רבים מאיתנו סובלים בימים הקצרים של החורף מתחושת דכדוך ומקשיי תפקוד. כעת מצאו מדענים מנגנון מוחי שאולי שולט על ההפרעה הזאת ומתרגם את מחזורי היום והלילה לרגשות

האם בימי החורף הקצרים אתם מרגישים לאות, נוטים לישון יותר, שוקעים בדיכאונות ומתקשים להתרכז – אבל בבוא האביב אתם מרגישים את המרץ חוזר אליכם? אם כן, אתם לא לבד, וכעת אנחנו מתחילים לגלות למה זה קורה.

הסימפטומים האלה נשמעים בוודאי מוכרים לכל מי שסובל מהפרעה רגשית עונתית   (Seasonal Affective Disorder, או בקיצור SAD) – הפרעה שמושפעת מעונות השנה ומשלבת בין מרכיב ביולוגי להפרעת מצב רוח. בדרך כלל היא מופיעה בסתיו ובחורף ונסוגה באביב ובקיץ, אך היא יכולה להופיע גם במועדים אחרים. SADנחשבת לבעיה תפקודית משמעותית, מכיוון שהיא חוזרת מחדש בכל עונה ועשויה להימשך כמעט חצי שנה. היא פוגעת הן בתפקוד המשפחתי והן ביכולת העבודה והפרנסה, כך שהשלכותיה רחבות היקף.

 


חורף בקונטיקט. שעות אור מעטות | ציור: ג'ורג' הנרי דורי, 1858

מה גורם לדכדוך?
הגורמים המדויקים להתפתחות של הפרעה רגשית עונתית אינם ידועים עדיין, אך הנטייה כיום היא לקשור אותה לפיזיולוגיה המוחית, לרמות האור שאליהן אדם נחשף ולרמות המוליכים העצביים סרטונין ומלטונין במוחו. ירידה בכמות הסרוטונין משפיעה על מצב רוח ועלולה להתבטא בדיכאון, והיא מושפעת בין השאר מאור השמש. שינויי העונה יכולים לשבש גם את האיזון של ההורמון מלטונין, שממלא תפקיד מרכזי בוויסות שעות השינה ומשפיע על מצב הרוח.

לאחרונה דיווחו חוקרים מאוניברסיטת וונדרבילט שהם הצליחו לזהות אזור במוחם של עכברים שמושפע משינויי תאורה. לטענתם מדובר באזורקטן בגזע המוח שנקרא "אזור גרעיני ראפה" ובו מצויים רוב תאי העצב שמווסתים את רמות הסרוטונין. כמו כן מצאו החוקרים שמחזור היום/לילה שאליו עכברים נולדים יכול להשפיע לטווח ארוך על רמת הפעילות של תאי העצב באזור הזה.

עכברים מדוכאים
כדי לבדוק איך משפיעים מחזורי אור עונתיים על עכברים  חילקו החוקרים את העכברים לשלוש קבוצות – "עכברי קיץ", שנולדו וגדלו בסביבה עם מחזור אור קיצי של 16 שעות אור ושמונה שעות חושך ביממה; העכברים בקבוצה השנייה נולדו וגדלו במחזור של 12 שעות אור ו-12 שעות חושך, כמו באביב ובסתיו; ובשלישית הם נולדו וגדלו במחזור אור חורפי שכולל שמונה שעות אור ו-16 שעות חושך. החוקרים וידאו שפרט לשעות האור סביבות המחיה של כל הקבוצות יהיו זהות.

כדי לבדוק את רמות הדיכאון של העכברים הגדירו החוקרים, על סמך מחקרים קודמים, את מופע הדיכאון של העכברים באמצעות "משחה כפוי". בבדיקה הזו החוקרים מניחים עכבר בבריכה של מים ומודדים כמה זמן הוא נאבק לצאת לעומת הזמן שבו הוא צף באופן פסיבי. ההנחה היא שעכבר מדוכא ישקיע פחות זמן במאבק לעומת עכבר רגיל.

התוצאות העלו שעכברי הקיץ הראו רמות נמוכות יותר של דיכאון לעומת שאר העכברים. כשהחוקרים בחנו את מוחם של העכברים בשלוש הקבוצות הממצאים נמצאו הבדלים דומים: אצל עכברי הקיץ נמצאה רמת פעילות גבוהה של תאי העצב מפרישי הסרוטונין בגרעיני ראפה ורמות גבוהות של סרוטונין באופן כללי.

המחקר הזה מספק נקודת פתיחה מבטיחה להבנתנו את המנגנונים העומדים בבסיס דיכאון החורף, ואולי יסייעו בעתיד לפתח תרופות יעילות להפרעה.

למאמר המקורי

ד"ר טלי ברגלס-שפירא
המחלקה להוראת המדעים
מכון ויצמן למדע

____________________________________________________________

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

0 תגובות