הסרטונים שלפניכם מציגים בקצרה את המנגנונים הביולוגיים והפיסיקליים של הראייה
חוש הראייה הוא אחד הכלים המרכזיים המאפשרים לנו להתמצא בסביבתנו, אם לא המרכזי ביותר.
העיניים שלנו מבוססות על עיקרון שבירת קרני האור ומיקודן על הרשתית. בתאי הרשתית יש קולטנים רגישים לאור שמופעלים כשפוגע בהם אור, ומגרים את תאי העצב המוליכים את המידע למוח. במוח עצמו האות מפוענח ומעובד, ואנו מזהים אותו כתמונה. מערכת הראייה היא אוסף של מנגנונים מורכבים שחשובים להתמצאותנו בסביבה.
המנגנון הביולוגי של הראייה
ברשתית יש קבוצות של תאים רגישים לאור שאחראים על ראיית הצבע ועל ראיית הצורות שלנו. כשאור נכנס לעין ופוגע ברשתית מופעלים קולטנים בתאי הרשתית שמפעילים תגובת שרשרת המערבת חלבוני G וגורמת ירידה במתח הממברנה. בעקבות זאת עובר אות חשמלי לתאי העצב ומשם למוח. ירידת המתח נוצרת בעקבות סגירת תעלות יוניות של נתרן וסידן ופתיחת תעלות יוניות של אשלגן. כשלא חודר אור (כלומר בחושך) מתרחש תהליך פתיחה של תעלות נתרן וסידן, שמעלה את מתח הממברנה ומונע את מעבר האות.
הסרטון מסביר את המנגנון הביולוגי של הראייה:
המנגנון הפיסיקלי של הראייה
החלקים העיקריים של העין הם הקרנית, האישון, הקשתית, העדשה והרשתית. הקרנית היא השכבה השקופה והדקה שנמצאת בחלק החיצוני של העין; האישון הוא החלק השחור במרכז העין, מעין שריר שמבקר את עוצמת האור שנכנס לעין דרך הקשתית, כמו צמצם במצלמה. מאחורי האישון נמצאת העדשה.
כאשר קרן אור נכנסת לעין, היא נשברת פעמיים: בפעם הראשונה כשהיא עוברת דרך הקרנית, ובפעם השנייה כשהיא חוצה את העדשה. הקרנית והעדשה מרכזות את קרן האור ומכוונות אותה ישירות לרשתית, שבה נוצרת התמונה בפועל. ברשתית הקרניים נקלטות על ידי תאים רגישים לאור ומועברות הלאה למוח באמצעות תאי עצב לצורך עיבוד המידע והפיכתו לתמונה שנוכל להבין.
הסרטון מסביר את המנגנון הפיסיקלי של הראייה:
