הסיפור הטראגי שלנו מתחיל לפני קרוב למאה שנה במערב אפריקה, כשמחלה נגיפית של קופים עברה התאמה להדבקה של בני אדם. אותה מחלה מסתורית התאפיינה בדיכוי מערכת החיסון, דבר שבסופו של דבר גרם למוות כתוצאה ממחלות יחסית קלות כמו דלקת ריאות. יש עדויות שונות לתחלואה בנגיף באזורים שונים באפריקה במחצית הראשונה של המאה העשרים, אך העדות המתועדת הראשונה נרשמה בשנת 1959 בקונגו. רק כעבור שני עשורים החלו להופיע דיווחים על מחלה מסתורית שמתפשטת בקרב נרקומנים והומוסקסואלים באזור סן פרנסיסקו. עברו שנים ספורות עד שהצליחו לבודד את הנגיף האחראי למחלה – ה-HIV, שהוא הנגיף הגורם למחלת האיידס.
האיידס הוא דוגמה מצוינת לנזק העצום שיכולות הבורות והכחשת המדע לגרום לבריאות הציבור. אפשר לומר שבסיפור הזה נפלו מאות אלפי אנשים, אם לא מיליונים, קורבן לבורות ולהכחשת המדע – המון קורבנות שניתן היה למנוע בעזרת מילים פשוטות: הסברה וחינוך. אולם לפני שאספר לכם כמה מהשמועות והאמונות הטפלות המזעזעות, אני רוצה לפתוח בכמה מלים על דרכי ההדבקה בנגיף ועל הקושי להתמודד איתו.
קצת על המחלה
נגיף האיידס עובר דרך נוזלי הגוף – דם, זרע, נוזלי נרתיק וחלב אם (נכון להיום לא ידוע על מקרי הדבקה באמצעות רוק). כאשר הנגיף חודר למחזור הדם הוא מדביק תאי דם לבנים. הנגיף עצמו אינו הורג את החולה ישירות, אלא מחסל את מערכת החיסון תוך מספר שנים כל עוד לא מקבלים טיפול רפואי. לעומת זאת, אם מקבלים טיפול, על פי הערכות, ניתן לחיות עם האיידס כמחלה כרונית עשרות שנים ואף להגיע איתו לזקנה.
עם זאת, אף שיש מחלות הרבה יותר מסוכנות וקטלניות, השמועות והאמונות הטפלות הרבות שנקשרו במחלה עזרו לה להתפשט ולהגיע ללמעלה מעשרים מיליון קורבנות מאז תחילת שנות השמונים. כחמישית מהחולים הם ילדים מתחת לגיל 15, ובשנת 2011 לבדה נוספו בעולם עוד 2.5 מיליון נשאים חדשים.
מבנה נגיף ה-HIV | תרשים: ויקיפדיה
הנגיף, כאמור, מועבר בנוזלי הגוף, כמו הדם ונוזל הזרע. במהלך קיום יחסי מין לא מוגנים נוצרים חתכים מיקרוסקופים באברי המין כתוצאה מהחיכוך, ודרכם הנגיף יכול לחדור לגוף. באופן טבעי, נשים חשופות להידבקות יותר מגברים. כמו כן ביחסי מין הומוסקסואליים נוצרים יותר חתכים כתוצאה מחיכוך, ועל כן גם הומוסקסואלים חשופים יותר להידבקות.
כשהנגיף חודר לגוף, הוא תוקף תאי דם לבנים וכך משיג אפקט כפול – הוא מנצל את תאי הדם הלבנים להתרבות ובאותה הזדמנות מחליש את המערכת שאמורה להגן מפניו. נוסף לכל אלו יש לו תכונה נוספת אשר הופכת אותו כל כך מסוכן: היכולת המדהימה שלו להתאים את עצמו לסביבה חדשה, כלומר לפתח עמידות נגד כל טיפול שמשתמשים בו נגדו.
הסיבה ליכולת זאת נעוצה במערכת השכפול הלא יעילה של הנגיף, שצוברת מוטציות בקצב מדהים של 1:3 (כל נגיף שלישי שונה במשהו מנגיף האב). פירוש הדבר הוא שבכל תא דם לבן מתפתחים המון וירוסים שונים גנטית זה מזה. היות שהנגיף משתנה ללא הרף, מערכת החיסון לא מצליחה לפתח נוגדנים יעילים נגדו, וגם הטיפולים הרפואיים לא נשארים יעילים לאורך זמן. הטיפול היחיד שהוכח קלינית שהוא יעיל הוא הקוקטייל – שילוב של מספר תרופות שניתנות במקביל ולא מאפשרות לנגיף לשגשג או לפתח עמידות... לפחות בהנחה שהחולה מקפיד לקחת אותן על פי ההנחיות. למידע נוסף על מחזור החיים של נגיף האיידס והדרכים להלחם בו ראו סרטון.
