מה זה האינטרנט של הדברים? איך זה קשור למוח האנושי והאם זה טוב או רע

מטוס הדרימליינר החדש מלא בחידושים מדעיים וטכנולוגיים. ניצלנו את העובדה שהוא הגיע לארץ כדי לצלם בו ובמעבדה סדרה של סרטונים על כמה מהחידושים המגניבים ביותר, והפעם על החיישנים המשדרים שבו – שמהווים למעשה את האינטרנט של הדברים:

מכונת המשקאות במחלקה למדעי המחשב

בשנות ה-70 של המאה הקודמת, הוצבה מכונה לממכר משקאות קלים במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי-מלון שבארה"ב. בדיחה ישנה אומרת שמתכנת טוב חייב 'לתדלק' את עצמו בקפאין – ואכן מכירות הקולה במכונה הרקיעו שחקים. בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, המחלקה התרחבה, כך שמשרדים רבים מוקמו במרחק רב ממנה. המתכנתים שעבדו בבניין באותה התקופה מספרים שלא היה דבר מתסכל יותר מללכת דרך ארוכה אל למכונת המשקאות, בעודך מדמיין את הקולה הקרה שאתה עומד לשתות – ולגלות בסוף שהיא ריקה, או, גרוע מכך – שהשתייה שיוצאת ממנה חמה.

כמה סטודנטים החליטו לפתור את ה'בעיה' המטרידה – הם התקינו במכונה חיישן אלקטרוני שמדד כמה משקאות יש בתוכה. החיישן חובר למחשב המרכזי של המחלקה. תוכנת מחשב מתאימה נכתבה לצורך העניין – וכל סטודנט יכל להגיש 'שאילתה' ממסוף המחשב שבחדרו אל המחשב המרכזי, בדבר מצב המשקאות במכונה - והיה מקבל פלט של מצב המלאי ואפילו כמה זמן דקות כל בקבוק נמצא במכונה (מה שמעיד אם הוא הספיק להתקרר או לא). מכונת המשקאות הזו נחשבת ליישום הראשון בעולם של 'האינטרנט של הדברים' : מכונה ש'יודעת' מה מצבה ומדווחת הלאה לרשת מחשבים. את המונח 'האינטרנט של הדברים' עצמו טבע לראשונה יזם הטכנולוגיה הבריטי קווין אשטון (Ashton) בשנת 1999 בזמן שעבד בתאגיד מוצרי הצריכה פרוקטור-אנד-גמבל.

מבול ענקי של נתונים

אז מה זה בדיוק האינטרנט של הדברים? הכוונה היא שכל דבר, כל חפץ שאפשר להתקין בו חיישן שידווח על מצבו – יהיה בעל חיישן כזה. כמובן שהחיישן צריך להיות קשור לתפקוד החפץ: למשל מד טמפרטורה ולחץ בתוך דוד המים החמים, מדי טמפרטורה בכל חדר, מקרר או מזווה בעלי חיישנים שיודעים לעשות 'ספירת מלאי' של המוצרים שבתוכם, חיישנים שמודדים את תפקוד החלקים הפנימיים במכונת הכביסה, חיישנים שנמצאים על הבגדים / אביזרים שאנו לובשים ומודדים עבורינו מדדים רפואיים ועוד. כמו במכונת המשקאות - החיישנים אמורים להיות מחוברים לרשת האינטרנט, ולדווח כל הזמן על מצבם. מובן שבמצב אידאלי זהו מבול של נתונים – שאף אדם לא יוכל לעקוב אחרים ולנטר אותם. אבל מחשב יוכל להתמודד עם הר הנתונים, ולהסב לתשומת ליבנו רק את אלו המצריכים ידיעה, ואולי גם להגיב בהתאם. למשל – להזמין עבורינו מצרכים מהמרכול כאשר המקרר מתרוקן. לזהות באמצאות GPS היכן אנו נמצאים, וכאשר אנו במסלול חזרה הביתה, והמים בדוד קרים – להדליק עבורנו את הדוד בדיוק בזמן המתאים ועוד. כמו מין צבא של משרתים קטנים שיתוכנתו על פי רצונותינו כדי להפוך את החיים שלנו לטובים ונוחים יותר.

