אחיזת האהבה של הטרילוביטים, יער מגוון צומח טוב יותר, הגנה לבני אדם היא רעל לאלמוגים, מאובן ראשון של אדם דניסובי בדרום מזרח אסיה ותוכים מטפסים עם שלוש גפיים
מה חדש?
- אחיזת האהבה של הטרילוביטים
- יער מגוון צומח טוב יותר
- הגנה לבני אדם, רעל לאלמוגים
- מאובן ראשון של אדם דניסובי בדרום מזרח אסיה
- תוכים מטפסים עם שלוש גפיים
אחיזת האהבה של הטרילוביטים
הטרילוביטים הם פרוקי רגליים ימיים קדומים שנכחדו לפני כ-250 מיליון שנה, עוד לפני הופעת הדינוזאורים. מחקר שפורסם לאחרונה חשף, לפחות במשוער, איך הטרילוביטים הזדווגו. החוקרים בחנו מאובן של טרילוביט, שבאופן נדיר מאוד גם רגליו השתמרו. הם שמו לב ששתיים מהרגליים נראו מוזרות: הן היו קצרות יותר מהרגליים האחרות, וחסרות זיזים. החוקרים משערים שזוג הרגליים הנוסף הזה שימש את הטרילוביטים להזדווגות, בדומה לאיברים המשמשים את סרטני הפרסה, פרוקי רגליים ימיים בני זמננו.
הפריית הביצים של נקבת סרטן הפרסה נעשית מחוץ לגופה. במהלך ההזדווגות הזכר אוחז בגבה של הנקבה בזוג זרועות שמאפשר לו למקם את גופו בצורה המתאימה ביותר להפריית הביצים. הוא נצמד לנקבה ויחד הם צועדים אל החוף. הנקבה חופרת בור קטנטן ומטילה בו ביצים, והזכר שאחז בה מפרה את הביצים שהטילה. כעת המאובן הנדיר מחזק את האפשרות שגם הטרילוביטים התרבו בצורה דומה. למחקר המלא (באנגלית).
.jpg?itok=6-1CkH_N){kind=small}
מעיין אילון-אשכנזייער מגוון צומח טוב יותר
במחקר ראשון מסוגו, חוקרים מסין אספו נתונים על יערות שיש בהם מין בודד של עצים ועל יערות מגוונים ב-255 אתרים ברחבי העולם, שכוללים יחד 243 מיני עצים. הם השוו את התנאים השוררים ביערות, כמו צפיפות השתילה, הטמפרטורה והזמן מאז השתילה, כדי לבדוק אם המגוון השפיע על הצמיחה של העצים. הם מצאו שביער מגוון, העצים גבוהים יותר ועבים יותר ב-7-5 אחוזים לעומת עצים שגדלים בסביבת עצים מהמין שלהם בלבד, וכמות החומר החי (ביומסה) הכללית מעל האדמה הייתה גדולה בכ-25 אחוז. הסיבה לכך היא כנראה שעצים שונים משתמשים אחרת במשאבים הזמינים להם, ולכן העצים ביערות מגוונים מנצלים את המשאבים בצורה יעילה יותר.
שתילה של יערות מגוונים היא פרקטיקה מקובלת, אך עד כה לא היה ידוע הרבה על היתרונות שיש לצורת השתילה הזאת על פני גידול יערות של מין אחד. המחקר מספק ראיות לכך שנטיעה מגוונת אכן יעילה יותר, אך נחוץ מחקר מקיף יותר, על יותר מיני עצים, כדי לבסס את המסקנה. למאמר המקורי (באנגלית).
אוקסיבנזון הוא חומר הנמצא בחלק מתכשירי ההגנה מקרינת השמש, שמסייע לחסום עבורנו את הקרינה העל-סגולה, אבל פוגע באלמוגים ובשושנות ים. חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד גילו לאחרונה כי שושנות ים, שהן קרובות משפחה של האלמוגים, משנות את מבנה התרכובת ומוסיפות לה מולקולת סוכר שהופכת אותה מסיסה במים. החומר החדש שנוצר לא רק שאינו מגן מקרינה על-סגולה, אלא אף מעודד יצירת רדיקלים חופשיים שמביאים להלבנה ולמוות של שושנות הים ושל האלמוגים. שושנות ים שאיתן חיות אצות חד-תאיות שיתופיות, פגיעות פחות לאוקסיבנזון, המצטבר בתוך האצות במקום ברקמות השושנה. ואכן שושנות ים ללא אצות מתו מהר יותר בנוכחות אוקיסבנזון מאשר שושנות ים עם אצות.
