לוויינים חדשים, עשים לא טעימים, כינים של דינוזאורים ושדה מגנטי נעלם. מחקרים חדשים ביותר

רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

מה חדש?

  • משטחים שדוחים חיידקים

  • מחזור החיים של טיטין

  •  כוכב ניטרונים בעל שדה מגנטי משתנה
  • עשים לא טעימים
  • הלוויין שרואה כוכבים
  • כינים של דינוזאורים
  • מה משותף לנשים ולנקבות הקטלן?
  • ​הג'ל שעוזר להחלים
  • העדויות המוקדמות ביותר לשימוש בדמיון יצירתי

משטחים שדוחים חיידקים

חוקרים פיתחו משטחי פלסטיק שדוחים חיידקים ביעילות רבה והראו כי הם מסייעים להפחית מאוד נוכחות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. החוקרים, מאוניברסיטת מקמסטר שבקנדה, יצרו מעטפת פלסטיק שקופה לציפוי משטחים המשמשים מרבצים למחוללי מחלות רבים כמו ידיות של דלתות, מעקים, מכשור רפואי ואפילו אריזות מזון. החוקרים שאבו השראה מחומרים דוחי מים, כמו עלי צמח הלוטוס שפני השטח שלהם מכילים מבנים ננומטריים צפופים מאוד. במחקר הנוכחי המבנה הזה מנע היצמדות של חיידקים למשטח. בנוסף למכשול הפיזי, החוקרים ציפו את המשטחים בחומרים כימיים שדוחים חיידקים. הם בחנו את הפיתוח עם שני סוגי חיידקים עמידים במיוחד לאנטיביוטיקה, והראו שחלה ירידה של 84 אחוזים ומעלה בהתיישבותם על המשטחים. "בעוד העולם ניצב בפני משבר העמידות לאנטיביוטיקה, אנחנו מקווים שזה יהפוך לכלי חשוב בארגז הכלים האנטי-חיידקי", אמר טוהיד דידר אחד ממובילי המחקר. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.
 
חוקר מאוניברסיטת מקמסטר מחזיק את המשטח, Georgia Kirkos, McMaster University
מעטפת הפלסטיק שקופה וניתן לצפות איתה משטחים רפואיים מגוונים| צילום: Georgia Kirkos, McMaster University

מחזור החיים של טיטין

חוקרים הצליחו לתעד את מחזור החיים של טיטין (Titin) - חלבון ענקי שחיוני להתכווצות של שרירי השלד. החוקרים סימנו חלבוני טיטין בתאי לב של עכברים, על ידי כך שצירפו אליהם חלבון פלורוסנטי ירוק בקצה אחד של חלבון טיטין וחלבון פלואורוסנטי אדום בקצה השני. כך הם עקבו אחר חלבוני טיטין מרגע היווצרותם ועד פירוקם. החלבונים הפלורסנטים אפשרו לחוקרים לראות טוב יותר מה מתרחש בתהליכי הבנייה והפירוק של שרירים, ובין השאר הופתעו לגלות כמות גבוהה של החלבון מחוץ ליחידת הכיווץ של השריר. "אנחנו יכולים עכשיו להבין איך סיבי שריר נוצרים ואילו שינויים הם עוברים במהלך החיים, וזה רלוונטי לחקר מחלות של בני אדם וגם לחקר ההתפתחות העוברית." אמר מיכאל גוטהארדט, ראש המעבדה ומוביל המחקר. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן

קולאז' חגיגי שהורכב מצילומים של תאים המבטאים את חלבוני טיטין פלואורוסנטים, Gotthardt Lab, MDC
קולאז' חגיגי שהורכב מצילומים של תאים המבטאים חלבוני טיטין פלואורוסנטים, Gotthardt Lab, MDC

כוכב ניטרונים בעל שדה מגנטי משתנה

מדענים גילו בפעם הראשונה כוכב ניטרונים בעל שדה מגנטי משתנה. עד עתה, כל כוכבי הניטרונים שהתגלו היו בעלי שדה מגנטי או חסרי שדה כזה. במקרה של כוכב הניטרונים הנוכחי, השדה המגנטי קיים רק בעשרה אחוזים מפני השטח של הכוכב, ורק בחלק קטן מזמן הסיבוב שלו אפשר לראות את השפעת השדה המגנטי על הקרינה שנפלטת מהכוכב. NuSTARNuSTARחוקרים מרוסיה גילו את הממצא המסקרן בטלסקופ החלל NuStar כשצפו בכוכב בזמן התפרצות קרני רנטגן. למרות שהשדה המגנטי לא קיים כל הזמן, עוצמתו דומה לשדות הקיימים בכוכבי ניטרונים אחרים. הגילוי שהשדה מכסה רק חלק משטחו של הכוכב מפתיעה, ויכולה להעיד על פעילות מגנטית מקומית בדומה לכתמי שמש על כוכבים רגילים. החוקרים סבורים שמעקב אחר השדה המגנטי החריג יוכל לספק מידע חדש ויקדם אותם להבנה טובה יותר של כוכבי ניטרונים. לקריאה בהרחבה לחצו כאן.

