שרשראות ענברים:
האמת על תרופת הסבתא

תהליך בקיעת שיני החלב של תינוקות מתחיל לרוב בגיל שלושה-שישה חודשים. הורים רבים מתארים את החודשים האלה כתקופה קשה, רוויית בכי ולילות ללא שינה. הורים רבים מחפשים בתקופה הזאת פתרונות שיקלו על מצוקת בתם או בנם, החל בקרחונים למציצה וכלה בתרופות למיניהן. המשווקים מנצלים את המצוקה הזאת כדי להציע פתרונות קסם שמבטיחים מכל טוב, אך לרוב ללא בסיס מדעי איתן. כאלה הן שרשראות הענברים, שיצרניהן טוענים לא פעם שביכולתן להקל את כאבי התינוקות ולשמור עליהם מכל רע.

"תרופות" מסוכנות

הכאב שחשים התינוקות אינו נובע מבקיעת השן עצמה מבעד לחניכיים, אלא מהתנפחות החניכיים שלושה-חמישה ימים לפני כן. מחקרים הראו קשר בין בקיעת השיניים לתסמינים כמו חום, ריור מוגבר, שלשול ועוד, שחולפים כמעט מיד עם בקיעת השן. מחקרים אחרים, קובעים לעומת זאת שאין לבקיעת השיניים תסמינים כלל מערכתיים כמו חום ושלשול, אלא רק השפעה מקומית כמו אודם, נפיחות והזלת ריר מוגברת.

בימי הביניים, כשתמותת התינוקות הייתה גבוהה מאוד ונצפתה חפיפה בין גילאי בקיעת השיניים לתמותה, הגדירו בשל כך את בקיעת השיניים כמחלה מסכנת חיים. למעשה, עד המאה ה-19 עוד ראו בבקיעת השיניים תהליך שמשבש את מערכת העצבים וכך מביא על התינוק מחלה.

שיטות רבות ומשונות נוסו על ילדים בימים ההם, החל בדבש ומינרלים וכלה במתכות רעילות כמו כספית. לא פעם אפילו חתכו את החניכיים כדי לחשוף את השיניים הבוקעות. בין המאה ה-16 למאה ה-19 היו הערכות כי כ-50 אחוז מתמותת הילדים בצרפת נבעה מבקיעת שיניים. קשה לקבוע כמה מהמקרים הטראגיים אכן קשורים לכך, וכמה נגרמו מהטיפולים הרעילים והמסוכנים. רוב השיטות הללו נעלמו זה מכבר מהעולם, כשהבינו שהן אינן נחוצות, אך יש עדיין תרבויות שמשמרות את חלקן עד היום.

שרשראות קסם

השימוש בשרשראות של צמחי מרפא החל לכל המאוחר במאה ה-16. ב-1597 תועד לראשונה השימוש בשרשראות של שורשי צמח האדמונית לריפוי כאבי בקיעת שיניים. במאמר משנת 1633 בבריטניה מציין כותב בשם גיילן (Galen) כי בשל תמותת הילדים העצומה בימיו התפתח שוק של פתרונות קסם כמעט לכל גורם תמותה אמיתי או מדומיין, וגם לבקיעת שיניים.

קהל היעד לשרשראות הריפוי היה מגוון וכלל יולדות, פעוטות בגיל בקיעת שיניים וכל מחלה שמקורה בראש. מוכרי השרשראות התיימרו לרפא כל חולי: שלשול, חום, חתכים ואפילו קדחת קרציות. גיילן הוסיף כי שרשראות צמחי המרפא היו יקרות יחסית וילדים מבתים אמידים ענדו אותן. שיעורי ההישרדות שלהם אכן היו גבוהים יותר, אך גיילן ייחס את זה לכך שילדי עשירים חיו בסביבה נקייה יותר, ולא לשרשראות צמחי המרפא.

חלופה דומה הייתה שרשרת ענברים, שאמורה להיות מזור טבעי וקסום לכאבי צמיחת השיניים. הענבר הוא מאובן שנוצר משרף עצי אורן שעבר מינרליזציה בעומק האדמה. העצים מפרישים את השרף כאמצעי ריפוי עצמי כשמשהו רע קורה לרקמת העץ עקב שבירה או פגיעת חרקים. השרף המתקשה אוטם את העץ ומגן עליו ממחלות וזיהומים.

הענבר, שימש לקישוט כבר לפני 13 אלף שנה. במאה ה-18 השתמשו בו בין השאר כמקור לשמן ריחני מעורר תשוקה וכאמצעי טיפול שנוי במחלוקת נגד "היסטריה" ובעיות פוריות נשיות. הענבר הבלטי, שהוא חומר הגלם לרוב שרשראות הענברים כיום, מורכב מ-8-3 אחוזים של חומצה סוקסינית, שמנים ואלכוהול.

לא תרופת פלא, אלא שרף של עצים עתיקים שהתאבן בעומק האדמה. ענבר | צילום: Shutterstock

שרף טיפולי?

בשנים האחרונות הולכת ומתחדשת האופנה של שימוש בשרשרת הענברים להקלת כאבי שיניים של תינוקות.הדוגלים בהן מצהירים שהשרשרת עוצבה במיוחד למען תינוקות שמצמיחים שיניים. האמונה הרווחת היא שחום גופו של התינוק מחמם את הענבר וגורם לו להפריש שמנים המכילים חומצה סוקסינית, וזו נספגת בגופו ומרגיעה את כאביו.

