זכרונות של זאבים, תאים מתים ודגים מזדקנים. המחקרים הכי מעניינים של השבוע
מה חדש?
- כשתאים רוצים למות
- "הי זאב, זוכר אותי?"
- שינוי גנטי קטן לחיים ארוכים יותר
- כשהזבוב ניצב אל מול פני המוות
- סייעות של צבועים
כשתאים רוצים למות
במהלך החיים מתים מיליוני תאים בגופנו בכל יום, בתהליך שחיוני לבריאותנו. אחת הדרכים של תאים להמית את עצמם היא בתהליך שנקרא פירופטוזיס, תהליך מבוקר ומתוכנן שמתרחש, בין השאר, כאשר תאים נגועים בנגיפים או בחיידקים מסוימים, או כאשר התא הופך לסרטני. במחקר שנערך לאחרונה התברר מה מתרחש בתא בשלבים הסופיים של חייו. כאשר ניתנת הוראה להפעלת מוות תאי, שתי מולקולות של חלבון קטן בשם נינג'ורין 1 מתחברות זו לזו, חודרות לקרום התא בנקודות מסוימות ומבקעות אותו. לאחר מכן מצטרפות אליהן מולקולות נוספות, ונוצרים מבנים דמויי טבעת. הטבעות נפתחות במרכזן כמו רוכסן, פוערות פתחים גדולים בקרום, תוכן התא זולג החוצה והתא נהרס. הבנה מעמיקה של התהליכים המעורבים במנגנוני מוות של תאים עשויה לסייע לנו בפיתוח טיפולים לסרטן, למחלות זיהומיות ולמחלות דלקתיות.
אחת הדרכים של תאים להמית את עצמם היא בתהליך שנקרא פירופטוזיס| Biozentrum, University of Basel
"הי, זאב! זוכר אותי?"
אם יש לכם כלבים, אתם בוודאי יודעים שהם מזהים את קולכם, ומבדילים בקלות בינו לבין קולות זרים. האם זו תכונה שהתפתחה אצלם בעקבות הביות, כשהתחילו לחיות עם בני אדם? אולי היא הייתה קיימת עוד קודם?
כדי לבדוק את זה בחנו חוקרים מאירופה 24 זאבים שחיים בגני חיות בספרד. הם השמיעו להם הקלטות של אנשים זרים, שאמרו משפטים כמו "מה נשמע, זאבים?". החיות הפגינו בתחילה עניין מסוים, אבל מהר מאוד התרגלו והפסיקו להגיב. לאחר מכן השמיעו להם את הקול של המטפל/ת הצמוד/ה שלהם בגן החיות. בתגובה הם הרימו מיד את ראשיהם, זקפו את אוזניהם ופנו לעבר הרמקול – ממש כמו שעושים כלבים.
הממצאים מראים שהיכולת לזהות קולות של בני אדם אינה ייחודית לכלבים, וכנראה הייתה קיימת עוד לפני שהם בויתו. ואם כך, אולי היא משותפת לעוד בעלי חיים? "יש סיכוי טוב שמינים רבים מקשיבים לנו ומכירים אותנו כפרטים", אמרה אחת החוקרות.
להודעה לעתונות (באנגלית)
האם זאבים מבדילים בין קולות? | נטע כשר באמצעות מידג'רני
שינוי גנטי קטן לחיים ארוכים יותר
תוחלת החיים של דגי קילי קצרה למדי. הם חיים עד כ-6 חודשים לפני שהם מתים מזקנה. כעת צוות מחקר בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית הנדס לראשונה שינוי גנטי שמאריך ב-20 אחוז את תוחלת החיים של דגי קילי זכרים. השינוי משפיע באופן עקיף על חלבון שפועל כמעין חיישן של מאזן האנרגיה בתא, ובכך משפיע על חילוף החומרים בתא. דגים מהונדסים המשיכו להציג גם בגיל מבוגר דפוסי חילוף חומרים דומים מאוד לאלה שנצפו אצל דגים צעירים.