כדי להיות חכמים בשמש ובכל זאת לא לפגוע באלמוגים מומלץ להימנע מתכשירי הגנה שמכילים אוקסיבנזון או חומרים מזיקים אחרים. כמו כן מומלץ ללבוש בגדים ארוכים וכובעים כדי לצמצם את חשיפת עורנו לשמש וכך להפחית את כמות קרם ההגנה שאנו מורחים. לכתבה המלאה. רשימת חומרים שעלולים להזיק לאלמוגים (באנגלית).
לשונית נשקפות סכנות רבות, רובן תוצאה של פעילות האדם. שונית אלמוגים בריאה במפרץ טריטון, אינדונזיה | צילום: GEORGETTE DOUWMA / SCIENCE PHOTO LIBRARY
אורי ברמןמאובן ראשון של אדם דניסובי בדרום מזרח אסיה
חוקרים מצאו במערה בצפון לאוס שן טוחנת של אדם שתוארכה ל-131-164 אלף שנה לפני זמננו - עשרות אלפי שנים לפני שהאדם המודרני הגיע לאזור. כלומר היא שייכת לאוכלוסייה שנכחדה. אך איזו?
החוקרים בחנו את הרכסים והשקעים על משטח השן בסריקות ממוחשבות, והשוו את השן למאות שיניים אחרות של אנשים מודרניים ושל מאובנים. השיניים הדומות ביותר לשן מלאוס היו אלו שנמצאו עם עצם לסת בטיבט, ושויכו על פי החלבונים שבדגימה לאדם הדניסובי: אוכלוסייה קדומה, קרובה לניאנדרטלים, שזוהתה רק בעזרת ה-DNA שלה.
עד כה, המאובנים הדניסוביים כללו רק כמה שיניים ורסיסי עצם ממערה בסיביר, והלסת הטיבטית. לאוס הוא המקום הדרומי ביותר שבו נמצא מאובן כזה. הממצא חושף שהדניסובים היו מסוגלים לחיות גם באזור הטרופי, ולא רק באזורים הקרים של סיביר וטיבט. הוא תואם גם למחקרים גנטיים, שמראים שתושבי אוסטרליה ופולינזיה נושאים DNA דניסובי. נראה שאבותיהן של האוכלוסיות הללו באו במגע עם הדניסובים בדרום מזרח אסיה. לכתבה המלאה.
ד"ר יונת אשחרתוכים מטפסים עם שלוש גפיים
שלושה גפיים המשמשים לתנועה הם תופעה נדירה באבולוציה, אולם התוכי המכונה ציפור האהבה (Agapornis roseicollis) מתקרב לזה: הוא משתמש במקור בנוסף לזוג רגליים כדי לטפס.
יש דוגמאות מעטות לבעלי חיים משתמשים במספר אי-זוגי של גפיים לתנועה. ברוב המקרים מדובר בהוספת הזנב לרגליים - כדי לטפס, כמו קוף העכביש, או כדי לקפוץ ולהתקדם כמו הקנגורו. תוכים יכולים להשתמש בזנב ובמקור שלהם כשהם צריכים לטפס כדי לפצות על זוג כנפיים שאינן מסוגלות לאחוז, אולם עד כה לא היה ברור אם השימוש בהם נעשה רק לצורך איזון או גם כדי להשקיע כוח ולהתקדם.
במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים לאנטומיה מניו יורק הצליחו למדוד את הכוח של המקור והזנב של התוכי ציפור האהבה בזמן טיפוס על קיר אנכי. החוקרים גילו שבעוד הזנב משמש בעיקר ליציבה ומפעיל מעט מאוד כוח, המקור משמש לטיפוס, ממש כמו השימוש שאנחנו עושים בידינו, ומפעיל כוח השווה לזה שמפעילות הרגליים. זה הפעם הראשונה שחוקרים הצליחו לתעד שימוש במקור או בפה כדי לספק כוח ממשי לתנועה, ודוגמה נדירה להתקדמות באמצעות שלושה גפיים. למאמר (באנגלית).
Steven Gaines, New York Institute of Technology College of Osteopathic Medicine