האם יש לזה בסיס מדעי? ספק רב. ראשית, ענבר מותך בטמפרטורות של 375-200 מעלות צלזיוס, הרבה מעבר לחום הגוף של התינוק, שהוא כמובן 37 מעלות צלזיוס בלבד. לכן ספק אם הוא יפריש חומר כלשהו בטמפרטורה כה נמוכה מנקודת ההתכה שלו.

שנית, יש להבין מהי חומצה סוקסינית. מדובר בחומצה חלשה שבודדה לראשונה ב-1546 מענבר. בשנת 1937 גילה החוקר ההונגרי אלברט סנט גיורגי (Szent-Györgyi) שהיא ממלאת תפקיד חשוב בתהליך הנשימה התאית, ואף זכה על כך בפרס נובל. החומר נמצא בשימוש רב בתעשיות המזון והפלסטיק ומשמש בסיס לתרופות רבות.

החומצה גם קיימת באופן טבעי בכל רקמות גופנו ומעורבת בתהליך יצירת האנרגיה בתא ובתהליכי רבים של חילוף חומרים. נמצא שרמתה עולה בתהליכי דלקת ושהיא תורמת להפעלת מערכת החיסון. מחקרים מראים את מעורבותה בתהליכים רבים ומגוונים.

אף שמדובר בחומצה חלשה יחסית, כל מגע שלה בעור בריכוז גבוה, מחייב לשטוף במהירות את המקום הפגוע ולפנות מיד לרופא, שכן בהיותה חומצית היא עלולה לגרום לכוויות. לכן, אם הענבר היה מפריש אותה על עור התינוק, ייתכנו תנאים שבהם לא רק שהטיפול לא היה מועיל, אלא אפילו מזיק.

עם זאת, מחקרים מראים שיש לחומצה הסוקסינית פוטנציאל ריפוי בתנאי מעבדה למחלות שקשורות לפגמים בתהליך הנשימה התאית. בפועל היא אינה משמשת בעצמה כתרופה לשיכוך כאבים וקיימת בתרופות כחומר לא פעיל בלבד שנועד לווסת את רמת החומציות של התרופה.

צעצוע שאינו מועיל, אבל עלול להיות מסוכן ולגרום לחניקה, לחנק ולזיהומים. תינוק עם שרשרת ענבר | צילום: Shutterstock

שיקולי בטיחות

גם אם הורים כבר החליטו לענוד לתינוק שלהם שרשרת ענברים, עדיין מתעוררות שאלות רבות לגבי המעשה. ראשית, מפיצי השרשראות משווקים אותן כ"תרופה טבעית" אך אינם מתייחסים למינון היחסי לפי גיל הילד ומשקל הגוף. לא נראה למשל שיש הבדל כלשהו בין שרשרת לתינוק בן חודשיים לזו שיקבל ילד בן שנתיים וחצי. בנוסף אין ממש התייחסות לתופעות לוואי אפשריות ולרגישויות, כמקובל בתרופות אמיתיות. יש לזכור כי גם חומר "טבעי", עדיין עלול להיות מסוכן.

סכנה נוסף נוגעת לעצם ענידת שרשרת לפעוטות, במיוחד בזמן השינה. מעצבי השרשראות טוענים שהשרשרת עוצבה כך שתיקרע גם בעקבות משיכה חלשה ביותר, כדי למנוע חנק. כמו כן הם מזהירים כי אין לענוד את השרשרת בזמן השינה וממליצים להשגיח היטב על התינוק גם במהלך היום.

חנק היא כיום סיבת המוות המובילה בשנת החיים הראשונה ואחראית לשליש ממקרי המוות בישראל מפגיעה לא מכוונת בקבוצת הגיל הזו. במכתב התייחסות לנושא שרשרת הענברים מגיב ארגון 'בטרם' כי סכנת החנק עולה על היתרונות האפשריים. ארגון הבריאות העולמי הצהיר כי 23 אחוז מכלל מקרי המוות של ילדים בעולם בשנת 2008 היה מחנק, הכשות או היפורתרמיה.

תינוקות ופעוטות סקרנים מטבעם וחוקרים את עולמם דרך הפה. אזהרות רבות פורסמו על כך שיש להרחיק חוטים וחרוזים ממגע ידם בשל סכנת חנק ושאסור לענוד שרשראות לתינוקות עקב מקרי מוות מתועדים של תלייה עצמית של התינוק, כשמשקל גופו נלחץ כנגד עצם שלוחץ על קנה הנשימה שלו. בימים האחרונים פרסם מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אזהרה נגד השימוש בשרשראות ענבר גם לטיפול כאבי צמיחת שיניים של תינוקות, וגם ליצירת גירוי חושי אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים. באזהרה נאמר כי שרשראות כאלה עלולות לגרום לחניקה בשל לחץ על הצוואר, לחנק כתוצאה מבליעת חלקים אם הן נקרעות, וכן לפצעים בפה ולזיהומים.

אפשר אם כן לומר בביטחון כי כיום, כשאנו יודעים שבקיעת שיניים אינה מחלה, אין שום צורך לנקוט אמצעים חריגים נגדה. ברור שהסכנות של כריכת שרשראות סביב צווארי תינוקות בני חודשים ספורים בלבד אינם עולים בקנה אחד עם פעולת שיכוך הכאב המיוחסת לכאורה לאבני ענבר, מה גם שהיא עצמה שנויה במחלוקת במקרה הטוב.