קסם העיגול שמשנה את גודלו

בניסוי הזה נגרום לעיגול להיראות גדול יותר או קטן יותר פשוט על ידי כך שנזיז אותו מסביבה אחת לאחרת.

ציוד

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:

הסבר

התופעה שמוצגת בניסוי מכונה אשליית אבינגהאוס, על שם הפסיכולוג הרמן אבינגהאוס שגילה אותה בסוף המאה ה-19. היא שייכת לקבוצה של אשליות שנקראות אשליות ראייה או אשליות אופטיות, שבהן אנו מתעתעים במוח וגורמים לו לראות משהו בצורה שגויה או לזהות דבר שאינו קיים במציאות.

באשליה הזו אנו רואים שהסביבה שמקיפה עצם מסוים משפיעה על תפיסת הגודל שלו. ההסבר הוא זה: במסגרת השיטות של המוח להעריך גודל אמיתי של חפצים, הוא משווה כל הזמן את גודל הבבואה שלהם ברשתית (הדמות שנקלטת בעין) לגודל הבבואה של חפצים אחרים שנמצאים לידם. אם חפצים שנמצאים ליד חפץ מסוים נראים קטנים, המוח מסיק שהחפץ גדול – ולהפך.

במחקר שבדק ספציפית את האשליה הזו נמצא גם שככל שהעיגולים קרובים יותר לעיגול המרכזי, העיגול המרכזי נראה לנו גדול יותר –  אתם מוזמנים לבדוק את זה עם העיגולים שגזרתם. כיוון שעיגולים קטנים יכולים להתקרב לעיגול המרכזי יותר מעיגולים גדולים, זה מעצים את האשליה.

בסרטון הבא תוכלו לראות את האשלייה מתרחשת "מול העיניים" באופן רציף, כך שהעיגולים שמסביב לעיגול המרכזי משנים את גודלם – ונראה שגם העיגול המרכזי, אף על פי שגודלו נשאר קבוע. הסרטון זכה בתואר אשליית הראייה הטובה ביותר לשנת 2014.

חשוב לציין שמאחר שאנחנו לא יודעים עדיין איך בדיוק המוח עובד, אי אפשר לדעת האם ההסבר שמוצע לאשליה נכון בוודאות, אבל אין ספק שאשליות עוזרות לנו מאוד לקדם את המחקר על המוח, כי הן עוזרות לחוקרים לחשוף את המנגנונים שבהם משתמש המוח כדי לפענח את המידע שמגיע אליו מהחושים. ה"תקלות" וה"באגים" בתוכנה מלמדים אחרי הכל רבות על איך היא עובדת.

מעניין לציין

כפי שמצויין בחלק האחרון של הסרטון, כשמסתכלים על ירח מלא שנמצא קרוב לאופק, הוא נראה לנו ענק, הרבה יותר מאשר כשהוא נמצא בדיוק מעלינו במרומי הרקיע. אבל כשמודדים את גודל הירח באמצעות מכשיר אובייקטיבי (כמו מצלמה) רואים שגודלו זהה בדיוק. גם מבחינה אסטרונומית, המרחק בין כדור הארץ לירח לא משתנה בין המצבים, כך שבאמת לא אמור להיות שום הבדל נראה בגודל הירח הנראה.

התופעה הזאת נקראת "אשליית הירח". אחד ההסברים שלה הוא שהיא בעצם סוג של אשליית אבינגהאוס – כשבמציאות בניינים, עצים והרים שנמצאים קרוב לעיגול הירח ממלאים את מקומם של העיגולים הקטנים הקרובים באשליה. עם זאת, אין הסכמה בנושא הזה בין המדענים ויש הטוענים שסיבות אחרות גורמות לאשליה או תורמות לה. נטען, למשל, שהמוח יודע מניסיונו שדברים שנמצאים רחוק ליד האופק הם בעצם גדולים, אף על פי שהם נראים לנו קטנים, ולכן תופס אותם כאילו הם גדולים יותר מעצמים שנמצאים קרוב יותר, וכך כשהירח מגיע לאופק הוא נראה לנו גדול יותר.

להרחבה בנושא ראו את הכתבה שלנו על אשליית הירח.