לצמחים יש מנגנון מבוקר היטב שמונע מהם צמיחת יתר. המנגנון מבוקר על ידי הורמונים כגון אוקסין, שמשפיעים על חלוקת התאים בקודקוד הצמיחה. הסרטון שלפנינו מציג את העקרונות הבסיסיים של גדילת צמחים וכיווני מחקר עדכניים בתחום.
הסרטון שראינו מציג את גדילת הצמחים בשלושה הבטים שונים: פיזיולוגי – ברמת הצמח; תאי – ברמת התא; ומולקולרי – ברמת החלבון.
ברמה הפיזיולוגית, יש אזורים מותאמים שנקראים קודקודי צמיחה או "מריסטמות". באזורים האלה מתבצעת חלוקה מוגברת של תאים לא ממוינים, וככל שמתרחקים מקודקוד הצמיחה התאים נוטים יותר להתמיין לסוגים מתמחים, כמו עצה, שיפה, פרנכימה וכו'. את תהליכי החלוקה וההתמיינות מבקרים ההורמונים המופרשים מקודקוד הצמיחה. ככל שהריכוז של הורמון מסוים יורד (כלומר ככל שהתא רחוק יותר מקודקוד הצמיחה), התא נוטה יותר להתמיין. ככל שהריכוז של הורמון מסוים גבוה יותר (כלומר התא קרוב יותר לקודקוד הצמיחה) הוא נוטה יותר להתחלק.
בניגוד לבעלי חיים, אצל צמחים כל תא יכול לחזור אחורה למצב של תא לא ממוין ולהתמיין מחדש. זו הסיבה שבזכותה חקלאים יכולים להוציא שורשים מענף בתהליך הייחור.
ברמה התאית, הורמונים מסוימים מונעים חלוקה של התאים או מעודדים אותה, וכך ריכוז שונה של ההורמונים הללו, שנובע ממקומו של התא יחסית לקודקוד הצמיחה, יקבע את גורל התא. בסרטון מפורט גם תהליך חלוקת התא. התהליך הזה נקרא מיטוזה.
ברמה המולקולרית יש הורמונים שמשפיעים על שעתוק גנים ולכן על פעולות התא. ההשפעה הזו באה לידי ביטוי בהרס של חלבון מעכב שעתוק שמונע מגנים מסוימים שמעודדים חלוקה לעבור שעתוק. ההורמונים מעודדים הרס של מעכבי השעתוק וכך גורמים לשעתוק של גנים מעודדי חלוקה.
