כְּדֵי להגיע מִמָקום למקום נכנסים לִכלִי רֶכב ונוסעים על הכביש, על פסי רכבת, באוויר או בים. גם בַּגוף שלנו יש מַערֶכת הוֹבָלה. המערכת הזאת מְסוֹעֶפת וּמוּרכֶּבת וּמַגיעה לכל נקודה, מִקְצֵה הזֶרת עד המוח. מַערֶכת הובלה זוֹ היא כְּלֵי הדם.
בַּגוף שלנו יש לא פחות מִמֵאה אֶלף קִילוֹמֶטְרִים של כּלֵי דם שמְמוּנים על אַספָּקה קְבועה לְכל תָא ותא בַּגוף של כל מה שהוא זקוק לו: מזון, מְסָרים כִּימִיִים מֵהמוח, חַמְצָן או פִּינוי פְּסוֹלת וּפַחְמָן דוּ־חַמְצָנִי מֵהתָא. בְּגוף של אדם בוגר יש כְּשִבעה לִיטְרים וָחֵצי של דם. מַערֶכת הדם מחזורית: מחזור הדם מתחיל בַּלֵב, מִמנוּ הדם מוּזרָם אֶל הרֵיאות לְקבּל חַמְצָן, החַמְצָן נִקשר לִפְרוּדָה (מוֹלֵקוּלָה) בְּתָאֵי הדם האדומים (תָאים קטנים שמְמוּנים על הוֹבָלַת החַמְצָן בַּגוף) שנִקרֵאת הֵמוֹגְלוֹבִּין, מִשָם הוא חוזר לְצִידוֹ השני של הלב, וּמִמנוּ מִתפַּזֵר לִכלֵי הדם בכל הגוף וחוזר אֶל הלב. מחזור הדם הוא מַערֶכת סגורה.
לִכלֵי הדם שלנו כמה גְדָלים. אלֶה שיוצאים מֵהלב גדולים וּרחבים וּמסוגלים להכיל כמות גדולה של דם. הם נִקראים עוֹרְקים (ועל שְמָם גם נְתִיבֵי תַחבּורה גדולים נִקראים עוֹרְקֵי תחבּוּרה). אלֶה שמחזירים אֶת הדם אֶל הלב נִקראים וְרִידים. כְּכל שֶכְּלֵי הדם חודרים עמוק יותר לְרִקְמוֹת הגוף הם מִתפַּצְלים וּמִסְתַעפים, הולכים וּקְטֵנים עד שֶהם נַעשׂים נימים קטנים מאוד שקוֹטְרָם אֵינו גדול מֵעֶשֶׂר מִילְיוֹנִיוֹת המֶטר. הקוֹטֶר הזה מספיק בְּדִיוק לְתָא דם אדום אחד לעבור בְּנִים בכל פַּעם. תָא חַי אֵינו יכול להִתקַיֵים לְלא אַסְפָּקַת דם יותר מִכּמה דקות. בִּזְכוּת קוֹטְרָם הקטָן של הנימים המזון והפסולת והחַמְצָן יכולים לעבוֹר בְּקַלוּת וּבִיעִילוּת מִן הרְקָמות לְתָאֵי הדם וּלהגיע לַתָאים העמוקים ביותר בתוך הרִקמה.
בגלל רְגִישוּתוֹ וחֲשִיבוּתוֹ של המוח הנוזלים המַגיעים אליו צריכים להיות מְסוּנָנים. הֲרֵי לא היינו רוצים שחוֹמְרֵי פְּסולת וחומרים מסוּכָּנים יַחדרו אליו וְיִפְגעו בְּתָאֵי הֶעָצָב הרגישים. לְשֵם כך יש בַּכּניסה לַמוח רִקמה מְסַנֶנת הנִקרֵאת מחסום דם־מוח, וּבֶאמת היא מְמַלֵאת אֶת תַפקידה היטב וּמְסַנֶנת בהצלחה מרוּבָּה אֶת הדם המַגיע לַמוח.
נוֹזֵל הדם הוא תערובת מְגוּוֶנת של חומרים ושל תָאים. החומרים המוּטְמָעים בַּדם מְכילים, בין השאָר, חומְרֵי מזון כגון סוּכָּרים, שוּמָנים, חֶלבּוֹנים וְחוּמְצוֹת גרעין אשר נִספָּגים בַּמֵעַיִים מהמזון וּמִשָם עוֹברים בְּעֶזרת הדם לְכל הגוף. בַּדם מוּעֲבָרים גם חומְרֵי תִקשורֶת (הוֹרְמוֹנים), למשל, הַנְחָיוֹת גְדִילה של תאים, תיקון רְקָמות, יִיצוּר חומרים מסוימים והַתְרָעה מִפּנֵי פּוֹלְשים. וחשובים לא פחות הם תָאֵי הדם עצמם הנודדים בִּכְלֵי הדם בַּגוף שלנו.
יש סוגים רבּים מאוד של תָאֵי דם. אֶפשָר לחַלֵק אותם לִשנֵי סוגים עיקָרִיִים: תָאֵי דם אדומים — תָאים עגולים וּשְטוחים (כמו דיסק) המוֹליכים אֶת החַמצָן וּמְסַלְקים אֶת הפַּחמָן הדוּ־חַמְצָני, ותָאֵי דם לבנים המְמוּנים על פעוּלוֹת השִיטוּר וההגנה בַּגוף: זיהוי והַשְמָדה של פּוֹלְשים או של תָאים מוֹרְדים.
תָאֵי הדם מיוּצָרים בְּמֵחַ העֶצם (רִקמה סְפוֹגית הנִמצֵאת בתוֹך העצמות שלנו) וּמִשָם נודדים לִשאר הגוף.
לְתָאֵי הדם האדומים תְכוּנה מְעַניֶינת: יש עליהם מִבְנים שקובעים אֶת סוג הדם. לְמַעשֶׂה, המִבנים האלֶה הם מֵעֵין 'עֵצים סוּכָּרִיִים', ולְכל אחד מֵהם מִבנֶה אחֵר מעט. המבנים האלֶה נקראים B, A ו־O. תַפקידָם אֵינו ברור ואף על פי כן חשוּב שֶכּל אחד יֵדע אֶת סוג הדם שלו: תְרוּמת דם שאדם מקבּל מֵאדם שסוּג הדם שלו אחֵר מִשֶלו עלולה להביא לתוצָאה חמוּרה, כי כאשר מַערֶכת החיסון נִתקֶלת בסוג דם שאֵינו מוּכּר לה, היא רואָה בו פּוֹלֵש וּמְאַיֵים וּמְגִיבה נֶגדוֹ בַּחֲרִיפוּת.
בכל זאת יש שִילוּבים של סוגֵי דם שאֶפשָר לתת או לקבל. למשל, סוג הדם O מתאים לְכולם, כלומר בַּעלֵי כל סוגֵי הדם יכולים לקבל תרוּמַת דם מִסוג O; סוג הדם A מתאים רק לְבַעלֵי סוג הדם A ו־AB (כי הם מְכילים אֶת הרְכִיב A); סוג הדם B מתאים רק לבעלֵי סוג הדם B ו־AB (כי הם מְכילים אֶת הרְכיב B); ואִילוּ בעלי סוג הדם AB יכולים לִתְרום רק לאנשים בעלי סוג הדם AB (כי רק הם מְכילים אֶת שני הרכיבים A ו־B).
יש מחלות רבּות שבָּאות לִידֵי בִּיטוּי בַּדם. קורֶה שתָאֵי הדם האדומים או הלבנים אֵינם מְמַלְאים אֶת תַפקידָם. יש שהֶרְכֵּב לָקוּי של החומרים בַּדם הנוֹבֵע מִתִפקוד לָקוּי של איברים בַּגוף עלול לִגרום למחלות דם. גם טַפּילים כגון המָלַרְיָה או נְגִיפים אחרים גורמים למחלות דם. בכל מחלה צריך לטפּל בְּדֶרך הַמוּתְאֶמת לה, בין טיפול בְּגורם הבעיה (למשל טיפול בָּאֵיבר החולה) וּבין טיפול בַּתוצאה (כגון הַזְרָקת אִינְסוּלִין לְחוֹלֵי סוּכֶּרת).
לִפעמים המחלה מְביאה דַוְוקא לְיִתְרון מסוים לַנושֵׂא אותה. זה המצב בָּאָנֶמְיָה החֶרְמֵשִית וּבְמָלַרְיָה. אצל חולֵי אָנֶמְיָה חֶרְמֵשִית תָאֵי הדם האדומים אֵינם מִתפַּתְחים כמו שצריך בגלל בעיה מוּלֶדת: צורתם אינה הצורה העגולה והשטוחה האוֹפְיָינית להם אֶלָא צוּרה של טַבּעת מְעוּוֶתֶת או של חֶרְמֵש, והתוצאה היא ירידה בִּספיגת החַמְצָן. והִנֵה, מֶחקרים מַראים שנַשָׂאים של 'אָנֶמְיָה חֶרְמֵשִית' עמידים חֶלְקית בפני טַפּיל המָלַרְיָה הפוגעת בְּתָאֵי דם אדומים. בִּמדינות מוּכּוֹת מָלַרְיָה יש חולֵי אָנֶמְיָה רבּים, כי הם שׂורדים בהצלחה ממַחלַת המָלַרְיָה.
כאשר אנחנו נֶחתכים וּכלִי דם נִפגע, דם זָב מִן המקום הפגוע, ואז מוּפעֶלת 'מַערֶכת קְרִישת הדם'. שוּרה של אוֹתות בתוך הגוף מַפעילים חֶלבּוֹנים המְזַמְנים לאֲתַר הפְּגיעה אֶת טַסִיוֹת הדם (מִבנים זעירים המְמוּנים על הַקְרישה). טַסִיוֹת הדם נִדבּקוֹת זוֹ לָזוֹ וסותמות אֶת אֵזור החֲתך בתוך דקות אחָדות ועוצרות אֶת זליגת הדם. עִם הזמן הגוף מְאַחֶה אֶת כּלֵי הדם ואֶת העור הפגוע, וּקְריש הדם מִתפָּרֵק. על כֵּן רָצוּי שלא לקלף אֶת קליפת הפֶּצע לִפנֵי שהוא מַחלים לגמרי.