כמו המוח והחושים

מבחינה מסויימת, אפשר לדמות את האינטרנט של הדברים אל המוח האנושי והגוף. הגוף שלנו מרושת במיליארדי 'חיישנים' – תאי עצב המחוברים לתאי חישה היוצרים יחד את החושים שלנו: מגע, טמפרטורה, כאב, אור, ריח, קול ועוד. גם סביב מערכת העיכול תאי עצב רבים בעלי יכולת חישה. חוץ מללמד את המוח על המתרחש מחוץ לעולם, תאי העצב גם מדווחים לו על מצבו. זה יכול להיות אפילו תא עצב בודד ברגל שמעביר אותות למוח, המוח מעבד את המידע במהירות, ואם האותות שונים מהרגיל, זה יגיע לתודעה שלנו ואנו נסתכל לראות מה יש שם – אולי למשל עומד על רגלנו יתוש שצריך לגרש. תאי עצב גם יכולים לדווח למוח על בעיות יותר כרוניות כמו שחיקה בסחוסים, על בעיה בבטן ועוד. הרבה חיישנים מעבירים הרבה מידע, והרבה מידע מעלה את סיכויי ההישרדות שלנו (כי אולי יש בעיה שצריך ואפשר לפתור). בתכנון מטוס הדרימליינר לקחו את נושא החיישנים ממש צעד אחד קדימה – המטוס מרושת ביותר מ-14,000 חיישנים (!) שמנטרים היבטים שונים הקשורים למטוס, ומשדרים בזמן אמת את מצבם / מצב המטוס לתחנת קרקע. אם מתגלה בעיה, כאשר המטוס נוחת יודעים בדיוק היכן היא, ומה צריך להחליף ולתקן.

הפרטיות שאיננה – ושאר סכנות

השלכה עיקרית של 'האינטרנט של הדברים', אם ייושם, היא שהפרטיות שלנו (או מה שנשאר ממנה בימינו...) תאבד באופן סופי כאשר נמסור לחברת אינטרנט גדולה את כל הפרטים (כמעט) על החיים שלנו: איפה אנו נמצאים, מה קצב הנשימות שלנו בכל רגע ורגע ומה תכולת המקרר שלנו עכשיו.

יש שיאמרו – אז מה? מה אכפת לי שידעו מה שיש לי במקרר? יש אפילו שיגידו שזה דבר חיובי, למשל ששעון היד שלנו, שמודד את הדופק, יוכל להזמין עבורנו סיוע רפואי במקרה הצורך (חברת אפל הודיעה בדיוק על שעון כזה בחודש שעבר). בארצות הברית חברות ביטוח מציעות ביטוח מוזל לנהגים בעלי אופי נהיגה חיובי, כפי שידווחו לה חיישנים ברכב. מצד שני אולי חברת ביטוח רפואי לא תסכים לבטח אותנו בגלל שתזהה איזה דפוס פעילות חריג בדופק או בנשימה שלנו? כאשר לכל דבר כמעט יהיה רכיב GPS, אז החברות הגדולות והממשלות, ידעו בכל רגע ורגע איפה אנו נמצאים ועם מי אנו נפגשים ומדברים (דבר שיכול למשל להקשות בחשיפה אנונימית של שחיתות, למשל). שלא לדבר על גורמי חוץ: אם הכל באינטרנט, זה אומר שהכל גם נתון להתקפות ברשת האינטרנט, כמו שיש 'וירוסים' למחשב ולטלפון הנייד, לא ירחק היום שיהיה 'וירוס' לדוד השמש, למכונית, למכונת הכביסה, לשעון ומי יודע למה עוד...

אבל כך או אחרת – רוב מומחי הטכנולוגיה חוזים כי האינטרנט של הדברים יחולל מהפכה של ממש, מהפכה שאנו נמצאים עכשיו בחיתוליה, שתביא לשינוי גדול בחיים שלנו, אולי אפילו בסדר הגודל שהביאה רשת האינטרנט או הטלפון הנייד.

 

 

0 תגובות