קמח או עמילן תירס יכולים להיות דליקים מאוד אם מפזרים אותם באוויר. צפו בהדגמה המרהיבה אבל אל תנסו אותה בבית!
בדרך כלל, קמח ועמילן תירס (קורנפלור) אינם חומרים דליקים במיוחד, אבל פיזור שלהם לענן אבקה יוצר תערובת דליקה במיוחד שמתלקחת תוך שניות בודדות בעוצמה רבה, צפו בסרטון המדגים זאת:
הסבר מדעי
כדי שאש תבער, שלושה גורמים צריכים להתקיים יחד: נוכחות של חומר דליק ( כמו למשל עץ, נייר, דלק, פחם, או קמח) נוכחות של חומר מחמצן (בדרך כלל החמצן שבאוויר, אבל קיימים גם חומרים מחמצנים אחרים) וחום גבוה. שלושת אלה מכונים יחד "משולש האש". אם אחד הגורמים חסר, האש אינה יכולה לבעור. אם שלושתם מתקיימים – יש אש, בלי קשר לסביבה החיצונית.
קמח ועמילן תירס הם חומרים דליקים, ואם מקרבים אליהם גפרור בוער, אולי אפשר להדליק אותם לאחר חימום ממושך. אולם האש במקרה הזה תהייה יחסית קטנה ומתונה, בגלל מחסור יחסי בחמצן – שהוא אחד משלושת מרכיבי משולש האש. בתלולית קמח, רק גרגירי האבקה שנמצאים בשטח החיצוני באים במגע עם חמצן, ולכן רק הם יכולים לעלות באש. כיוון ששטח הפנים החיצוני של התלולית קטן יחסית, יהיה קשה להבעיר אש במצב כזה.
לעומת זאת, אם מפזרים את הקמח או העמילן לאבקה שמרחפת באוויר, כל גרגיר וגרגיר מרחף באופן נפרד, מה שגורם לשטח פנים גדול מאוד של חומר דליק שבא במגע עם החמצן שבאוויר – סכום כל שטחי הפנים של כל הגרגירים המרחפים. במצב כזה כל מקור חום מצליח ליצור אש שמתלקחת באופן מיידי. ענן של אבק דליק המפוזר באוויר נקרא "אבק נפיץ" – ובמפעלים שיש בהם סיכון להיווצרות אבק כזה, כמו למשל טחנות קמח – יש כללי בטיחות מיוחדים כדי למנוע את היווצרותו, כי כל ניצוץ חשמלי עלול לגרום לפיצוץ.
תופעה דומה, אבל מתונה בהרבה, אפשר לראות כאשר מנסים להדליק בול עץ גדול: הדבר קשה ביותר, וגם כאשר הוא מתלקח – ההתלקחות מתונה. אבל אם שוברים אותו לכפיסי עץ קטנים או אפילו מנסרים לנסורת, קל להדליק את החלקיקים והאש המתלקחת עזה. לכן אנשים בעלי אח / קמין עצים לחימום הבית שוברים בולי עץ לחתיכות קטנות יותר.
באבקה כאמור המצב קיצוני יותר משבבי עץ, כי גודל הגרגירים קטן יותר – ומאפשר ערבוב ומגע טוב יותר עם החמצן. השיא של התופעה הוא התלקחות של גז – כמו למשל התלקחות של גז מימן. בגז הערבוב עם החמצן הוא ברמה המולקולרית, הקטנה ביותר האפשרית, ולכן גז שמעורבב עם האוויר מתלקח בפיצוץ.
בסיום הסרטון מודגמת 'יריקת אש'. הכינוי הזה להדגמה אינו מדויק. כי לא באמת יורקים אש, אלא פשוט מפזרים אבקה של חומר דליק לאוויר – ומדליקים אותו מחוץ לפה. יורקי אש לרוב משתמשים בנוזלים דליקים (כמו אלכוהול או שמן פרפין) לביצוע ההדגמה, אבל גם אבקת קורנפלור מספקת תצוגה מרהיבה, ואפילו בטיחותית יחסית – משום שהאש אינה מתקדמת אחורה אל עבר הפה, שם הגרגירים עדיין צמודים זה לזה ואין מספיק חמצן כדי ליצור אש, ובכל זאת, זו הדגמה מסוכנת אפילו לאנשים מנוסים בכך וכמובן שאסור לנסות אותה בבית!
סרטונים נוספים בסדרת האש: