אם ניקח את ספורטאי העל ליאונל מסי (כדורגל), קובי בראיינט (כדורסל), מייקל פלפס (שחייה) ולוסיאן בולט (ריצה) ונשים אותם זה ליד זה, נראה ארבעה גברים בעלי מבנה גוף מאוד שונה. האחד נמוך ובעל מבנה ממוצע, השני גבוה מאוד וידיו ארוכות, השלישי בעל פלג גוף עליון מאוד רחב יחסית לפלג גופו התחתון וכפות ידיו גדולות והרביעי צנום עם רגליים ארוכות ואגן צר. ארבעתם ספורטאים מעולים, מהטובים ביותר בתחומם אם לא למעלה מכך , ובכל זאת כל כך שונים.

כדי להבין את הסיבה לשוני העצום ביניהם עלינו לחזור קרוב ל-70 אחורה. עד אמצע המאה ה-20 התפיסה הרווחת הייתה שספורטאים בכל הענפים צריכים מבנה גוף ממוצע וכושר גופני טוב – וזה באמת מה שהיה. עם השנים, וככל שגברה הנגישות של הספורט להמונים, התעורר הצורך להתמקצע יותר ויותר בכל תחום.

התברר שענפי ספורט שונים דורשים צרכים פיזיולוגים שונים, חלקם מולדים וחלקם נרכשים. הצרכים הנרכשים קשורים בדרך כלל לכושר גופני, תזונה, טכנולוגיה ולפעמים גם קצת רמאות, וספורטאים מקצועיים בהחלט מפיקים מהם בימינו את המקסימום. היום אני רוצה לדבר דווקא על הדברים שפחות תלויים בנו ויותר בהורים שלנו, ואולי לעסוק קצת גם באיך גדלנו. נראה מהם התנאים הגופניים שיעזרו להצליח בענפי ספורט שונים ונבחן את התופעה של מעין אבולוציה של הספורטאים בענפים השונים.

כדורסל

המגמה הברורה שרואים בעשורים האחרונים בכדורסל היא שחקנים בעלי גוף ענק, גבוהים מאוד ועם מוטת ידיים ארוכה מאוד, לפעמים במידה קיצונית. אם נשווה בין התארכות הידיים והרגליים שלהם להתארכות שאר איברי הגוף, נקבל יחסים שונים מאוד. אצל רוב האנשים, למשל, אורך מוטת הידיים דומה לגובהם. אצל שחקני NBA היא ארוכה יותר.

איזה יתרון נותנים לנו הגובה ומוטת ידיים רחבה? ככל ששחקן כדורסל גבוה יותר הוא קרוב יותר פיזית לטבעת הסל. כך הכדור צריך לעבור פחות דרך באוויר, דבר שמקטין את הסיכון לחטיפה, את כמות הכוח שעליו להשקיע ומגביר את רמת הדיוק שלו. כמו כל דבר בחיים יש לזה כמובן מחיר. שחקני כדורסל גבוהים במיוחד הם גם כבדים במיוחד, ולכן צריכים להשקיע יותר כוח כדי לנוע.

דבר מעניין נוסף הוא שהתפקיד של השחקן בקבוצה משפיע על מבנה הגוף האופטימלי עבורו. מחקרים מראים שהסנטרים גבוהים וכבדים יותר מפורוורדים, ופורוורדים גבוהים יותר מגארדים. הסיבה לכך היא שנוטים להציב את השחקנים הגבוהים והכבדים ביותר קרוב לסל, ואילו השחקנים הקלים והזריזים נשארים בהיקף ומנתבים את הכדור פנימה לאלה שיש להם הסיכוי הגבוה ביותר לקלוע.


כדורסלן ה-NBA קובי בריינט. ידיים ארוכות | צילום: ג'ו ג'ונסון, ויקיפדיה

שחייה

בשחייה, האלמנט הקבוצתי פחות משמעותי והדגש מושם על ההתאמה האישית של שחייה מהירה ויעילה. כאן ספורטאים עברו "אבולוציה לכאורה" להתאמה מירבית לתנועה מהירה ויעילה במים.כדי להמחיש את הנושא אקח את השחיין הטוב בכל הזמנים, מייקל פלפס. אחת התכונות שבולטות אצלו היא מוטת הידיים החריגה שלו. כמו שחקני כדורסל, גם לפלפס יש ידיים מאוד ארוכות שמאפשרות לו לנוע בצורה יעילה וחזקה במים, ולא פחות חשוב – מוסיפות לו עוד כמה סנטימטרים קריטיים להגעה לקיר בסוף המשחה. היתרון הזה העניק לו את ניצחונו הדחוק במאית השניה על יריבו הסרבי באולימפיאדת בייג'ין.