science photo library, טלסקופ החלל NuSTAR
תהליך הרכבת טלסקופ החלל NuSTAR

עשים לא טעימים

חוקרים גילו שעשים שאינם מנסים לברוח מעטלפים, עושים זאת משום שהם לא טעימים להם. החוקרים, מארצות הברית, חקרו את האופן שבו עשים מתחמקים מעטלפים שמנסים לטרוף אותם. בתצפיותיהם הם ראו עשים שביצעו תמרוני התחמקות מתוחכמים, וגם עשים "אדישים", שלא השקיעו מאמצים כדי לברוח מהטורפים. בניגוד להגיון דווקא העשים האדישים נטרפו פחות. החוקרים שיערו שהעשים האדישים פיתחו את ההתנהגות הזו מכיוון שיש להם מנגנוני הגנה כימיים נגד העטלפים, מה שהופך אותם ללא טעימים ופוטר אותם ממאמצי הבריחה. הם ביצעו ניסוי בו נתנו לעשים ולעטלפים להתעופף במרחב מבוקר ועקבו אחר המתרחש - כך הבחינו שעטלפים שכן לוכדים עשים אדישים, ממהרים לירוק אותם בחזרה החוצה. על פי החוקרים ייתכן שמדובר בהתנהגות שהתפתחה גם אצל בעלי חיים אחרים, ועלינו להמשיך לחקור כדי לגלות עד כמה היא נפוצה. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

עשים מהמשפחה  Erebidae, עליהם נעשה המחקר | shutterstock
לא טעימים לעטלפים. עש מהמשפחה  Erebidae 

הלוויין שרואה כוכבים

טלסקופ חלל ראשון מסוגו יחקור לעומק כוכבי לכת במערכות שמש אחרות. סוכנות החלל האירופית אמורה לשגר היום את הטלסקופ CHEOPS, קיצור של CHaracterising ExOPlanets Satellite, כלומר לוויין לאִפיוּן אקסופלנטות. הלוויין יקיף את כדור הארץ במסלול המאפשר לו לצפות כל הזמן בשמי הלילה. המכשיר העיקרי שלו הוא מצלמה משוכללת, שמיועדת לבחון טוב יותר כוכבי לכת החגים סביב שמשות אחרות, לספק נתונים שיאפשרו לאפיין את ההרכב שלהם ולזהות אם יש להם אטמוספרה וממה היא מורכבת. המטרה היא להבין טוב יותר כיצד נוצרים כוכבי לכת, אילו תהליכים עוברים עליהם והיכן אפשר לחפש כוכבי לכת המתאימים לקיום חיים, לפחות כפי שאנו מכירים אותם. להרחבה באתר דוידסון לחצו כאן.

הדמיה של טלסקופ החלל במסלולו (איור: סוכנות החלל האירופית, ESA)
הדמיה של טלסקופ החלל במסלולו | סוכנות החלל האירופית, ESA

כינים של דינוזאורים

מאובן שרידי דינוזאור שנמצא בגוש ענבר מגלה נוצות פלומה שעליהן חרקים. הענבר נמצא במיאנמר (לשעבר בורמה) והוא מתוארך לאמצע תקופת הקרטיקון -לפני כ- 100 מליון שנה. החרקים שנמצאו על גבי הנוצות הם ככל הנראה נימפות כלומר השלב הצעיר של  Mesophthirus engeli מין עתיק של חרקים בעלי גוף קטנטן (עד 0.5 מ"מ), ללא כנפיים, מחושים קצרים, גפי פה מפותחים ורגליים בעלות טופרים. החוקרים מצאו 10 פרטים על גבי נוצות דינוזאור בתוך שתי פיסות ענבר והדמיון החיצוני לכינים מעלה את החשד כי מדובר בטפיל. על גבי נוצות הדינוזאור נמצאו גם סימני לעיסה המאפיינים כינים כוססות בנות זמננו אשר ניזונות מנוצות ציפורים. מדובר בעדות הראשונה לקיומם של חרקים אוכלי נוצות ששופכת אור חדש על המקור האבולוציוני שלהם. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.


