הטלפון הסלולרי הוא ללא ספק אחת ההמצאות החשובות ביותר של שלושים השנים האחרונות. המכשיר, שבעבר נחשב נחלתו הבלעדית של העשירון העליון, הפך עד מהרה לנחלת הכלל ולחלק בלתי נפרד מחיינו. אולם, השימוש הנרחב בטלפונים הסלולריים עורר חששות רבים בנוגע לנזקים בריאותיים שעלולים להיווצר בחשיפה רבה לקרינה שלהם. ב-15 השנים האחרונות נערכו מחקרים רחבי היקף שניסו לבחון אם קיים קשר בין כמות הקרינה הסלולרית שאליה אנו נחשפים לבין מחלות שונות, ובמיוחד גידולים סרטניים במוח.
למרבה הצער, המידע בנושא נוטה להגיע לציבור באופן חלקי ושטחי מפרסומים בתקשורת. כאן אנסה לשפוך קצת אור על נושא הקרינה הסלולרית ואסביר איך היא פועלת ואילו מחקרים חשובים נעשו בתחום.
קרינה סלולרית – תעלול ישן של הטבע
הטלפון הסלולרי הוא מכשיר שמאפשר תקשורת אלחוטית באמצעות גלי רדיו. השימוש בהם לתקשורת אלחוטית, כמו שנעשה בשידורי רדיו וטלוויזיה, מכ"ם ועוד, החל הרבה לפני המצאת הטלפון הסלולרי. למעשה, מאז ומתמיד היינו מוקפים בגלי רדיו שפלטו לחלל השמש וכוכבי הלכת.
בדומה לקרני X (רנטגן), האור הנראה, קרינה תת-אדומה (אינפרה-אדומה) ועל-סגולה (אולטרה-סגולה), גם גלי הרדיו הם קרינה אלקטרומגנטית. סוגי הקרינה השונים נבדלים בעיקר באנרגיה ובתדר שלהם. ככל שתדר הקרינה גבוה יותר, כך הקרינה אנרגטית יותר. גלי רדיו מתאפיינים בטווח התדירויות הנמוך ביותר (3 עד 300 ג'יגה הרץ) מכל סוגי הקרינה, ואילו התדירות הגבוהה ביותר היא של קרני הגמא (1024הרץ). לכן אפשר לומר שמכל סוגי הגלים האלקטרומגנטיים, האנרגיה של גלי הרדיו היא הנמוכה ביותר.
הספקטרום האלקטרומגנטי | איור: וויקיפדיה; נוצר בידי DMY
כשקרינה אלקטרומגנטית פוגעת במולקולה, היא יכולה להיבלע בה ולהעביר לה את האנרגיה שלה. אם אנרגיית הקרינה גבוהה מאוד, היא עלולה "לתלוש" אלקטרונים מהמולקולה וכך ליינן אותה, כלומר להפוך אותה ליון (מולקולה טעונה). ככל שרמת האנרגיה של הקרינה גבוהה יותר, כך יכולת היינון שלה גוברת. קרני גמא, קרני X וקרניים אולטרה-סגולות (UV) מסוגלות ליינן מולקולות במידה שונה ולכן הן נחשבות קרינה מייננת. לעומתן, גלי מיקרו וגלי רדיו אינם אנרגטיים מספיק כדי ליינן מולקולות ולכן הם מוגדרים כקרינה בלתי מייננת.
קרינה מייננת כמו קרני גמא וקרני X יכולה לחדור דרך רקמות הגוף וליינן כל מולקולה שבה הם פוגעים, ובמיוחד את הדנ"א. יינון של הדנ"א יכול לגרום לסרטן, מומים ובעיות תורשתיות, ולכן החשיפה לקרינה מייננת מסכנת את בריאותנו באופן ישיר ומיידי. לעומת זאת, לקרינה בלתי מייננת אין די אנרגיה בשביל ליינן את הדנ"א ולכן היא נחשבת הרבה פחות מסוכנת עבורנו.
