ה"פייק ניוז" של כתב העת המדעי

האם ייתכן שמחקר שהתפרסם באחד מכתבי העת המדעיים הנחשבים בעולם, Science, הציג תוצאות מזויפות המבוססות על נתונים שמעולם לא נאספו? דו"ח של ועדת האתיקה המרכזית של שבדיה לא נותן תשובה נחרצת על שאלה זו, אך מעלה שאלות קשות בקשר להתנהלות החוקרים ומוצא אותם אשמים בחוסר יושר מדעי (scientific dishonesty). בעקבות הדו"ח ביקשו החוקרים להסיר את המאמר מהמגזין, אף שלא הודו בזיוף. הסיפור מזכיר לנו שוב שרמאות קיימת גם בעולם המדעי, שלמדע יש אמצעים לזיהוי וענישה של מי שפועל באופן לא תקין, ושבבואנו לקבוע עמדה או מדיניות, כדאי להסתמך ככל האפשר על מחקרים רבים, לא על מחקר יחיד.

כאשר המחקר פורסם ביוני 2016, הוא עורר התעניינות רבה וגם אנחנו בדוידסון כתבנו עליו. החוקרים, אונה לונשטדט (Lönnstedt) ופיטר אקלוב (Eklöv) מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה, בדקו את השפעתם של חלקיקי פלסטיק קטנטנים על דגים וביצי דגים. הם הראו שהחלקיקים הללו מעכבים בקיעה של הביצים, פוגעים בגדילה של הדגים שכן בקעו, והופכים אותם לאיטיים יותר ופגיעים יותר לטורפים.

חלקיקי הפלסטיק מגיעים משקיות שהתפרקו, סיבים של בגדים סינתטיים ועוד, וכיום ריכוזם גבוה במקווי מים רבים. המחקר עורר כמובן דאגה בקשר להשפעתו של זיהום הפלסטיק על אוכלוסיות הדגים. אך כמעט מיד החלו להישמע גם קולות ספקניים.

ג'וזפין סונדין (Sundin) ופרדריק יוטפלט (Jutfelt) נמצאו בתחנת המחקר באי גוטלנד שבים הבלטי בתקופה שבה, לפי מה שנטען במאמר, בוצעו המחקרים. הם פנו לאוניברסיטת אופסלה וטענו שהמחקר לא התקיים, לפחות לא כפי שתואר על ידי לונשטדט ואקלוב. לונשטדט הייתה החוקרת הראשית, אך הזמן המועט שבילתה על האי, טענו סונדין ויוטפלט, פשוט לא הספיק לביצוע הניסויים שדווחו.

האוניברסיטה בדקה את טענותיהם ולא מצאה עדויות להתנהלות בלתי תקינה. סונדין ויוטפלט, עם עוד חמישה חוקרים מכמה מדינות, פנו לוועדת האתיקה של שבדיה, שמינתה קבוצת מומחים לחקור את הנושא.

בעיות רבות

לאחר חקירה של כתשעה חודשים, פרסמה ועדת האתיקה את הדו"ח שלה. היא מציינת בו שלונשטדט ואקלוב התחמקו שוב ושוב ממתן תשובות לשאלותיה, וחמור מכך, לא היו מסוגלים להציג לוועדה את הנתונים הגולמיים שאספו. החוקרים טענו שחלק גדול מהנתונים אבד כאשר נגנב המחשב הנייד שבו היה המידע מאוחסן, זמן קצר לאחר שהמאמר פורסם. לא ברור מדוע Science לא דרש שהנתונים הגולמיים יועברו אליו ויפורסמו עם המאמר, כפי שנהוג.

לאור החוסר בנתונים והתשובות הבלתי מספקות, הוועדה קבעה כי אי אפשר לדחות את החשד למעשה רמייה, כלומר זיוף חלק מהמחקר ותוצאותיו. זו אינה קביעה חד משמעית, אך היא הספיקה כדי להאשים את החוקרים בחוסר יושר מדעי. וזו לא הבעיה היחידה שמצאה הוועדה במאמר.

כל מחקר בבעלי חיים חייב לקבל אישור מוועדת מיוחדת לנושא זה. במאמר דיווחו החוקרים שהם קיבלו את האישורים הנדרשים (אחרת לא היו יכולים לפרסמו), אך התחקיר של הוועדה העלה כי האישור ניתן למין אחר של דגים, והונפק רק לאחר שחלק מהניסויים, לפי הנכתב במאמר, כבר החלו.

בנוסף, הוועדה מצאה בעיות בניסויים עצמם. לונשטדט ואקלוב הכניסו לאקווריומים חלקיקי פלסטיק שהגיעו בתמיסה המכילה חומרים שונים, בהם כאלה שעלולים להזיק לדגים. החוקרים לא דאגו להפריד את החלקיקים מהתמיסה, או לבצע ניסוי ביקורת שבו הדגים נחשפו לתמיסה בלבד. היות שכך, קובעת הוועדה, אי אפשר לדעת אם התוצאה נגרמה מהחלקיקים עצמם או מהחומרים בתמיסה.

החוקרת הראשית הייתה כאמור לונשטדט, אך הוועדה הבהירה כי האשמה בחוסר יושר מוטלת לא רק עליה אלא גם על אקלוב, שהיה החוקר הבכיר במעבדה ופיקח עליה. הדו"ח גם אינו חוסך ביקורת מכתב העת Science, על שקיבל את המאמר הלוקה בחסר. גם אם לא היו מודעים לזיוף התוצאות האפשרי, עורכיו היו צריכים לדרוש מהחוקרים את כל הנתונים, ולהבחין בבעיות בביצוע הניסויים.

הדו"ח המליץ למשוך את המאמר מהמגזין, פעולה השקולה להכרזה על חוסר אמינותו והוצאתו מהספרות המדעית. בסופו של דבר היו אלו החוקרים שביקשו למשוך אותו, כאשר היה ברור שאם לא יעשו זאת, המגזין עצמו ינקוט בצעד הזה. החוקרים הסבירו את בקשתם בכך ש"המחקר לא יזכה לאמון כל עוד החשד להתנהלות בלתי תקינה יישאר", אך לא הודו בחשדות אלו.

כמו כל מפעל אנושי, גם המדע אינו חף מטעויות ואפילו מרמאות בזדון. אולי יותר מהמעשים של לונשטדט ואקלוב, חמורה העובדה ששניים מהגופים שהיו אמורים לבקר אותם, האוניברסיטה שבה עבדו וכתב העת שבו פרסמו את מחקרם, לא עשו את עבודתם נאמנה. האמת, כך נראה, יצאה בסופו של דבר לאור, אך זה אינו פוטר את הגופים הללו מחשבון נפש. בקשר לחוקרים, אוניברסיטת אופסלה הודיעה שהיא שוקלת צעדים משמעתיים נגדם, אך גם בלעדיהם ספק אם יוכלו להמשיך בקריירה אקדמית כאשר התווית של "חוסר יושר מדעי" דבוקה אליהם.