מחקר חדש: מארגני כנסים נוטים להזמין חוקרים גברים על חשבון חוקרות מוכשרות לא פחות מהם, ולהתעלם מהישגיהן ומעבודתן

כנסים מדעיים מספקים לחוקרים הזדמנות חשובה להיחשף למחקרים חדשים ולהתערות בקהילה המדעית, ומשמשים כר פורה ליצירת שיתופי פעולה בין מעבדות. בנוסף, ההזמנה להרצות בכנס מעניקה לחוקרים ולחוקרות בתחילת דרכם הזדמנות לקבל חשיפה והכרה על עבודתם מהקהילה המדעית. כל אלה שלבים קריטיים לקידום הקריירה שלהם, לזכייה במלגות ובמענקי מחקר ולגיוס תלמידים למעבדת המחקר שלהם.

במאמר חדש, שפורסם במדור  comments בכתב העת Nature Immunology, הצביעה קבוצת חוקרות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון, בהובלת רובין קליין (Klein), על הטיה מגדרית באופן שבו בוחרים את מי להזמין לדבר בכנסים מדעיים. נמצא שקיים חוסר פרופורציה בין מספר החוקרות המוזמנות להציג את עבודתן לבין מספר החוקרים הגברים, שאינו מוסבר על ידי פערים בהישגים מדעיים. 

החוקרות בחנו שישה כנסים מובילים שנערכו בשנת 2016 בנוירואימונולוגיה, תחום החוקר את הקשר בין מערכת העצבים למערכת החיסון. הן מצאו כי בשני שליש מהם לא היה שוויון מגדרי בהזמנת המרצים, כך שנשים היו פחות ממחצית מהמרצים המוזמנים. כדי להבין את הגורמים לתופעה ערכו החוקרות בחינה מדוקדקת יותר של שני כנסים – אחד שהיה בו ייצוג עודף לגברים ושני שהייתה בו נוכחות מאוזנת.

במענה לשאלת החוקרות טענו מארגני הכנס הראשון שהסיבה לחוסר האיזון נעוצה במספר נמוך יחסית של מועמדות בעלות דרג אקדמי גבוה וכישורים מספקים בתחום הנוירואימונולוגיה. החוקרות מדגישות שזה היה הנימוק היחיד שניתן, ושהמארגנים לא סיפרו על כל ניסיון מצדם לעודד גיוון בקרב המרצים, בהתאם למדיניות הרשמית של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית (NIH) משנת 2003, שמעודדת שיתוף נשים, בני מיעוטים ואנשים עם מוגבלויות.

בכנס השני, שבו היה איזון בין מרצות למרצים ברשימת המוזמנים, המארגנים דווקא הדגישו בעצמם את חשיבות המודעות להטיה הלא מודעת נגד נשים בבחירת דוברים לכנסים. הם ציינו כי חברי הוועדה שהייתה אחראית על בחירת המשתתפים היו מודעים להטיה ולקחו אותה בחשבון בשעה שגיבשו את רשימת המוזמנים.

כישורים ומעמד

כדי להעריך באופן אובייקטיבי את הכשירות והתרומה של המרצים המוזמנים לתחום המחקרי שלהם, התעמקו החוקרות בשאלת הפרסומים המדעיים שלהם. הן התמקדו במאמרים מהשנתיים האחרונות שבהם המרצים והמרצות שהוזמנו לדבר בכנס היו מעורבים באופן משמעותי, כלומר הופיעו כמחברים הראשונים או האחרונים של המאמר. ניתוח התוצאות לא הראה הבדלים בין הכשירות של הדוברות לעומת הדוברים, כפי שנאמדה על פי קריטריון הפרסומים המדעיים.

החוקרות ביקשו לבחון אם אכן לא היו חוקרות נוספות שעומדות בקריטריון הפרסומים המדעיים ושאפשר היה להזמין להרצות בכנס. הן פנו לחוקרים מובילים בתחום, משני המינים, וביקשו מהם להציע שמות של חוקרות שיכלו להיות דוברות מתאימות בכנס. בסוף התהליך גיבשו רשימה של 29 חוקרות נוסף על אלו שהוזמנו לכנס. כשבחנו את הפרסומים המדעיים של החוקרות הנוספות נמצא שהם אינם נחותים בהיקף ובמדד ההשפעה מאלה של הגברים שהוזמנו להרצות בכנס. למעשה, חלקן אף פרסמו יותר מאמרים מהדוברים שהוזמנו להרצות.