עם זאת, גלי רדיו וגלי מיקרו עדיין נושאים אנרגיה מסוימת שיכולה להיבלע במולקולות מסוימות, ובמיוחד במולקולות מים, ולגרום להם לרטוט במהירות ולייצר חום. כך בדיוק נעשית פעולת החימום בתנור המיקרוגל: גלי מיקרו מרטיטים את מולקולות המים ויוצרים חום שעובר לאוכל שלנו. עוצמת גלי הרדיו והמיקרו הנפלטים מהמכשיר הסלולרי נמוכה מאוד כמובן ביחס לזו הנפלטת בתנור המיקרוגל. כמו כן, ככל שמתרחקים ממקור הקרינה הסלולרית, עוצמתה יורדת בריבוע. כלומר, אם התרחקנו מהמקור למרחק שגדול פי שלושה מהמרחק הקודם, עוצמת גלי הרדיו תיחלש בערך פי תשעה.
כדי לאפשר בקרה ראויה על עוצמת הקרינה הנפלטת מהאנטנות והמכשירים הסלולריים, נהוג למדוד את עוצמת הקרינה ביחידות שנקראת (SAR (Specific Absorption Rate. ה-SAR מודד את קצב ספיגת אנרגיית גלי הרדיו (קרינה סלולרית) בגופנו ומבוטא ביחידות של ואט לקילוגרם (W/Kg). בתקנות הגנת הצרכן משנת 2002 נקבעה חובת סימון של רמת הקרינה של דגם הטלפון ורמת הקרינה המרבית המותרת. ערך ה-SAR המקסימלי המותר בישראל נקבע על פי התקן האמריקאי העומד על 1.6 ואט לק"ג, או התקן האירופי השווה ל-2 ואט לק"ג. בקישור המצורף תוכלו לבדוק מהם ערכי ה-SAR של הטלפון הסלולרי שברשותכם.
אז אם גלי הרדיו, שהיו כאן מאז ומתמיד, נחשבים קרינה בלתי מייננת – מדוע בכל זאת חוששים שהם יפגעו בבריאותנו? כדי להבין את מקור הדאגה נבדוק תחילה מהי בעצם תקשורת סלולרית.
איך פועלת התקשורת הסלולרית
התקשורת הסלולרית פועלת על ידי קליטה ושידור של גלי רדיו בין מכשירי הטלפון לאנטנות סלולריות, או תחנות בסיס, הנמצאות בקרבתנו. האנטנות הסלולריות מפוזרות כך שכל אנטנה קולטת ומשדרת גלי רדיו בתוך שטח מסוים הנקרא תא, או באנגלית Cell (ומכאן שמה: אנטנה סלולרית). האנטנות ממוקמות כך שתהיה חפיפה בין התאים של כל אחת מהן, בצורה שתאפשר לכסות אזורים גדולים. ככל שעוצמת השידור של האנטנה גבוהה יותר, כך היא מכסה שטח (תא) גדול יותר.
בערים גדולות וצפופות מותקן מספר רב של אנטנות סלולריות שעוצמתן נמוכה, ואילו באזורים פתוחים ופחות צפופים יש מעט אנטנות שעוצמתן גבוהה. לכל אנטנה יש תחום תדרים מסוים שמגביל את מספר השיחות שיכולות להתקיים במקביל באותו תא, ולכן ככל שיש יותר משתמשים באזור מסוים צריך להוסיף עוד ועוד אנטנות שיוכלו להתמודד עם התעבורה הסלולרית הרבה.
מעבר התקשורת הסלולרית בין טלפונים. הקו האדום מציין את מסלול האות בין האנטנות
האנטנה הסלולרית פועלת כגורם מתווך בין טלפונים. הטלפון הסלולרי שלנו סורק כל הזמן וקולט גלי רדיו המגיעים מהאנטנה הקרובה אליו. כשאנחנו מתקשרים לטלפון סלולרי אחר אנו משדרים לאנטנה גלי רדיו בתדר מסוים, שהיא מעבירה למתג סלולרי (מערכת ניתוב שיחות) האחראי על העברתו לתא שבו נמצא הטלפון שאליו התקשרנו. האנטנה שנמצאת באותו תא משדרת אליו גלי רדיו באותו תדר ששודר מהטלפון הסלולרי שלנו, וכשהתדר נקלט הטלפון שאליו התקשרנו מצלצל.
למעשה, בזמן השיחה הטלפון הסלולרי שלנו משדר וקולט גלי רדיו בו-זמנית. עוצמת גלי הרדיו שנפלטים מהטלפון הסלולרי נמוכה יחסית לגלים היוצאים מהאנטנה הסלולרית, אך יש הסכמה גורפת על כך שדווקא גלי הרדיו הנפלטים מהטלפון הסלולרי מסכנים את בריאותנו יותר, בשל הקירבה של המכשיר לראשנו.
