מחקר קורונה ישראלי, השיר החדש של הדרורים, האב הקדמון של הדינוזאורים, הגבישים הנוזליים שבתוך החיישנים והמצלמה האלחוטית הזעירה. מחקרים חדשים

רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד?
הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם

מה חדש?

  • דרום אמריקאים או פולינזים? 
  • השיר החדש של הדרורים לבני הצוואר
  • לראשונה בחולייתנים שחיים בטבע: היכולת להבין סדר מספרי
  • חיישנים לבישים לזיהוי טפילים
  • האב הקדמון הקטן של הדינוזאורים והפטרוזאורים
  • מחקר קורונה ישראלי
  • ​גבישים נוזליים בתוך חיישנים
  • מצלמה אלחוטית זעירה 

 

דרום אמריקאים או פולינזים?

במשך אלף השנים האחרונות התפשטו הפולינזים, שמוצאם באיים שבין אוסטרליה ואסיה, לעומק האוקיינוס השקט ויישבו איים מניו-זילנד ועד לאי הפסחא. לפי מחקר חדש, הם הגיעו רחוק עוד יותר, עד לדרום אמריקה – שנמצאת כ-3,300 ק"מ ממזרח לאי הפסחא. החוקרים לקחו דגימות גנטיות מיותר מ-800 אנשים החיים באיים הפולינזיים המזרחיים ובדרום אמריקה, ומצאו עשרה מאנשי האיים שנשאו רצפי DNA האופיינים לאמריקאים-ילידים מקולומביה. לפי החוקרים, לאנשים אלו היו אבות דרום-אמריקאים שחיו לפני כ-800 שנה. לא ברור איך הדרום-אמריקאים הגיעו לאיים. ייתכן שהם יצאו מאזור קולומביה בסירות ונסחפו לשם, שכן הזרמים באזור נעים לרוב מערבה. אך לתרבויות ביבשת לא היו סירות שמיועדות למסעות ארוכים או הבנה טובה בניווט, בניגוד לפולינזים, יורדי הים המומחים. לכן ייתכן גם שהפולינזים שיישבו את האיים המשיכו והגיעו לדרום אמריקה, וחזרו לאיים כשבסירותיהם גם כמה מילידי היבשת. רק מחקר גנטי גדול יותר יוכל לענות על השאלה – האם הפולינזים גילו את אמריקה, או האמריקאים את איי האוקיינוס השקט. קריאה בהרחבה (באנגלית) 
 

השיר החדש של הדרורים לבני הצוואר

שיר חדש, ויראלי במיוחד, מתפשט באוכלוסיית הדרורים לבני הצוואר (Zonotrichia albicollis). ציפורים אלו מקננות ברחבי קנדה, מהחוף המערבי ועד למזרחי, ובחורף נודדות דרומה לארצות הברית ולמקסיקו. כמו במינים רבים, הזכרים הם אלו ששרים, כדי למשוך נקבות ולהודיע לזכרים אחרים שהטריטוריה הזו תפוסה. כבר שנים רבות, לפחות מאז שנות הששים, הדרורים הזכרים שרים שירים השונים במקצת זה מזה, אך לכולם יש את אותו סיום, עם שלושה צלילים החוזרים על עצמם שלוש פעמים. אך במחקר חדש הראו חוקרים מקנדה שהדרורים "נדבקו" בשיר חדש, שמסתיים בשני צלילים שחוזרים ארבע פעמים. השיר הופיע לראשונה במערב המדינה בסוף שנות ה-90, ומאז סחף את ציפורי היבשת, הגיע עד לקוויבק במזרח קנדה, והחליף כמעט לחלוטין את השיר הישן. "עד כמה שאנחנו יודעים, אין לכך תקדים", אמר קן אוטר (Otter), אחד החוקרים המעורבים במחקר. "אנחנו לא מכירים אף מחקר קודם שהראה התפשטות כזו של שיר באוכלוסייה". קריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון
 