נוסף על המודעות להטיה מגדרית, גורם חשוב שהחוקרות מצאו שהשפיע על הייצוג המגדרי בין המוזמנים להרצות בכנסים הוא הרכבה של הוועדה המארגנת. כשניתחו את מבני הוועדות בששת הכנסים, הן מצאו שככל ששיעור הנשים בוועדה היה גבוה יותר, כך הייצוג של נשים בקרב המוזמנים להרצות בכנס גדל, עד שנעצר על כ-50 אחוז, כלומר ייצוג שווה של נשים וגברים.

החוקרות הציעו ליישם את  העקרונות הללו, של מודעות להטיה ומתן ייצוג שווה לקבוצה המקופחת בוועדה המארגנת, גם לקבוצות אחרות הסובלות מתת-ייצוג על רקע אתני, נטייה מינית, זהות מינית, ועוד. יישום העקרונות האלה בוועדות מארגנות שניגשות לבחור משתתפים בכנסים, בוועדות קבלה ללימודים או למינוי חוקרים צעירים ועוד, עשוי לתרום משמעותית להגדלת הגיוון והייצוג של קבוצות שונות בעולם האקדמי.

לבסוף, החוקרות מזכירות שקיימים נהלים מוסדרים ומדיניות רשמית של ה-NIH בנוגע להכללת הקבוצות האלה בתהליכי מיון ובחירה של מועמדים במסגרות שונות. כמו כן הן מציעות להתנות את המימון הציבורי של כנסים בכל התחומים בהתנהלות שתואמת את המדיניות הזו. 

2 תגובות

  • לביא

    מחקר פסיכולוגי בכתב עת ביולוגי?

    שלום ליהי,
    נהניתי לקרוא את הסקירה המעניינת שלך על המחקר המסקרן שהתפרסם לאחרונה. אולם, לאחר שעיינתי במאמר רציתי להעלות כמה נקודות לדיון: 1. להבנתי, הטענה המרכזית של המאמר, כי קיימת "הטיה מגדרית באופן שבו בוחרים את מי להזמין לדבר בכנסים מדעיים" שייכת לתחום מדעי החברה, ובפרט פסיכולוגיה. אינני מומחה כלל בתחום, אך קצת תמוה בעיני שמאמר פסיכולוגי מתפרסם בכתב עת ביולוגי. הדבר מונע ביקורת עמיתים שמתמקצעים במחקר תופעות חברתיות, מה שעלול להוביל לפרסום מסקנות ללא הביסוס המתודולוגי הראוי. 2. ככל שהמחקר התפרסם בכתב עת מבית היוצר של nature, עדיין מדובר בנושא שהוא לא רק מדעי. מתן שוויון הזדמנויות הוא ערך חשוב ונכון, אך להבנתי נושא זה קשור בעבותות לתפיסות עולם שונות. דיון בנושאים אלו יכול להיות מרתק, אך לדעתי קצת חבל שבמה נפלאה כמו האתר החדש של מכון דוידסון נכנס לפינה הזאת ומסקר נושאים שיוצאים קצת מחוץ לתחומי המדעים המדוייקים. אני מאוד נהנה לקרוא למשל על מין חדש של פרפרים שאובחן בחרמון, אך כתבה זו הותירה בי טעם לוואי. 3. הערה נקודתית: בכתבה נאמר כי נשים מוזמנות לדבר בכנסים מדעיים" באופן שאינו משקף את ייצוגן היחסי בקהילה המדעית". נקודה זו לא הוכחה במאמר המקורי. אין כל התייחסות במאמר ליחס בין כמות החוקרים הראויים לדבר בכנס לבין כמות החוקרות. לדעתי, הדבר דורש התייחסות. המשיכו לפרסם ידיעות על מדע איכותי, חדש ומסקרן.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןליהי גבור