בנוסף, כפות הרגליים הגדולות שלו (מידה 48) גמישות מאוד והוא מסוגל להטות את כפות רגליו בזווית גדולה בכ-15 מעלות לעומת שחיין ממוצע. המבנה הזה נותן לו גמישות רבה והופך את רגליו למעין סנפירים.

בנוסף מבנה גופו רחב ושרירי בחלקו העליון וצר בחלקו התחתון, מעין משולש הפוך. כתפיים גדולות ושריריות מסייעות ליצירת תנועת חתירה, ובנוסף מרכז הכובד הנמוך של השחיין מאפשר לפלג הגוף העליון לצוף טוב יותר.

כאן המקום להדגיש שהיתרונות שציינתי לא הופכים אדם באופן אוטומטי לשחיין מעולה, אלא יכולים לכל היותר להעניק לו יתרון קטן (ואולי לא הוגן) על פני שחיינים עם מבנה גוף אחר. זה לפעמים מה שמבדיל בין אלוף עולם לשחיין שהגיע חצי שנייה אחריו, או אולי פשוט לא הושיט את ידו למרחק הדרוש כדי לגעת בקיר לפניו.


השחיין מייקל פלפס. גוף משולש | צילום: בריאן אליסון, ויקיפדיה

ריצה

גם ריצה היא ספורט שאינו שם דגש על הקבוצה, אבל בניגוד לשחייה הרץ נמצא בניצב לקרקע ולא מאוזן בתוך המים. התנועה כאן מבוססת כמעט לחלוטין על הרגליים ולכן מבנה גופו של רץ יהיה שונה בתכלית מזה של שחיין. אמנם יש כל מיני סוגים של ריצה אבל אני אתייחס לשני קטבים מנוגדים – ריצת 100 מטר וריצת מרתון.

ריצת 100 מטר

אתלט שרץ 100 מטר צריך להאיץ למהירות כמה שיותר גבוהה ולשמור אותה עד הסוף למשך שניות ספורות עד סיומה. בריצה כזאת גם הפרשי הזמנים בין האצנים קטנים מאוד, כך שלכל יתרון גופני ולו הקטן ביותר יש משמעות. ככלל, אצנים צריכים להיות גבוהים, בעלי מבנה גוף בינוני (מזומורפי) ואגן צר. הגובה משפיע על גודל הצעדים, הגוף המזומורפי מאפשר להם לפתח מסת שריר בדומה לשחיינים והאגן הצר מאפשר לרגליהם חופש תנועה.

גם בכפות הרגליים עוברים האצנים התאמות מעניינות. כשגיד אכילס מתחבר קרוב לקרסול, הוא מגביל את גמישות הקרסול, מתקצר לאט יותר ומייצר יותר כוח לריצה. בנוסף, לאצנים יש אצבעות רגליים ארוכות, שמאפשרות להם להיאחז יותר זמן בקרקע ולכן להדוף את עצמם חזק יותר לצעד הבא ולהאיץ בתחילת המירוץ. בטבע, ברדלסים לוקחים את המצב הזה עד לקיצוניות והם ממש נועצים את ציפורניהם באדמה בשביל לייצר צעד כמה שיותר חזק.

מרתון

אצל רצי מרתון הסיפור שונה. רץ מרתון רוצה לשמר את כוחו לשלבים מתקדמים של המירוץ. הוא לא יכול להרשות לעצמו לבזבז כוח מיותר במהלך הריצה, כך שמבנה הגוף של רץ המרתון האידיאלי בנוי בהתאם. בשביל להבין מהו מבנה הגוף האופטימלי של רץ מרתון נתבונן בבני שבט הקלנג'ין בקניה – האוכלוסייה שהצמיחה הכי הרבה אלופי ריצות ארוכות בכל העולם.