בשנים האחרונות חלו כמה שינויים שהעלו את המודעות הבריאותית לנזקי הקרינה הסלולרית – הזינוק במספר מנויי הסלולר בעולם, התארכות משך השיחות והעלייה במספר האנטנות הסלולריות בערים. כתוצאה מכך החלו מדענים מכל רחבי העולם לחקור בצורה נרחבת ומקיפה אם הקרינה הסלולרית אכן פוגעת בבריאותנו.
הקשר בין קרינה סלולרית להתפתחות מחלות – עמדת המדע
מתחילת שנות ה-90 ועד היום נערכו מחקרים רבים שבדקו את הקשר בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין הסיכוי לפתח מחלות שונות, ובפרט גידולים במוח. חלקם היו מחקרים אפידמיולוגיים (חקר מחלות ברמת האוכלוסייה) שמבוססים על שאלונים וראיונות, וחלקם מחקרים פתולוגיים (חקר מחלות ברמה המולקולרית) שבודקים את ההשפעה הכימית והביולוגית של גלי הרדיו על מולקולות, תאים או רקמות בגוף.
מחקרים אפידמיולוגיים
מטרת המחקרים האפידמיולוגיים היא לחפש קשר סיבתי בין התנהגות הנבדק לבין התופעה הנחקרת. למשל, כדי לבדוק אם קיים קשר בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין התפתחות גידולים במוח, שואלים את הנבדקים כמה זמן הם משתמשים באופן יומי ומצטבר בטלפון סלולרי, האם הם מחזיקים בו רק בצד אחד, כמה זמן יש להם טלפון סלולרי וכן הלאה. את כל המידע שנאסף מצליבים עם מצבו הבריאותי של הנבדק – האם יש לו גידול במוח, מהו סוג הגידול, מתי החל ובאיזה צד.
מחקרים מהסוג הזה מסתמכים על אמינותם של הנבדקים ותוצאתם סטטיסטית. ככל שמספר הנבדקים גדול יותר כך תהיה מסקנת המחקר מובהקת ואמינה יותר.
במחקר שנערך בארה"ב בשנים 1998-1994 נבדק הקשר בין השימוש בטלפון סלולרי לבין הסכנה לחלות בסרטן המוח. במחקר נבדקו 469 גברים ונשים בני 80-18 שלקו בסרטן המוח ו-422 גברים ונשים בריאים. המחקר לא זיהה קשר ישיר בין שימוש בטלפון סלולרי לעלייה בסכנה לגידולים במוח, אולם החוקרים ציינו שאין בכך כדי לשלול את האפשרות שיש עלייה בסיכון להתפתחות גידולים בחשיפה ארוכת טווח לקרינה סלולרית (למאמר המלא).
במאי 2010 פורסמו תוצאות המחקר הבינלאומי המקיף ביותר שנערך עד כה בנושא, "האינטרפון". במסגרת המחקר, שנערך ב-13 מדינות, וביניהן ישראל, נחקר הקשר בין מידת החשיפה לקרינה סלולרית לבין הסיכוי לחלות בסרטן המוח (גליומה ומנינגיומה). המחקר התבסס על ראיונות ושאלונים שניתנו ל-2,708 חולי גליומה, 2,409 חולי מנינגיומה ומספר דומה של נשאלים בריאים שנחשפו לקרינה סלולרית במשך 15-10 שנים.
על פי ממצאי המחקר, לא נמצא קשר מובהק בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין התפתחות גידולים במוח אצל מבוגרים. גם המחקר הזה אינו שולל השפעות ארוכות טווח או השפעות של שיחות שמשכן חצי שעה ויותר. עם זאת, תוצאות המחקר שנערך בארץ גילו קשר מובהק סטטיסטית בין שימוש ארוך יחסית (מעל 10 שנים) לבין התפתחות גידולים בבלוטות הרוק, בייחוד אצל אנשים שנהגו להחזיק את הטלפון בצד שבו התפתח הגידול (למאמר המלא ולאתר הרשמי).