מנגנון הפעולה של השינוי דומה לזה של "צום לסירוגין", ללא צורך בצום. אכן, כשהחוקרים גידלו דגים מהונדסים ודגים רגילים בשגרת צום, לא נמצא כל הבדל בתוחלת החיים של הדגים השונים, זכרים ונקבות - כולם חיו יותר מדגים רגילים שלא צמו.
"עכשיו, כשיש לנו מוטציה שמאריכה רק את חייהם של הדגים הזכרים, ואילו הצום לסירוגין משפיע על המינים באופן שווה, אני מאמין שנוכל לגלות גם את המנגנון הביולוגי הייחודי שיאריך גם את חיי הנקבות", מספר ראש קבוצת המחקר איתמר הראל.
מנגנון הפעולה של השינוי דומה לזה של "צום לסירוגין", ללא צורך בצום | איור: נטע כשר באמצעות מידג'רני
כשהזבוב ניצב אל מול פני המוות
גירויים חיצוניים יכולים להשפיע על גופו של בעל החיים ואפילו על תוחלת החיים שלו. זבובי דרוזופילה שרואים זבובים מתים רבים מתחילים להימנע מזבובים אחרים, מאגרי השומן בגופם פוחתים והם מתים מהר יותר. מחקר חדש בארצות הברית בחן את המעגלים העצביים ואת הדפוסים החושיים של העברת המידע שמובילים לשינויים האלה. המחקר מצא שהשינויים קשורים בפעילות של תאי עצב מסוימים, שקולטים סרוטונין ושוכנים באזור במוח הזבוב שאחראי על עיבוד ואיחוד המידע החושי. בנוסף, נמצאה מעורבות של כמה תרכובות שקשורות בקליטת האינסולין. אם נבין את המסלולים העצביים שדרכם תפיסת המוות משפיעה על גוף הזבוב, נבין טוב יותר את ההשפעות של החשיפה לגירויים האלה ואת ההשפעות של פעילות המוח על הגוף וההתנהגות. ייתכן שמכך נוכל ללמוד גם על הגורמים להזדקנות של בני אדם.
זבובי דרוזופילה שרואים זבובים מתים רבים מתחילים להימנע מזבובים אחרים | איור: נטע כשר באמצעות מידג'רני
סייעות של צבועים
נקבת הצבוע המפוספס (Hyaena hyaena) נעזרת ב"סייעת" לטיפול בגורים. עובדה זו היתה ידועה מזה זמן, אך כעת הוכחה לראשונה על ידי החוקרים עזרא חדד, עמיר בלבן וראובן יוסף במחקר חדש שנערך בישראל. בעזרת צילומי סטילס ווידאו לאורך כמה שנים עקבו החוקרים אחר צבועות מטופלות בגורים באזור מדבר יהודה וצפון הנגב. כל הסייעות היו נקבות בנות כשנה, בנותיהן של האימהות מהמלטה קודמת ואחיות של הגורים החדשים. הסייעות עזרו לאם בשמירה על הגורים מגיל חודש ועד עשרה חודשים. הן סייעו בהאכלה במזון מוצק, ובהיעדרה של האם הן שיחקו עם הגורים ולימדו אותם שיטות הישרדות כמו הטמנת מזון באדמה. במקרה של מספר רב של גורים, נצפתה לעיתים יותר מסייעת אחת. תופעת הסייעות-להורה, שבה בעל חיים מעניק טיפול לצעיר שאיננו הצאצא שלו, היא נדירה אך מוכרת ביונקים וכעת תועדה לראשונה בצבוע המפוספס. החוקרים מעריכים כי הסיוע שמעניקה הצבועה הצעירה לאימה מגדיל את סיכויי ההישרדות של הגורים וכן בדרך זו הסייעות עצמן זוכות לתרגל הורות. "העובדה שמצאנו סייעות-להורה בבעל חיים יחידאי, שחי בבדידות רוב הזמן, מצביעה על כך שיש עוד הרבה מה ללמוד על חיי הצבוע המפוספס בטבע", מסכמים החוקרים.
צבועה ונקבה נוספת משגיחות על הגורים | צילום: עזרא חדד, רט"ג