כעת אפרט לגבי חלק מהשמועות והאמונות הטפלות ואסביר מדוע הן כל כך מסוכנות:
האיידס היא מחלה של הומוסקסואלים בלבד
בתחילת שנות ה-80 התגלתה המחלה בעיקר בקרב נרקומנים והומוסקסואלים והתעוררה השמועה שהמחלה עוברת ביחסי מין הומוסקסואליים בלבד. כמות הנשים שנושאות כיום את הנגיף מעידה על ההיפך. נכון להיום, לנשים יש סיכון גבוה פי עשרה להידבק במחלה לעומת גברים בקיום יחסי מין הטרוסקסואלים, בגלל נוכחות הנגיף בנוזל הזרע. אמנם נכון שגברים הומוסקסואלים נמצאים בסכנה גבוהה יותר להידבק מאשר גברים הטרוסקסואלים, אך הסיכון קיים אצל כולם ובאמת חבל להסתכן כשכל כך קל למנוע את ההידבקות באמצעות יחסי מין מוגנים.
אי אפשר להגזים בגודל הנזק שגרמה השמועה הזאת לכל כך הרבה שים שהסכימו מתוך בורות לקיים יחסי מין לא מוגנים עם גברים נשאי HIV.
חוסר מודעות
חוסר מודעות הוא אחת הסכנות הגדולות בהפצת המחלה. כל עוד לא מודעים לסכנה, אי אפשר להימנע ממנה. דוגמה מצוינת היא מגפת האיידס שהתפשטה בממלכת סוואזילנד שבאפריקה. התרבות הסוואזית דוגלת בפוליגמיה – יחסי מין לא מוגנים עם מספר גדול של פרטנרים – ומדכאת את השימוש באמצעי מניעה. כשמוסיפים לכך את העובדה שתושבי סוואזילנד לא ממהרים להיבדק או לדווח על הדבקה בנגיף, מקבלים מצב עגום שבו בשנת 2009 נפטרו באיידס בסווזילנד 7,000 איש, שהם 0.6 אחוז מהאוכלוסייה. 64 אחוז ממקרי המוות במדינה הזו מקורם באיידס. המגפה הובילה את האו"ם להתגייס כדי למנוע מצב שבו המדינה הסוואזית תחדל להתקיים.
שכיחות האיידס באפריקה בשנת 2007 לפי מדינות | תרשים: ויקיפדיה
מחלת האיידס לא נגרמת בידי נגיף ה-HIV, אלא מסיבה אחרת
בשנות ה-90ם נפוצה השמועה שמחלת האיידס היא למעשה המצאה של חברות התרופות, ממשלות או ארגון ממסדי אחר, ושלמעשה אין דבר כזה "נגיף HIV" או שאין קשר בינו לבין המחלה. בתקשורת צוטטו חוקרים שנתנו לכאורה גיבוי מדעי לשמועה הזאת. אף שכל הטיעונים הללו הופרכו, ויש עדויות מוצקות מאוד לקיומם של הנגיף, המחלה והקשר ביניהם, עדיין לא מעט אנשים מחזיקים בדעה הזאת וגם מפיצים אותה.
הדוגמה הטובה ביותר לסכנה העצומה הטמונה בשמועה הזאת היא המצב ששרר בדרום אפריקה בתקופת שלטונו של ת'אבו מבקי. בשנים 2008-1999. מבקי האמין שמחלת האיידס איננה קשורה לנגיף ה-HIV ושהטיפולים הקונבנציונליים גורמים יותר נזק מתועלת. הוא עשה כל שביכולתו להפיץ את משנתו וסירב לקבל משלוחי תרופות וסיוע לתושבי מדינתו, שכ-19 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת בה הם נשאים. הוא גם מנע מתן טיפול מונע לאמהות בהיריון, שהיה יכול למנוע מהן להדביק את ילדיהן שזה עתה נולדו.
הנזק שגרמה מדיניותו של מבקי מוערך בכ-330 אלף מקרי מוות מיותרים, 35 אלף תינוקות שנדבקו מאימותיהם ו-171 אלף נשאים חדשים של הנגיף, וכל זה במדינה של 5.5 מיליוני תושבים בלבד. שרת הבריאות בממשלתו אף הגדילה לעשות והמליצה לטפל באיידס בלימונים, תפוחי אדמה, שמן זית ושום – מאכלים בריאים בהחלט, אבל חסרי כל תועלת קלינית בטיפול באיידס. רק בשלהי כהונתו חל שינוי ביחסו של מבקי למחלה, אבל עבור יותר מדי אנשים כבר היה מאוחר מדי.
נגיפי HIV (בירוק) מבצבצים מתוך תא דם לבן (כחול) | תמונה: ק' גולדשמיט, אתר ה-CDC
אי אפשר להידבק באיידס ביחסי מין חד-פעמיים
המקור לשמועה הזאת נובע כנראה מסיבות סטטיסטיות טהורות. אם הסיכון להדבקה בנגיף עומד על כאחד ל-1,300, אזי רוב האנשים שמקיימים יחסי מין לא מוגנים עם נשא HIV בפעם הראשונה אכן לא יידבקו. אולם ככל שימשיכו באורח החיים הלא זהיר הזה הסיכון שיידבקו יעלה. הסכנה עצמה אינה שונה בפעם הראשונה, השנייה או השלישית, אם כי היא מושפעת בהחלט מגורמים כמו כמות הנגיפים בדמו של הנשא, אופי המגע המיני וכו'. סיכון של אחד ל-1,300 נשמע נמוך, אולם האם הייתם משתתפים בהגרלה עם סיכוי של אחד ל-1,300 שהזוכה בה יקבל כפרס גזר דין מוות?
