סרולוגיה היא מדע העוסק בבחינת נסיוב הדם (סרום), שהוא למעשה נוזל הדם יחד עם החלבונים שאינם מעורבים בקרישת דם. על מנת לקבל את הנסיוב קרישי הדם והתאים הנמצאים בדם מופרדים מהנוזלים באמצעות צנטריפוגה, כך שנותר הנוזל ובו החלבונים, האלקטרוליטים והנוגדנים. אחד הכלים השימושיים ביותר במחקר ואבחון רפואי בתחום הסרולוגיה היא בדיקת ה ELISA. בדיקה זו נועדה לגלות חומר כלשהו בדמו של הנבדק באמצעות קשירה של נוגדנים הספציפיים לאותו חומר, או נוגדנים בדמו של הנבדק באמצעות קשירתם לחלבון הספציפי נגדו הם מיועדים. הסרטון שלפנינו מסביר על האופן בו עובדת השיטה.
הסרטון באדיבות קארי אנגלברג, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן. הסרטון תורגם על ידי צוות דוידסון אונליין.
בבדיקת ELISA מחפשים אחר אנטיגן (חלבון אליו נקשרים נוגדנים) או נוגדן מסויים אשר מעוניינים לגלות בדמו של הנבדק. כשלעצמה, זוהי בדיקה איכותית ולא כמותית – התוצאה אומרת רק האם האנטיגן קיים או לא בלי לתת לנו מידע על ריכוזו בדם. על מנת לקבל תוצאה כמותית לעתים עושים שימוש בדילולים ידועים של האנטיגן במספר בארות. מתוצאות הדילולים בונים עקומת יחוס, שהיא למעשה משוואה הקושרת בין ריכוז האנטיגן לצבע הנוצר בבאר. לבסוף, מתוצאות הבארות אליהן הוכנס הנסיוב של הנבדק ניתן להעריך בעזרת המשוואה את הריכוז של האנטיגן בדמו.
בסרטון הוצגה הבדיקה בגרסה המשמשת למציאת נוגדנים, אך ניתן להשתמש בשיטה גם על מנת לאתר חלבון ספציפי. במקרה זה הבארות מצופות באנטיגנים מדמו של הנבדק ועליהם מוספת תמיסה המכילה נוגדן ספציפי וידוע עבור אנטיגן מסויים. מאחר והנוגדן נקשר באופן ספציפי רק לחלבון מסויים, אם האנטיגן אותו קושר הנוגדן נמצא בדם תתקבל תוצאה חיובית. לעתים הבארות עצמן מצופות תחילה בנוגדן על מנת למנוע את קשירתם של כלל החלבונים מהדם לתחתית הבארות, דבר המגביר את הספציפיות של השיטה ומבטיח כי רק האנטיגנים הרלוונטיים יהיו בבארות בזמן הבדיקה.
עידו קמינסקי
דוקטורנט, המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
