הרצאה לזכרו של עמוס דה שליט

אבא אבן, ספטמבר 1969

עמוס דה-שליט הלך לעולמו ב-1969, בגיל 42, אך הספיק הרבה יותר מכפי שנותיו. הוא היה חבר בדור המייסד של הפיזיקה הישראלית ותרם תרומה חשובה להבנה של מבנה גרעין האטום. בתפקידיו המנהליים בעולם המדעי היה ממקימי הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן למדע והקריה למחקר גרעיני בנגב. הוא תרם רבות לחינוך המדעי בישראל, הקים את המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן ואת מחנות הקיץ לנוער שוחר מדע, וקשר קשרים בין ישראל לגופים רבים במסעותיו בעולם כ"דיפלומט מדעי".

דה-שליט נולד בירושלים בספטמבר 1926 אך גדל והתחנך בתל אביב. הוא חזר לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה העברית, אך במהלך לימודיו פרצה מלחמת העצמאות. כמו רבים מחבריו הפיזיקאים הצעיריםהצטרף לשורות חיל המדע ועסק בפיתוח כלי נשק וטכנולוגיות צבאיות אחרות.

בשוך הקרבות, חזרו הסטודנטים לספסל הלימודים. דה-שליט השלים את לימודי המוסמך שלו ב-1949 בהנחיית פרופ' יואל רקח, שעסק בספקטרוסקופיה - מדידת המבנה של אטומים או מולקולות באמצעות אור. רקח היה פורץ דרך בתחומו וביסס שפה מתמטית עשירה ומתוחכמת שאפשרה לבאר את תוצאות המדידות הספקטרוסקופיות, אבל חלק מתלמידיו העדיפו להמשיך את מחקריהם בשני תחומים שהיו בחזית המחקר בימים ההם: פיזיקה של הגרעין ומחקר קרינה קוסמית. הם אף כתבו מכתב בנושא לבכירים במערכת הביטחון ובקהילה המדעית, והדגישו את חשיבות הנושאים וכינון מחקר שלהם בארץ.

חמישיית ברגמן

מאחר שבישראל הצעירה לא היה מחקר פעיל ומתקדם בנושאים שבהם התעניין הגרעין הזה של תלמידי מחקר בפיזיקה, תכננו הסטודנטים לחפש הנחיה במוסדות מובילים באירופה ובארצות הברית. בטרם נסעו, פנה אליהם ארנסט דוד ברגמן, מראשוני התשתית המדעית-ביטחונית של ישראל. בשם חיל המדע ומשרד הביטחון הציע להם ברגמן ללמוד בחו"ל במימון המדינה ואחר כך לשוב לישראל כדי לפתח את המחקר הגרעיני בה. חמישה סטודנטים נשלחו ללימודים מטעם המדינה במסגרת זו: עמוס דהשליט, יגאל תלמי, אורי הבר-שיים, ישראל פלח וגדעון יקותיאלי. סטודנט נוסף, גבי גולדרינג נסע מטעם האוניברסיטה העברית ל-Imperial College בלונדון.

חברי "חמישיית ברגמן" חילקו ביניהם את תחומי הלימוד שהיו דרושים כדי לקיים מחקר גרעיני איכותי בישראל, ולמרות שדה-שליט היה פיזיקאי תיאורטי בנטייתו, הוחלט שיתמקצע בשיטות הניסיוניות. יחד עם תלמי, חברו שחלק עמו את פרס ישראל בשנת 1965, נסעו למכון הטכנולוגי ETH בציריך שם עבדו בהדרכת פאול שרר (Scherrer), שהיה פיזיקאי גרעין וממקימי מרכז CERN למחקר גרעיני בז'נבה ובהדרכת וולפגנג פאולי (Pauli), מאבות מכניקת הקוונטים וחתן פרס נובל.