בשנת 2011 התפרסם מחקר מדעי שבדק אם ילדים ובני נוער חשופים לנזקי הקרינה הסלולרית יותר ממבוגרים. ההנחה הייתה שילדים ובני נוער החלו לדבר בטלפון הסלולרי בגיל מוקדם יותר ושמשך השיחות שהם מנהלים ארוך יותר. במחקר נבדק הקשר בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין גידולים במוח, באמצעות ראיונות שנערכו עם 352 ילדים שסובלים מגידולים כאלה ועם 646 ילדים בריאים בני 19-7. מניתוח התוצאות לא נמצא קשר סיבתי בין חשיפת הילדים לקרינה סלולרית לבין התפתחות גידולים במוח (למאמר המלא).
מחקרים פתולוגיים
הקרינה הסלולרית אמנם נחשבת קרינה בלתי מייננת שאיננה יכולה לגרום ליינון או להרס ישיר של מולקולות כמו הדנ"א, אולם גלי מיקרו וגלי רדיו יכולים לגרום לחימום מקומי של הרקמה הקרובה למקור הקרינה. עד כה רוב המחקרים הפתולוגיים התמקדו בהשפעת הקרינה הסלולרית על עכברים בוגרים וצעירים ועל תרביות תאים מסוגים שונים.
במחקרים רבים נבדקה השפעת גלי הרדיו והמיקרו בעיקר על מולקולת הדנ"א, בשל הסכנות העלולות להיגרם אם היא תיפגע. חוקרים רבים סבורים שכתוצאה מחימום מקומי קרינת הסלולר עלולה לפגוע בדנ"א או לחולל תהליכים שיפגעו בו בעקיפין. מחקרים מסוימים העלו שחשיפה לקרינה סלולרית יכולה לפגוע במנגנון התיקון הטבעי של הדנ"א או ליצור בתא רדיקלים חופשיים שעלולים לפגוע בו (מאמר מסכם בנושא).
חשוב לציין שהמחקרים האלה נעשים לרוב בתנאים שאינם מדמים את הסביבה הטבעית של התאים, כמו זו שקיימת ברקמות שלנו, ולכן אין עד כה מסקנה חד-משמעית בנושא. עם זאת יש עדות לפגיעה במולקולת הדנ"א ובהאצת מוות של תאים כתוצאה מחשיפה לגלי רדיו.
בדומה למחקרים האפידמיולוגיים, קיימים מחקרים פתולוגיים רבים שדיווחו על תוצאות סותרות. למשל, במחקר משנת 2008 שבדק את ההשפעה של גלי הרדיו בתדר של900 מגה-הרץ ובערכי SAR נמוכים (0.149-0.12 ואט לק"ג) על תאי זרע של עכברים, לא נמצאה כל פגיעה בפעילותם או בספירתם של תאי הזרע (למאמר המלא). אולם במחקר שפורסם כעבור שנתיים נבדקה ההשפעה של גלי רדיו בתדירות של 1.8ג'יגה-הרץ ובטווח SAR של 27.5-0.4 ואט לק"ג על תאי זרע של בני אדם ונמצא כי הייתה השפעה על פעילותם, חיוניותם וספירתם של תאי הזרע (למאמר המלא).
הדוגמה הזו ממחישה איך תנאים שונים בניסוי יכולים להניב תוצאות הפוכות. לכן בבואנו להסיק מסקנה עלינו להסתכל על התמונה הגדולה ולא להסתפק בממצאים של מחקר בודד, כפי שקורה לרוב בדיווחים המגיעים אלינו באמצעי התקשורת.
ב-20 השנים האחרונות, לפיכך, נחקרה רבות ההשפעה של הקרינה הסלולרית על בריאותנו. עד כה לא נמצא קשר ישיר בין כמות הקרינה שאליה אנו נחשפים לבין מחלות שונות והדעות על ההשפעה הבריאותית של הקרינה הסלולרית עדיין חלוקות. חוקרים רבים סבורים שרק בעתיד, אחרי חשיפה ארוכת טווח באמת לטלפונים סלולריים, נוכל לדעת בוודאות אם הקרינה הסלולרית אכן פוגעת בבריאותנו. לכן, בדומה להמלצת משרד הבריאות בנושא, נמליץ לכם לשמור על זהירות מונעת ולהקטין עד כמה שניתן את משך השיחות, או לפחות לעבור להשתמש באוזניות חוטיות שירחיקו את המכשיר מהראש.