88 שנה למותו של רואלד אמונדסן, מגלה הארצות שהגיע ראשון אל הקוטב הדרומי

בראשית המאה ה-20 העולם הלך והתכווץ – כל היבשות כבר התגלו, כל הארכיפלגים באוקיינוסים מופו. למגלי הארצות לא נשאר עוד מה לחשוף פרט לדבר אחד. בעצם שניים – הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי. בסופו של דבר המנצח הגדול במירוץ הזה, ובו בזמן גם אחד המפסידים בו, היה הנורבגי רואלד אמונדסן (Amundsen), מנהיג המשלחת שכבשה את הקוטב הדרומי.

יבשת אנטארקטיקה התגלתה כבר במאה ה-18 במהלך מסעותיו של קפטן ג'יימס קוק, אך במשך שנים היא לא מופתה ולא נחקרה פרט לאזורי החוף והקרחונים. הסביבה הקרה והעוינת שמדרום לחוג הקוטב הדרומי משכה אליה בעיקר הרפתקנים ומחפשי אוצרות.

המירוץ לקוטב הדרומי החל ב-1901, במסע שהובילו החוקרים הבריטים רוברט פלקון סקוט (Scott) וארנסט הנרי שקלטון (Shackleton) בספינה "דיסקברי". הם העמיקו לראשונה ללב היבשת, הביאו ממנה ממצאים מדעיים רבים והגיעו עד למרחק של 770 קילומטר מהקוטב. שש שנים מאוחר יותר, כבר הצליח צוות בראשות שקלטון לצמצם את המרחק ל-155 קילומטר מהקוטב הדרומי (קו הרוחב 88°23'), ושלושה מאנשיו הגיעו לקוטב הדרומי המגנטי – נקודה לא קבועה שבה השדה המגנטי בגובה פני הקרקע אנכי לכדור הארץ, מרחק כמה מאות קילומטרים מהקוטב הגיאוגרפי.

בראשית ספטמבר 1908 הגיעו פרדריק קוק ורוברט פירי לקוטב הצפוני, כל אחד מהם בנפרד, והמירוץ לקוטב הדרומי הקפוא התלהט. צוותים ממדינות רבות החלו להתכונן להרפתקה הגדולה האחרונה ושני המובילים היו סקוט ואמונדסן. המירוץ ביניהם הסתיים בניצחון גדול ובטרגדיה שהאפילה עליו.

היי דרומה
אמונדסן היה בעיצומו של תכנון מסע המחקר שלו לקוטב הצפוני כשנודע לו שפירי הקדים אותו. מתוך מחשבה שרק פרסום עולמי יציל אותו כלכלית, אחרי שכבר משכן את ביתו לצורך המסע, הוא הערים על פטרוניו ולא סיפר להם ששינה את יעדו לקוטב הדרומי. הוא לא סיפר על כך אפילו לרוב שותפיו למסע, עד שהגיעה ספינתו "פראם" לחופי אפריקה. בשלהי 1910. אז יצא לדרך גם סקוט בספינתו "טרה נובה". במהלך חודש ינואר הגיעו שני הצוותים לחופי אנטארקטיקה, הקימו בסיסי אספקה בעומק היבשת והעבירו את החורף האנטאקרטי בפעילות מדעית.


הקדים את מתחריו לקוטב הדרומי ב-34 ימים אחרי מסע של כ-1,400 ק"מ. רואלד אמונדסן | מקור: ויקיפדיה

ב-8 בספטמבר 1911 יצא אמונדסן לניסיון ראשון להגיע אל הקוטב עצמו, אך נאלץ לחזור לבסיסו במפרץ הלווייתנים בגלל סופת שלגים עזה. ב-20 באוקטובר פתח בניסיון השני והמכריע, עם ארבעה אנשים ו-52 כלבי מזחלת. ב-8 בדצמבר חצו את הנקודה הדרומית ביותר שאליה הגיע שקלטון, ושישה ימים לאחר מכן תקעו בקרח את דגל נורבגיה בקוטב הדרומי והצטלמו לידו. במהלך מסעה, 1,380 ק"מ לכל כיוון, גילתה המשלחת את קרחון אקסל הייברג ושלל רכסי הרים, והייתה הראשונה שחקרה את ארץ אדוארד השביעי.

מסעו של סקוט היה הרבה פחות מוצלח. הוא בחר להשתמש בסוסי פוני במקום בכלבים, החלטה שגויה שהסתיימה במותם של הסוסים והשאירה את חברי המשלחת תלויים ברגליהם בלבד. בנוסף היה עליהם לעבור מרחק גדול יותר מבסיס המוצא שלהם במצר מק'מורדו: 1,470 ק"מ. כשהגיעו לבסוף לקוטב ב-17 בינואר, 34 ימים אחרי אמונדסן, הם מצאו את האוהל שהשאיר אמונדסן ומכתב שמיען למלך נורבגיה. מפח הנפש היה גדול, וכך גם התשישות שלהם. סקוט וארבעת עמיתיו סבלו מכוויות קור ומצפדינה ומתו בזה אחר זה בדרך חזרה לספינתם. רק בנובמבר 1912 מצאה משלחת חיפוש את גופותיהם.

אמונדסן המשיך עוד כ-16 שנה במחקר אזורי הקטבים, עד שמטוסו נעלם במהלך טיסה באזור הארקטי ב-18 ביוני 1928, בהיותו בן 55, ועקבותיו לא נודעו. כך, האיש שחלם כל ימיו על הקרח הארקטי ואף הקריב בו את חייו, נשאר מזוהה דווקא עם אנטארקטיקה. אחרי כיבוש הקוטב הוא אמר, "מעולם לא השיג אדם מטרה מנוגדת מן הקצה אל הקצה לשאיפותיו. האזור המקיף את הקוטב הצפוני – ייקחנו השד – שבה את לבי מילדות, והנה אני כאן בקוטב הדרומי. היתואר מצב מטורף מזה?"

בסיס הקבע לחקר הקוטב הדרומי קרוי כיום על שם שני גיבורי המירוץ לקוטב: "התחנה האנטארקטית אמונדסן-סקוט". על שמו של אמונדסן קרויים גם אזור בים ליד החופים המערביים של אנטארקטיקה, וכן קרחון, מפרץ והר, כולם ביבשת הדרומית. כמו כן קרוי על שמו מפרץ באוקיינוס הארקטי. אזכוריו הגיאוגרפיים חרגו מתחומי כדור הארץ כשנקרא על שמו מכתש  על הירח – סמוך לקוטב הדרומי שלו. 

0 תגובות