לראשונה בחולייתנים שחיים בטבע: היכולת להבין סדר מספרי

חוקרים מבריטניה גילו שעופות מהמין קוליברי צפוני Selasphorus rufus יודעים לספור פרחים ולהבין את מיקומם בסדרה. היכולת הזו מוכרת לנו מבעלי חיים אחרים כמו חולדות וקופים, אך פרט לבדבורים עד עכשיו היא נצפתה רק במעבדה אצל חיות שאומנו לשם כך. כדי לבדוק כיצד הקוליברים בוחרים לאילו פרחים לגשת כשהם רעבים, השתמשו החוקרים בפרחים מלאכותיים שהוצבו בשורה, ושאחד מהם הכיל סירופ מתוק המדמה צוף. בפעם הראשונה הקוליברים בחנו את הפרחים ואיתרו את מיקומו בשורה של הפרח עם הסירופ הטעים. לפני שהגיעו שוב לחפש צוף ערבבו החוקרים בין הפרחים בשורה, ובחנו לאן ניגשו העופות. הם ראו שהקוליברים עפו ישירות למיקום בשורה של הפרח שהכיל את הצוף בביקור הקודם. כלומר, הם זיהו את סדר הפרחים, וזכרו את מיקומו בשורה של הפרח שנמצא בו ה"צוף" . עם זאת, חוקר שלא היה מעורב במחקר טוען שייתכן שהקוליברים השתמשו במידע אחר לזיהוי הפרח, ושאף שהמחקר הנוכחי שאפתני מאוד, אי אפשר להסיק ממנו שהם יכולים להבין ולהשתמש בסדר מספרי. קריאה בהרחבה (באנגלית)
 

חיישנים לבישים לזיהוי טפילים

ביולוגים ומהנדסי מחשבים שיתפו פעולה כדי לעזור לחקלאים לדאוג לתרנגולותיהם, ופיתחו התקן לביש שמתריע בפני נוכחות של טפילים בנוצות. ל"תרנגולות חופש", שמסתובבות בחופשיות במקום לשהות בכלובים, יש יתרונות רבים אך גם חסרונות, ואחד מהם הוא הטפילים שהן נדבקות בהם. התרנגולות הנגועות עלולות לחלות, להטיל פחות ביצים ולסבול מפצעים. כדי לזהות את התרנגולות הנגועות ולמנוע החמרה של המחלה והתפשטותה בקרב הקבוצה, חיברו החוקרים גלאי תנועה לגופן של התרנגולות. הם הראו כך שתרנגולות נגועות עוסקות הרבה יותר בניקור, ניעור וניקיון הנוצות, ולימדו את המחשב להבחין בין התנועות האלה לבין תנועות שגרתיות כמו הליכה. לטענתם, האלגוריתם החישובי שיצרו יעיל ומדויק יותר בזיהוי התרנגולות הנגועות בהשוואה לשיטות המעקב הישנות, שכוללות צילום וצפייה בהתנהגות התרנגולות על ידי אנשים. קריאה בהרחבה (באנגלית)
 
תרנגולת מהמחקר עם מכשיר המעקב על גבה, Amy Murillo/UCR
תרנגולת מהמחקר עם מכשיר המעקב על גבה, Amy Murillo/UCR
 

האב הקדמון הקטן של הדינוזאורים והפטרוזאורים

חוקרים גילו מאובן של האב הקדמון של הדינוזאורים והפטרוזאורים, והוא היה ממש קטן. הדינוזאורים, שהתפתחו לפני כ-250 מליון שנה, הם החיות הגדולות ביותר שהילכו על פני האדמה ואילו הפטרוזאורים הם היצורים המעופפים הכבדים ביותר. המין שהתגלה במחקר היה בגובה 10 ס" מ בלבד ועורו היה מכוסה בפלומה שכנראה חיממה את גופו הקטן בלילות. מניתוח סימני השחיקה על שיני המאובן עולה שהוא כנראה היה אוכל חרקים  ועל כן קיבל את השם Kongonaphon kely, שמשמעותו בתרגום חופשי היא "מחסל החיפושיות הקטן". הגילוי שופך אור על תופעת ה"מיניאטוריזציה"- הקטנה משמעותית של גודל הגוף, שהתרחשה ככל הנראה לפני התפתחות הדינוזאורים. המאובן החדש יכול גם להסביר את התפתחותם של הפטרוזאורים, "האחים המעופפים של הדינוזאורים": אב קדמון בעל גוף קטן, משקל נמוך ופלומה שמכסה את גופו, הוא נקודת התחלה טובה להתפתחותה של יכולת התעופה. קריאה בהרחבה (באנגלית)
 
איור של "מחסל החיפושיות הקטן", קרדיט: Alex Boersma
איור של "מחסל החיפושיות הקטן", קרדיט: Alex Boersma
 