מעבר לדברים ברורים מאליהם כמו שהרצים אינם גבוהים מאוד ואינם כבדים, בואו נעצור לרגע ונסתכל על הרגליים שלהם. בריצה למרחקים ארוכים הרגליים פועלות כמו מטוטלת: הן נעות קדימה ואחורה וככל שהמשקל גדול יותר ורחוק יותר מהמרכז צריך להשקיע יותר כוח כדי להניע אותן. אם תנסו לרוץ עם משקולת של ארבעה קילוגרם סביב המותניים שלכם, תצליחו לרוץ לא רע. אם תיקחו שתי משקולות של שני קילוגרם ותקשרו אותן לקרסול, כבר יהיה לכם הרבה יותר קשה.

אצל בני שבט הקלנג'י השוק והעקב רזים במיוחד – מבנה אופייני לבני ובנות שבטים שחיים ליד קו המשווה, ובריצות ארוכות זה נותן יתרון בגלל משקל נמוך יותר. בנוסף, מחקר הראה שלאתלטים קנייתים יש בממוצע גיד אכילס ארוך יותר, שיכול לסייע להם להשקיע פחות כוח בריצה לאורך זמן – יתרון חשוב לרצי מרתון וחיסרון לאצני 100 מטר.

תכונה נוספת היא היכולת לעמוד בכאב, תכונה שאמנם הם לא נולדו איתה אבל רכשו אותה בטקסי התבגרות שבטיים כואבים שבהם למדו לסבול לא מעט כאב ובכל זאת להמשיך. ריצת מרתון היא דבר לא נעים ואפילו כואב. רץ שמסוגל להכיל את הכאב ולהמשיך לרוץ, יכול בזכות זה לדרוש מהגוף שלו יותר.


רץ המרתון סמואל וונג'ירו. רגליים דקות וגוף צנום | צילום: MachoCarioca, ויקיפדיה

כדורגל

אחד הדברים היפים בכדורגל הוא שענף הספורט הזה מתאים גם לאנשים לא גדולים ואפילו נמוכים. לא חסרות דוגמאות לכך – למשל מסי, רוני ואם נלך אחורה לענקי העבר נגלה גם את פלה, רומאריו, קרלוס ומרדונה.

עם זאת, המגמה הכללית בכדורגל האירופי היא שגובה השחקנים הולך ועולה, כשהיוצאת מן הכלל היא ברצלונה, שנחשבת לאחת הקבוצות הנמוכות יותר באירופה וגם אחת המצליחות שבהן. ובכל זאת, גם שחקני כדורגל גבוהים עדיין אינם מזכירים את הענקים של הכדורסל והשחייה.

לגובה בינוני יש יתרונות, כמו זמן תגובה מהיר יחסית (זריזות), משקל נמוך שמסייע לרוץ מרחקים ארוכים (כעשרה קילומטר בממוצע למשחק) ומרכז כובד נמוך יותר שנותן יציבות. כמו בכדורסל, גם בכדורגל יש תפקידים שונים על המגרש שדורשים מבנה גוף שונה מעט: שחקני התקפה נוטים להיות נמוכים יחסית, פרט לשחקנים שמרבים להבקיע בנגיחה כמו החלוץ האוסטרי סטפן מאיירהופר. בעמדות מרכזיות יותר ובהגנה יש לגובה יתרון קל בשל הצורך לבלום את החלוצים, ושוערים נוטים להיות גבוהים ועם מוטת ידיים גדולה כדי שיוכלו לכסות כמה שיותר שטח מהשער.


בסופו של דבר, מבנה הגוף של שחקני כדורגל מקצוענים הוא פחות או יותר ממוצע. וכמעט כל אדם יכול בתיאוריה להצטיין בכדורגל, מה שהופך אותו לספורט של כולם.

שודר בערוץ לוגי בשיתוף עם מכון דוידסון לחינוך מדעי 

לסיכום, חשוב מאוד להדגיש שכל ההתאמות שציינתי אכן נותנות יתרון מסוים בתחומי ספורט מסוימים, אבל לצדן חשובים גם הכושר הגופני, התזונה, האימונים, הפסיכולוגיה ואסטרטגיה המשחק. התכונות הגופניות יכולות בעיקר לתת את אותו יתרון קטן שיבדיל בין אלוף העולם בשחייה, לזה שהגיע שבריר של שנייה אחריו.

