היום לפני: האשה הראשונה בחלל

ולנטינה טרשקובה (Tereshkova, Терешко́ва) נולדה ב-6 במרץ 1937 בכפר מסלניקובו שבמרכז רוסיה, למשפחת פועלים מהמעמד הנמוך. אביה היה נהג טרקטור ואמה תופרת במפעל טקסטיל. כשהייתה בת שנתיים וחצי נהרג אביה בקרבות בין ברית המועצות לפינלנד בתחילת מלחמת העולם השנייה והותיר את אמה לבדה עם שלושת ילדיהם.

טרשקובה הצעירה נאלצה לעזוב את בית הספר לאחר שמונה שנות לימוד כדי לסייע בפרנסת משפחתה, אך לא ויתרה על השכלתה. במקביל לעבודה היא למדה בהתכתבות בבית הספר ללימודי תעשייה ואף קיבלה תעודה של בוגרת תיכון. היא גם היתה קומוניסטית נלהבת וחברה פעילה בתנועת הנוער של המפלגה. בגיל 22 הגשימה טרשקובה חלום ילדות והתנסתה בצניחה חופשית. היא התאהבה בענף והצטרפה למועדון הצניחה המקומי, שם בילתה את מרבית זמנה הפנוי.

לאחר טיסתו המוצלחת של יורי גגרין, שהיה ב-1961 לאדם הראשון בחלל, החליטה ברית המועצות להיות ראשונה גם בשליחת אישה לחלל. "לא נניח בשום פנים ואופן לאמריקאים להיות הראשונים שישלחו אישה לחלל – זה יהיה עלבון לנשים הסובייטיות", כתב ראש התוכנית להכשרת קוסמונאוטים, הגנרל ניקולאי קמאנין.

ועדה מיוחדת בראשות גגרין עצמו התכנסה לאתר מועמדות לתפקיד. נוסף על עמידה בדרישות הגופניות ניתנה העדפה לנשים ממעמד הפועלים, חסרות השכלה גבוהה, כדי להוכיח למערב שבמדינה הקומוניסטית כל אחד יכול להטיס חללית.

פרט לטייסות נפתחו המיונים גם לנשים בעלות ניסיון בצניחה חופשית. משיקולי בטיחות העדיפו הסובייטים שהקוסמונאוטים והחללית יגיעו לקרקע בנפרד, וטייסי החלל נדרשו לנטוש את החללית ולצנוח מגובה של כשישה קילומטרים, כך שהם היו חייבים להיות מיומנים בצניחה.

לא פחות מ-400 נשים הגישו מועמדות לתוכנית. לזכותה של טרשקובה עמדו ניסיונה הרב בצניחה (126 צניחות) ופעילותה במפלגה. גם העובדה שאביה היה גיבור מלחמה לא הזיקה. טרשקובה וארבע מועמדות נוספות נבחרו לתוכנית ועברו מסכת אימונים קשה ומקיפה, כמו זו של הקוסמונאוטים הגברים.

"אמנם היה לה קשה להשתלט על כל החומר", סיפר גגרין, "אבל היא התמודדה בעקשנות והיתה מוקפת הררי ספרים בזמנה החופשי". העבודה הקשה השתלמה וטרשקובה נבחרה מחמש הנשים לטיסה הראשונה.

בבוקר ה-16 ביוני 1963 היא שוגרה למשימתה בחללית ווסטוק 6. המצלמה שתיעדה את ההמראה בתוך תא החללית קלטה אותה צועקת, "שלום שמיים, הסירו את הכובע! אני באה לראות אתכם".

הכינוי של טרשקובה ברשת הקשר היה צ'איקה – שחף ברוסית. כשהתייצבה במסלול סביב כדור הארץ, דיווחה השחף: "אני רואה את האופק. אור כחול, רצועה יפהפייה! זהו כדור הארץ, כמה יפה הוא. הכל מצוין!"

למרות האופטימיות שהפגינה, טרשקובה התמודדה בחלל עם קשיים רבים. היא סבלה מבחילות ומטשטוש בשל חוסר הכבידה, אבל הצליחה למלא את משימותיה. במהלך הטיסה גילתה הקוסמונאוטית שסוכנות החלל הסובייטית שכחה לצייד אותה במברשת שיניים, "עשיתי מה שכל אישה הייתה עושה במצב כזה – היו לי משחת שיניים, מים והאצבע שלי".

אולם הקושי העיקרי התברר זמן קצר לאחר הכניסה למסלול. טרשקובה גילתה טעות בתוכנית ההטסה האוטומטית של החללית, שהרחיקה אותה מכדור הארץ ואיימה על סיכוייה לחזור הביתה בשלום. "אלמלא גיליתי את הטעות בזמן הייתי מתרחקת יותר יותר מכדור הארץ במקום לחזור לנחיתה", סיפרה לימים, "דיווחתי על כך לבקרה והם תיקנו את הטעות".

כדי להגן על הטכנאי שהיה אחראי לטעות ולחסוך ממנו עונש כבד שמרה טרשקובה את העניין בסוד במשך 30 שנה. עם נחיתתה, אחרי כמעט שלוש יממות בחלל, היא הפכה לגיבורה לאומית בברית המועצות ולסמל בעולם כולו. היא הוכיחה שנשים יכולות להתמודד עם הקשיים הגופניים והנפשיים של טיסה לחלל וטיסתה היתה הישג עבור נשות העולם כולו. עם זאת, היא לא ממש פתחה עידן חדש של שוויון, לפחות לא בתחום החלל. יחלפו עוד 19 שנים בטרם תטוס עוד קוסמונאוטית לחלל, והאישה האמריקאית הראשונה המריאה לחלל רק ב-1983.

טרשקובה עצמה המשיכה לאחר מכן את לימודיה, סיימה דוקטורט בהנדסה והתקדמה בחיל האוויר הרוסי עד לדרגת גנרל. כמו כן היתה חברה בנשיאות הסובייט העליון, ואחר כך נבחרה לדומה – הפרלמנט הרוסי. היא קיבלה אותות הוקרה רבים, ביניהם מכתש על הירח הנושא את שמה ואסטרואיד בשם צ'איקה, שחף – אות הקריאה של הטייסת החלל הראשונה.