מחקר קורונה ישראלי

שיתוף פעולה בין מעבדות בישראל ובארצות הברית הוביל לחשיפת אחד המנגנונים בעזרתם נגיף הקורונה החדש מתרבה בתאי ריאה, ועשוי לפתוח את הדרך לטיפול. החוקרים בחנו תאי ריאה של אדם שהודבקו בנגיף SARS-CoV-2, כמו גם תאים שנלקחו מריאות של חולים ב- COVID-19. הם מצאו שהנגיפים משנים את חילוף החומרים בתא, כדי לייצר את החומרים הדרושים להם בשביל להשתכפל. בתוך כך הם גורמים להצטברות של כולסטרול ושומן ברקמת הריאה, וכך פוגעים בפעילותה. טיפול בתרופות קיימות שמיועדות להוריד את רמת השומנים בדם מנע את הצטברות השומנים בתאי הריאה, החזיר את מנגנוני חילוף החומרים לקדמותם ואף עצר את שכפול הנגיפים. זוהי תוצאה מעודדת מאוד, אך יש לזכור שמדובר בינתיים במחקר בתאים בלבד, וכי הנגיף פוגע במערכות שונות בגוף ופעילותו בהן עדיין אינה מובנת לגמרי. היות שהתרופות בהם השתמשו החוקרים כבר מאושרות לשימוש בבני אדם, יש לקוות כי הם יוכלו להתקדם במהירות למחקר קליני, ולבדוק את יעילות הטיפול בחולים. קריאה בהרחבה באתר מכון דוידסון

גבישים נוזליים בתוך חיישנים

גבישים נוזליים הם חומרים שהמולקולות שמרכיבות אותם מסודרות במבנה אחיד בדומה לגביש רגיל, אבל יש להן גם יכולת תנועה ולכן הם נוזליים. לדוגמה מסכי LCD מבוססים על גבישים נוזליים וכך גם המבנים בעורן של זיקיות שמאפשרים להן לשנות את צבען כשהגבישים מתכווצים או מתרחבים וכך משנים את האופן שבו האור מוחזר מהם. בהשראת הזיקיות, חוקרים מאוניברסיטת שיקגו פיתחו חיישן על בסיס גבישים נוזליים, שיכול לשנות את צבעו בהתאם לתנאי הסביבה. החיישן עשוי מרצועה דקה של פולימר שמכילה טיפות של גבישים נוזליים. מבנה הרצועה והגבישים שבה תוכנן כך ששינוי הצבע יתרחש בתגובה לשינוי בתנאי כלשהו שנבחר מראש, כמו טמפרטורה או הפעלת כוח. החוקרים הדגימו איך הרצועה משנה את צבעה מכתום לירוק כשמותחים אותה. "כעת רק הדמיון הוא הגבול", אמר חואן דה פבלו (de Pablo), ממובילי המחקר, "תארו לעצמכם שנוכל להטמיע את הגבישים הנוזליים שפיתחנו בבד שישנה את צבעו בהתאם לטמפרטורת גופנו, או כשנקפל את המרפק". קריאה בהרחבה (באנגלית)

מצלמה אלחוטית זעירה 

חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון פיתחו מצלמה אלחוטית זעירה שמיועדת להרכבה על גבם של חרקים ורובוטים. המצלמה שוקלת כ-250 מ"ג ומסוגלת לשדר אות וידאו למכשיר סמארטפון סמוך במרחק של עד 120 מטרים. בדרך כלל, מצלמות קטנות, כמו אלו שנמצאות בטלפונים הניידים היום, צורכות אנרגיה רבה וזקוקות לסוללה גדולה. כדי להתגבר על הבעיה החוקרים שאבו השראה מחרקים מסוימים, כמו זבובים, שבעין המורכבת שלהם יש רק אזור קטן בעל רזולוציה גבוהה, והזבוב מזיז ראשו כדי להביט באזורים בעלי עניין וחוסך באנרגיה הדרושה לכך שכל שדה הראיה יקלוט ברזולוציה גבוהה. החוקרים יצרו זרוע מכנית קטנה שיכולה לנוע ולהזיז את המצלמה, בדומה להזזת הראש אצל הזבוב. בנוסף, החוקרים ציידו את המצלמה בחיישני תנועה כך שרק כאשר החרק נע, היא פועלת. בצורה זו הצליחו להגדיל החוקרים את משך פעילות המצלמה משעה לשש שעות. החוקרים מקווים ללמוד הרבה על העולם מנקודת מבטם של חרקים ולהשתמש במצלמה שפיתחו כדי להקנות ראייה לרובוטים זעירים, דבר שלא היה אפשרי עד היום כי מצלמות קטנות כאלו לא יכלו לשדר באופן אלחוטי. קריאה בהרחבה (באנגלית)

תגובה אחת

  • לל

    לא מפורט על החיישנים

    .