גוף קטנטן, ללא כנפיים, מחושים קצרים, גפי פה מפותחים ורגליים בעלות טופרים. המאובן שהתגלה לאחרונה במיאנמר | מתוך המאמר

מה משותף לנשים ולנקבות הקטלן (אורקות)?

גם הן וגם אנחנו ממשיכות לחיות עשרות שנים אחרי שכבר איננו פוריות ולא יכולות להעמיד צאצאים. זה לא אומר שבשלב זה אין לנו תפקיד חשוב במשפחה. לפי "השערת הסבתא", נשים לאחר גיל הפוריות עוזרות להעביר את הגנים שלהן לדורות הבאים באמצעות העברת ידע חשוב והשתתפותן בטיפול בנכדים, מה שמסייע לילדיהן להעמיד צאצאים רבים יותר. מחקרים קודמים הראו שהדבר נכון באוכלוסיות אנושיות, ומחקר חדש על נקבות קטלן הגיע לתוצאה דומה: קטלנים שסבתם הייתה בחיים היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד, במיוחד אם הסבתא כבר לא הייתה בגיל הפוריות. הסבתות עוזרות לנכדיהן בזמנים קשים, אמר דן פרנקס, שהוביל את המחקר. ככל הנראה, הן מובילות את משפחותיהן אל אזורים טובים לציד, או אפילו חולקות איתן את הדגים שתפסו. "הסבתות חכמות יותר, ויש להן יותר מידע על איפה למצוא סלמון" אמר פרנקס. להרחבה על המחקר באנגלית: לחצו כאן | עוד על השערת הסבתא באתר שלנו לחצו כאן


כשהסבתא בסביבה, סיכויי ההישרדות עולים | shutterstock

הג'ל שעוזר להחלים

חוקרים מאוניברסיטת RICE שבארצות הברית, בשיתוף פעולה עם מרכז הלב של טקסס (THI), פיתחו ג'לים מבוססי מים שעוזרים להחלמת פצעים ומצאו דרך לשלוט בתגובה החיסונית באמצעותם. את הג'ל מזריקים לתוך אזור הפציעה, שם הוא יוצר מעין "פיגום" ביוכימי שכלי דם חדשים יכולים להיבנות עליו. כעבור פרק זמן מסוים, לאחר שכלי הדם החדשים נוצרו, הג'ל מתמוסס מעצמו והרקמות הטבעיות של הגוף תופסות את מקומו. החוקרים עובדים על הג'לים הרפואיים מזה כחמש שנים, והצליחו לפתח כ-100 ג'לים בעלי תכונות שונות ומגוונות, ביניהן שחרור תרופות וגיוס תאים של מערכת החיסון. החוקרים גם מצאו דרך להשפיע על עוצמת התגובה החיסונית שהג'ל מעודד, מה שמאפשר לכוונן את תהליך ההחלמה. לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

העדויות המוקדמות ביותר לשימוש בדמיון יצירתי

ארכיאולוגים מאוניברסיטת נייתן באוסטרליה גילו את העדויות המוקדמות ביותר לשימוש בדמיון יצירתי, בציורי מערה של האדם הקדמון באחד מאיי אינדונזיה. החוקרים בחנו ציורי מערה בני 44 אלף שנים, וזיהו דמויות דימיוניות, חציין אדם וחציין חיה, העוסקות בציד. נראה שהאומן הקדום דמיין יצורים שלא קיימים במציאות, וצייר אותם על קיר המערה. החוקרים העלו גם סברה שמדובר בדמויות אדם במסכות, אך פסלו זאת בטענה שלא סביר כי הציידים הקדומים לבשו מסכה: מדובר בדרך מאוד לא יעילה להסוות את עצמך במהלך הציד. איורים דומים התגלו בעבר במערות באלפים הגרמנים, אך זהו התיעוד הקדום ביותר לאיורי מערה דמיוניים. "זוהי עבודת האמנות באבן העתיקה ביותר בעולם", ציין מקסים אוברט, החוקר המוביל בראיון לScience Alert, "והיא כבר מכילה את כל המאפיינים של מודעות מודרנית". לקריאה בהרחבה (באנגלית) לחצו כאן.

0 תגובות