    מאמר דעה על ייצוג מגדרי בקהילה מדעית בכתב עת שפונה אליה בדיוק

    שלום לביא,
    שמחתי לקרוא שנהנית לקרוא את הסקירה שכתבתי על המחקר. בהתייחס לנקודות שהעלית:
    1. המאמר התפרסם בכתב העת תחת פורמט ה-Comments. פורמט זה נועד, בתרגום חופשי מהאתר (http://www.nature.com/ni/authors/article_types/index.html), "לתגובות על מדיניות, מדע וחברה, או נושאים מדעיים גרידא. הקריטריונים העיקריים הם שעל הנושא להיות רלוונטי לאוכלוסיה רחבה של קוראים ועליו להיות כתוב בצורה נגישה ולא-טכנית. אורכו של המאמר באופן טיפוסי לא יעלה על 4 עמודים, אך הוא יכול להיות ארוך יותר. מכיוון שהתוכן מגוון, הפורמט יכול להיות גמיש. תגובות בדרך כלל לא מכילות נתונים מחקריים, אם כי הן יכולות להציג נתונים 'סוציולוגיים' (הגרשיים במקור, ל.ג), כמו טרנדים במימון, דמוגרפיה, נתונים ביבליוגרפיים ועוד." המאמר לא מתיימר להיות מחקר פסיכולוגי, אלא להעלות את נושא הייצוג המגדרי בכנסים אקדמיים בתחום הנוירואימונולוגיה. אני מניחה שברור לך שהנושא אכן רלוונטי עבור הקוראים של כתב עת בתחום האימונולוגיה, ועונה על הקריטריונים המוגדרים בהנחיות. על כל פנים, עורכי כתב העת מצאו אותו רלוונטי, אך אני מאמינה שאין מניעה לפנות אליהם ולהביע את אי הסכמתך, באם היא נותרה. בנוגע לפרשנות שלך את הטענה המרכזית של המאמר - היא לא מדוייקת. אם תקרא את המאמר המקורי, תוכל לראות שכותרתו היא, בתרגום חופשי, "שיח על אי שיוויון מגדרי בקרב דוברים מוזמנים בכנסים תורם לייצוג מגוון". המאמר עצמו הוא חלק מהשיח על אי שיוויון מגדרי, כך שפרסומו בכתב עת שמקבל חשיפה משמעותית בקרב הקהילה הנוירואימונולוגית, הוא בדיוק הנקודה. האנשים שקוראים את כתב העת הזה הם בדיוק האנשים שיושבים בועדות ומחליטים אילו דוברים ודוברות להזמין להרצות בכנסים בתחום הנוירואימונולוגיה, בניגוד לקוראים בכתב עת לפסיכולוגיה או סוציולוגיה. מקווה שהלוגיקה מובנת יותר כעת.
    2. אני מבינה שנושא מתן שיוויון ההזדמנויות - למרות היותו ערך חשוב ונכון, לדבריך - פחות מעניין אותך אישית בבמה הנפלאה שהיא האתר החדש של מכון דוידסון למדע, ועל כך אני מצרה. לצד הצער, אני חושבת שזה בסדר גמור, ולא כל כתבה צריכה לעניין כל קורא או להיות חשובה בעיניו; על בחירת התוכן באתר אמונים העורכים והעורכות שמחליטים אילו נושאים לסקר. ועם זאת, פתחת את ההודעה בציון העובדה שנהנית לקרוא את הסקירה המעניינת על המחקר המסקרן, אז אולי יש נקודת אור בכל זאת. בנוגע לתאימות הנושא לתוכן האתר, אם תעמיק בו תגלה שאנחנו כותבים על מגוון נושאים, ביניהם גם ביוגרפיות אישיות ומדעיות של חוקרים פורצי דרך (https://davidson.weizmann.ac.il/column/sciencehistory), נושא שגם הוא "יוצא קצת מחוץ לתחומי המדעים המדוייקים", כפי שניסחת. האם גם פרסום של תכנים שכאלו מותיר בך טעם לוואי? ואם נשים לרגע בצד את תחושות הבטן של קוראים פרטניים, נושא שוויון ההזדמנויות באקדמיה הוא נושא שמעסיק את הקהילה המדעית בשנים האחרונות, כפי שבין היתר מראה פרסום המאמר בכתב העת מבית nature. בנוסף, מאז פרסום המאמר, שתי חוקרות ב-F1000, אתר בו חוקרות וחוקרים מובילים ממליצים על מאמרים שבעיניהם הם פורצי דרך, ציינו לשבח את המאמר שסיקרתי בכתבה ונתנו לו את הדירוג הגבוה ביותר שקיים באתר (https://f1000.com/prime/727549587), הוא סוקר בכעשרה אתרי תקשורת מדע (חפש בגוגל את שם המאמר ותוכל לראות), וגם כתבי עת מובילים אחרים פרסמו מאמרים ומאמרי דעה בנושא אי שיוויון מגדרי באקדמיה (http://science.sciencemag.org/content/347/6219/234, http://www.nature.com/news/science-and-gender-scientists-must-work-harde..., http://jamanetwork.com/journals/jamainternalmedicine/article-abstract/26...).
    3. תודה על ההערה, נוסח המשפט שונה.
    בברכה,
    ליהי