ד"ר ארז גרטי
מכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

אתר דוידסון אונליין עוסק במתן מידע מדעי בלבד ואין לראות בכתוב בו תחליף לייעוץ רפואי או תזונתי. אין לצטט חלקים מכתבה זו, אלא רק את הכתבה בשלמותה.

9 תגובות

  • אופק

    אצנים

    ואיזה מבנה גוף בנות צריכות כדי להיות אצניו טובות(100 מטר למשל)?
    ועוד שאלה.. האים אני אוכל להיות אצנית טובה?, אני 155(סמ, עוד לא סיימתי לגבוהה), יש לי רגליים ארוכות יחסית 86 סנטימטר ליתר דיוק) והאגן שלי יחסית צר ביחס לכתפיים שלי... אשמח שתענו...

  • אנונימי

    חלוקה לקטגוריות מבנה גוף

    לפי הכתבה יש היגיון בפתיחת ליגת כדורסל לשחחקנים נמוכים, לצורך הדוגמא, מ- 190

  • טל

    לא ברור משהו

    יש נקודה שלא כך הבנתי לגבי השחייה... אם מרכז הכובד שלהם מעט יותר אחורה כלומר במצב שחייה חתירה, מעט יותר למעלה, כיצד זה משפר את האיזון לעומת שחיין שמרכז הכובד שלו נמוך יותר (שוב הכוונה במצב חתירה)? הרי מדובר בכיוון שלא משפיע על האיזון של הגוף מבחינת שחייה... (כיוון העומק ולא כיוון האורך)... אני מקווה שהסברתי את עצמי...

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובה

    שלום טל
    אם נדייק, מה שמשפיע כאן הוא נקודת מרכז הציפה, שמושפע, בין היתר, גם ממרכז המסה. במקרה של שחיינים, מרכז כובד גבוה (קדמי) יותר מעלה גם את נקודת מרכז הציפה. אמנם זה לא משהו דרמטי, אבל זה עוד הבדל קל (ולא הוגן) לטובתו של השחיין.
    מקווה שעזרתי
    ארז

  • ליאור

    אצל שחיינים מרכז כובד *נמוך*

    אצל שחיינים מרכז כובד *נמוך* נותן יתרון. זא פלג גוף עליון ארוך ורגלים קצרות. כמו אצל פלפס. כמו בסירות, גוף ארוך שומר טוב יותר על מהירות, ופלג גוף עליון ארוך מטה את הגוף קדימה, מה שמאפשר יותר כח בגריפה. אילו חושבים בעיקר בחתירה, שבה לרגלים אין הרבה תרומה. בנוסף, לשחיינים יש לרוב מבנה רזה שמייצר פחות התנגדות, ומגיע עם מאסת עצם קטנה יותר, מה שמוריד את במשקל הסגולי ומייצר צילה טובה יוצר.

  • טל

    עדיין לא ברור

    למה התכוונת בנקודת מרכז ציפה? לא מכיר מונח כזה... הציפה מושפעת מצפיפות המים, הנפח הטבול בהם והתאוצה הגרביטציונית... לא ממרכז המסה או ממיקומו...

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובה

    אתה יכול להתייחס ל"נקודת מרכז הציפה" כאל הנקודה בה ניתן להתייחס לשיקול כל כוחות הציפה כאל כח יחיד (כמו מרכז מסה רק בהקשר של ציפה). המיקום של נקודה זו משפיע על יכולת הציפה של הגוף. בכדור נקודת הציפה ונקודת מרכז המסה חופפות, אצל שחיין נקודת מרכז הציפה מושפעת מהרבה פרמטרים כמו התפלגות המסה, שומן, מבנה הגוף וכו'.

  • טל

    כמו מרכז אווירודינמי?

    הבנתי. בדומה למרכז אווירודינמי (הנקודה שבה המומנט, שנוצר כתוצאה מהכח האווירודינמי הפועל על הכנף, לא משתנה עקב כח העילוי) נכון?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובה

    בדיוק, רק עם ציפה במים ולא עילוי באוויר