הסופות המוזרות של צדק, ההרים שמשככים רעידות אדמה, התוכים שמלמדים אחד את השני ועוד מחקרים חדשים

מה חדש?

  • הסופות המוזרות של צדק
  • בזיעת אפך תטעין סוללות 
  • ההרים המלאים מים שמשככים רעידות אדמה
  • התוכים שמלמדים אחד את השני
 

הסופות המוזרות של צדק

חוקרים ישראלים מצאו הסבר לסופות המוזרות סביב הקטבים של כוכב הלכת צדק. תמונות שצילמה החללית ג'ונו לפני כשלוש שנים העלו כי בקטבים של צדק יש סופות ציקלון ענקיות, וסביבן מסודרות במעגל סופות קטנות יותר, אך עדיין גדולות מאוד, בקוטר של כ-3,000 קילומטר כל אחת. חוקרים לא ידעו להסביר מדוע נוצר מעגל כזה של ציקלונים, ומדוע סביב הקוטב הצפוני שי מעגל של שמונה סופות, בעוד סביב הדרומי יש רק חמש, ולעיתים מופיעה סופה שישית לזמן קצר. ד"ר יוחאי כספי ממכון ויצמן למדע ותלמיד המחקר שלו נמרוד גבריאל פיתחו מודל המחשב את הכוחות המניעים את הסופות לכיוון הקטבים, ואת כוח הדחייה של הציקלון המרכזי. הם הראו כי באזור קו הרוחב ∘84 יש שיווי משקל בין הכוחות, ושם הציקלונים מסתדרים במעגל. מספר הציקלונים במעגל מושפע גם הוא משקלול הכוחות במערכת. לידיעה המלאה
שמונה סופות בקוטר של כ-3,000 קילומטר סביב ציקלון מרכזי גדול עוד יותר. הקוטב הצפונים של צדק בצילום של החללית ג'ונו | צילום: NASA
שמונה סופות בקוטר של כ-3,000 קילומטר סביב ציקלון מרכזי גדול עוד יותר. הקוטב הצפוני של צדק בצילום של החללית ג'ונו | צילום: NASA
 

בזיעת אפך תטעין סוללות

בשנים האחרונות, פיתוחים טכנולוגיים מאפשרים לנו לעקוב אחרי מצבנו הגופני. חיישנים מדויקים על גופנו מסוגלים לתעד מדדים כמו דופק, קצב נשימה ורמת הוויטמין C או הגלוקוז בדם, ולתת לנו משוב מיידי. עם זאת, הטכנולוגיה הזאת צורכת הרבה אנרגיה, לאורך זמן ממושך, ועד כה העובדה הזאת הציבה מכשול משמעותי בפני השימוש בכלים כאלה. 
פיתוח חדש מנסה להתמודד עם הצורך המתמיד באספקת אנרגיה לחיישנים, באמצעות הפקתה מגוף האדם עצמו. בזיעה שאנו מפרישים יש ריכוז גבוה של לקטט, חומר שנוצר בחילוף החומרים הטבעי שלנו. המכשיר הקטן, שגודלו כסנטימטר מרובע, יכול להימתח באופן גמיש על קצות האצבעות שלנו, אזור שמפריש זיעה רבה, וכך לקלוט את הלקטט שמופרש שם. אנזים שנמצא במכשיר מעודד חמצון של הלקטט, בתהליך שמפיק אלקטרונים המשמשים להפקת אנרגיה. השיטה עוד נמצאת בשלבי יישום ראשוניים, אך התקווה היא שתוכל לספק בעתיד אנרגיה לטכנולוגיה לבישה שתנטר את מצבנו בעזרת חיישנים. למאמר השלם (באנגלית)

המכשיר שמפיק אנרגיה מזיעה. צילום: Lu Yin
 

 

ההרים המלאים מים שמשככים רעידות אדמה

בקרקעית הים ליד ניו זילנד, לוח טקטוני אחד נדחק מתחת ללוח שכן ושוקע אל מעמקי מעטפת כדור הארץ. מקום שתופעה כזאת מתרחשת זו נקרא "אזור הפחתה" והוא מועד לרעידות אדמה. אכן, בצפון ניו זילנד מתרחשות יותר מ-15 אלף רעידות אדמה בשנה, שרובן המוחלט לא מורגש. מחקר שבחן את תכונות המוליכות החשמלית של קרקעית הים באזור שופך אור חדש על האופן שבו שקיעתם של הרי מצולה, הרי געש תת-ימיים הרוכבים על הלוח השוקע, עשויה למנוע רעידות אדמה חזקות. עד כה, דחיקתם של הרי מצולה בין לוחות טקטוניים נחשבה דווקא למקור לרעשי אדמה משמעותיים. במחקר נמצא כי חלק מהם מרושתים בחללים מלאים מים, שפועלים כנראה כמעין חומר סיכה כשההרים הללו נדחקים למטה, וכך מונעים הצטברויות של מתח רב שעלול להשתחרר באופן פתאומי ולחולל רעש אדמה עז עוצמה. לקריאה בהרחבה (באנגלית)

החיישן בדרכו לקרקעית הים. קרדיט: Samer Naif / Lamont-Doherty Electromagnetic Geophysics Lab

 

התוכים שמלמדים אחד את השני

תוכי קקדו באוסטרליה לומדים אחד מהשני איך לנצל מקור מזון חדש יחסית: פחי אשפה. התוכים, שחיים בחוף המזרחי של אוסטרליה, למדו להרים את מכסה הפח הכבד, ואז ללכת לאורך שולי הפח, מחזיקים את המכסה במקור, עד שיוכלו לשמוט אותו לצד השני. חוקרים התחקו אחר ההתפשטות של ההתנהגות החדשה הזו בעזרת התושבים המקומיים, שענו לסקר באינטרנט. הם גם עקבו אחרי כמעט 500 תוכים, אותם סימנו בצבע על הגב. 
הממצאים הראו שפתיחת הפחים החלה בשלושה פרברים, אולי פרי מוחו של תוכי גאון במיוחד, ומשם התפשטה לפרברים הסמוכים. צורת ההתפשטות לא השאירה מקום לספק שהתוכים למדו זה מזה – לבד במקרה אחד. רוב התוכים פותחי-הפחים חיו בדרום העיר, אך בסוף 2018 התחילו להגיע גם דיווחים מפרבר צפוני. נראה ששם השיטה הומצאה-מחדש, ואז החלה להתפשט גם בצפון. עם זאת, היו הבדלים קלים בין שני האזורים.
"ראינו שהציפורים לא פתחו את הפחים באותה צורה, אלא השתמשו בטכניקות שונות בפרברים שונים", אמרה אחת החוקרות, ברברה קלאמפ. "זה מצביע על כך שההתנהגות נלמדת על ידי התבוננות באחרים". לכתבה המלאה.
קקדו צהוב ציצית מרים מכסה פח | צילום: Barbara Klump/Max Planck Institute of Animal Behavior

תוכים בפרברי סידני למדו לפתוח פחים. קקדו צהוב ציצית מרים מכסה פח | צילום: Barbara Klump/Max Planck Institute of Animal Behavior

 

תגובה אחת

  • joseph arodi

    מעניין ומלמד