הוסיפו כלורווירוסים (chlorovirus) – סוג של נגיף שמסוגל להדביק אצות ואף להרוג אותן. שני היצורים היחידים ששרדו את ההתקפה הנגיפית היו ממשפחת הריסניות – יצורים חד-תאיים ששוחים במים באמצעות מעין ריסים דקים. יתר על כן, כמות הנגיפים במים פחתה בנוכחות הריסניות הללו, שנקראות הלטריה (Halteria) וסנדלית (Paramecium).
מסוגלת להתקיים מתזונה בלעדית של כלורווירוס. ריסנית מסוג הלטריה | מקור: Wim Van Egmond, Science Photo Library
נגיפים נטרפים
כדי לברר את העניין לעומק גידלו כל אחד ממיני הריסניות בסביבה מימית שמקור המזון הזמין היחיד בה היה כלורווירוסים. נמצא שאוכלוסיית ההלטריות התרבתה בקלות בסביבה הדלה הזאת וגדלה פי 15 בתוך יומיים. במקביל, אוכלוסיית הנגיפים נעלמה כמעט כולה. הסנדליות, לעומת זאת, לא גדלו ולא התרבו בסביבה שהורכבה רק מכלורווירוסים, אבל כן ניזונו מהם – ועשו את זה גם כשהיו חומרי מזון נוספים בסביבה. כלומר, לא כל ריסנית מסוגלת להתקיים מתזונה שמורכבת מנגיפים בלבד.
בניסוי נוסף צבעו החוקרים נגיפי כלורווירוס במולקולת צבע פלואורסצנטי. כשחשפו כמה מיני ריסניות לנגיפים הללו, ראו עד מהרה שאזורי העיכול שלהן נצבעו באותו צבע זורח. כך הם איששו פעם נוספת את מסקנתם שריסניות אוכלות את הנגיפים.
יצורים רבים צורכים נגיפים כשהם אוכלים מזונות אחרים. עם זאת, עד לפרסום המחקר הנוכחי סברו שאכילת הנגיפים לא משפיעה באופן משמעותי על המערכת האקולוגית בגלל גודלם הזעיר וכמות חומרי המזון הדלה שהם מספקים ליצור שצרך אותם. אך לפי הערכת החוקרים, כל הלטריה בניסוי שלהם אכלה בין עשרת אלפים למיליון נגיפים ביממה. חומרי הגלם שמהם הורכבו הנגיפים ממשיכים לעלות במעלה שרשרת המזון, כשמיני פלנקטון אחרים אוכלים את הריסנית, ודגים קטנים, סרטנים ואפילו לווייתנים כחולים אוכלים את הפלנקטון.
יכול להיות שממצאי המחקר יחייבו לעדכן את כל המודלים האקולוגיים הקיימים כיום – שלא מתייחסים כלל לנגיפים כמקור מזון. החוקרים מתכננים להמשיך ולחקור את התופעה, ובין השאר לבדוק אם יש מינים נוספים שניזונים מנגיפים, ואם התופעה מתרחשת גם בטבע ולא רק בתנאי מעבדה. מי יודע, אולי בעתיד יימצא יצור חי שמסוגל לאכול נגיפים מחוללי מחלות, ונוכל להשתמש בו למיגור מחוללי מחלות מסוכנים.