אחרי הדוקטורט עבר דה-שליט לאוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, להמשך לימודיו. כשנה מאוחר יותר חבר לצבי ליפקין, עולה חדש מארצות הברית שסיים את לימודי הדוקטורט שלו בארצות הברית. השניים נסעו להשתלם במכון לחקר האטום בסקליי (Sacaley) בצרפת, שם התמחו בהנדסת כורים גרעיניים. כששבו מצרפת ב-1956 הקימו ליפקין, דה-שליט, תלמי וחבריהם את המחלקה לפיזיקה גרעינית במכון ויצמן למדע.

עמוס דה-שליט (משמאל) עם יגאל תלמי, גדעון יקותיאלי ויואל רקח בכינוס בבאזל ב-1949 | צילום: מכון ויצמן למדע

קליפות וחינוך

פיזיקה גרעינית עוסקת בחקר התכונות של גרעין האטום המורכב מפרוטונים וניטרונים, ובהמשך התברר כי אף הם מורכבים מחלקיקים אחרים. המחקר הגרעיני שואל למשל שאלות על הדרך שבה גרעינים מתפרקים או מתמזגים בתהליכים רדיואקטיביים או בכורים להפקת חשמל, וכן שאלות על יציבות המבנה הגרעיני: מדוע מספרים מסוימים של פרוטונים וניטרונים מצטרפים יחד בצורה יציבה בגרעין בעוד שמספרים אחרים אינם מניבים גרעין יציב.

המודל שמסביר כיצד מתקבלים גרעינים יציבים נקרא "מודל הקליפות הגרעיניות". תיאוריה זו, שאותה שכלל דה-שליט עם תלמי ואחרים מתארת את הדרך שבה מסתדרים החלקיקים בגרעין, במעין קליפות דמויות שכבות של בצל. בכל קליפה כזו יש מקום רק למספר סופי וקטן של פרוטונים או ניטרונים, וכאשר הן מלאות, הקליפות יציבות. הבנה של מבנה הגרעין חשובה להבנת תהליכים כמו התפרקויות רדיואקטיביות שבהן הגרעין אינו יציב.

אחת המטרות המוצהרות של מרכזי מחקר בין לאומיים, כמו CERN, בז'נבה היא לייצר אפשרויות לשיתוף פעולה וקירוב לבבות. ב-1958 פגש שם דה-שליט את חוקר הגרעין הגרמני וולפגנג גנתנר (Gentner). מהפגישה ההיא נולדה קרן מינרווה לשיתופי פעולה מדעיים בין גרמניה וישראל, והייתה לה תרומה חשובה גם לנורמליזציה של הקשרים בין ישראל לבין גרמניה המערבית. הקרן פועלת גם כיום וממשיכה לתמוך במחקר ישראלי ובשיתופי פעולה מדעיים בין ישראל לגרמניה במגוון רחב של תחומים.

דה-שליט שם דגש על חשיבות החינוך המדעי והתמנה ב-1964 ליו"ר הועדה לקידום הוראת מדעי הטבע והמתמטיקה. חותמו על החינוך המדעי הישראלי ניכר עד היום במפעלים שהחל, כגון תכנית הקיץ המדעית הנקראת כיום "אולפנת דה-שליט", המחלקה להכשרת מורים למדעים במכון ויצמן ותוכניות אחרות.

דה-שליט נפטר בגיל צעיר, מעט לפני יום הולדתו ה-43 מדלקת לבלב חריפה. הוא מת לפני ועידת רחובות החמישית למדע, שהוקדשה למדע וחינוך בארצות מתפתחות, אך הספיק להשלים את כתיבת נאום הפתיחה שהיה אמור לשאת והוקרא בשמו:

"האמנות של היום היא הסביבה של אתמול, ממש כשם שמדע הטבע של היום הוא הסביבה של מחר. את שניהם צריכים הילדים ללמוד כדי שתובטח המשכיותו של הגזע האנושי וכדי שתתפתח בהם יראת-כבוד כלפי מקומו עלי אדמות."