אפשר להחלים מאיידס אם מקיימים יחסי מין עם בתולה
נערות רבות, בעיקר באפריקה, נפלו קורבן לשמועה האכזרית הזאת. אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש ב"טיפול" כזה. באירופה של המאה ה-16, למשל, האמינו שיחסי מין עם בתולות יכולים לרפא עגבת, אולי משום שבתולות נחשבו טהורות מבחינה דתית/רוחנית. השמועה הזאת אחראית למספר רב של מעשי אונס של נערות, ילדות וילדים. במקרה שלנו, על כל פנים, לא רק שנשא ה-HIV לא יירפא, אלא גם הנערה עלולה להידבק ולהעביר את הנגיף הלאה.
תרופות אליל לאיידס
מדי פעם מתפרסמים מחקרים על תרופות ועל טיפולים פוטנציאליים לאיידס. שרלטנים רבים מנצלים את מצוקתם של חולי האיידס ומוכרים להם תרופות הזויות יותר והזויות פחות, החל בדם עזים, דרך טיפולים הוליסטיים ותוספי תזונה וכלה בכימיקלים במסווה של תרופות.
אחד המאפיינים הבולטים של טיפולי שקר הוא שאין לגביהם נתונים מניסוי קליני גדול ומבוקר – תנאי הכרחי לאישור תרופה. נכון להיום, הקוקטייל הוא הטיפול היעיל ביותר לטיפול במחלה. כשנוטלים תרופה או טיפול מזויף לאיידס, לא רק שלא מרפאים את הנשא אלא גם מגבירים את הסיכון שיתייחס למחלה בשאננות, ולכן ידביק אנשים אחרים.
זלזול בטיפול בקוקטייל
הקוקטייל חולל מהפך בטיפול בנשאי HIV, אם ללא טיפול נשאים מתו מהמחלה תוך 15-2 שנים (תלוי בזן, בתנאי המחייה, במצב הבריאותי וכו'), כיום יכולים הנשאים לחיות עשרות שנים ובאופן פוטנציאלי למצות את חייהם הטבעיים, כל עוד הם ייטלו את התרופות בזמן הנכון ובמינון הנכון. הבעיה מתחילה כשמזלזלים – הקוקטייל מורכב מכמה תרופות אנטי-ויראליות שמעכבות שלבים שונים במחזור החיים של הנגיף וכך מונעות ממנו להתרבות כראוי. עם זאת, מדובר בנגיף סתגלן להפליא, שמפתח עמידות לתרופות בקלות רבה יחסית ואם הטיפול אינו ניתן באופן קבוע הוא עלול לפתח עמידות גם כלפיו.
גברים נמצאים בסיכון נמוך יותר להידבק מנשים
הקביעה הזאת נכונה – גברים באמת נמצאים בסיכון נמוך יותר מנשים להידבק בנגיף, אך העובדה הזאת איננה תעודת ביטוח. רמת הסיכון נקבעת בממוצע, ותמיד יכולים להיות גורמים מגבירי סיכון כמו פצעים או חתכים קטנים באברי המין, ריכוז גבוה מהרגיל של נגיפים בדם וכדומה. גם אם הסבירות שגבר יידבק במחלה נמוכה פי עשרה מהסבירות שאישה תידבק, היא עדיין קיימת. האם זה מצדיק את הסיכון?
איידס הוא עונש מאלוהים לכופרים
הממסדים הדתיים הגדולים (האסלאם והנצרות) מביעים מוסר כפול בכל הנוגע לאיידס. הם אמנם הקימו לא מעט קרנות סיוע לנפגעי המחלה, אבל הם גם מתנגדים באופן חד ונחרץ לשימוש באמצעי מניעה. האיידס נתפס אצלם כסוג של עונש שנגזר על אנשים שעוברים על כללי הצניעות ומקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין או עם פרטנרים רבים, והפתרון שהם מציעים הוא הימנעות מיחסי מין, ולא מניעה (שנתפסת כשידול לחטא). פתרון כזה אכן יכול להיות יעיל... כל עוד מצליחים לעמוד בו. בשל כך, גם לממסדים דתיים יש לא פעם חלק בהתפשטות המחלה, בשל התנגדותם לשימוש באמצעי מניעה.
בסקירה הזו ראינו איך שמועות, אמונות טפלות, דיסאינפורמציה וסתם חוסר מודעות יכולים לסכן חיים. הלקח הוא שאין להתעלם מהמחקרים, וחשוב להפעיל שיקול דעת וחשיבה ביקורתית, ללמוד, לחקור ולפקפק היכן שצריך. במקרה הפרטי של איידס גם מדובר במחלה שקל מאוד למנוע באמצעים פשוטים, זולים וזמינים מאוד. אז למה לא פשוט נמנע אותה?
