היום הוא היום ה-33 לספירת העומר, או במילים אחרות... ל"ג בעומר הגיע.

כבר שבוע שאנחנו רואים את ההכנות בעיצומן: ילדים מסתובבים עם עגלות של סופר ברחוב, מעמיסים עליהן כל טוב: רהיטים שבורים, קרשים, ענפים. הריח באוויר שורף לנו את הנחיריים, אנשים מסתובבים באזורי שטח פתוח, "מסמנים" להם מקומות למדורה, ובכל השווקים הולך ואוזל מלאי תפוחי האדמה והבטטות. המאמר הבא מאיר בפניכם כמה צדדים נוספים הקשורים בחג הזה שלא בהכרח יצא לכם לתהות עליהם.

הטוב

ל"ג בעומר, הוא ללא ספק אחד החגים היותר מהנים במסורת ישראל. אומרים לנו, "קחו עצים ולכו לעשות מדורות ענק ברחובות. תשירו ותרקדו סביבן, תרעישו, תאכלו מלא תפוחי אדמה, תחזרו הביתה מלאי פיח ועשן ואף אחד לא יתלונן או יכעס עליכם! מה עוד אפשר לבקש מחג?

אז כן, זה בהחלט אחד החגים המגניבים ביותר שאבותינו יכלו להמציא. את זה כולנו יודעים, אבל אם לא היה "אבל" לכל הנושא הזה של ל"ג בעומר לא הייתי טורחת לכתוב לכם, ולכן חשוב שתדעו שלכל הכיף הזה יש מחיר – והוא לא זול. חשוב שנדע מה קורה לנו ולסביבה שלנו בזמן שאנחנו עושים מדורות ענק – לא כדי שנפסיק עם זה, (חלילה) אלא כדי שנהיה קצת יותר מודעים לבעיות ונמצא איך לעשות את הדברים אחרת, בלי לפגוע כמובן בהנאה.

הרע

בואו נדבר רגע על בריאות, כי הרי אין דבר חשוב מזה. ובכן, שאיפת עשן המדורות בל"ג בעומר גורמת נזק לא מבוטל לבריאותנו. עשן המדורה מכיל מגוון רחב של רעלים: פחמן דו-חמצני, פחמן חד-חמצני, פורמלדהיד, אקרוליין, פחמימנים פולי-ארומתייים, בנזן ועוד.

מה הקשר של כל אלה לבריאות שלנו? ובכן, רק כדי  להראות לכם שלא רק השמות שלהם מפחידים – אקרוליין ופחמימנים פולי-ארומתיים, למשל, ידועים כחומרים מסרטנים (חלקם נמצאים גם בעשן הסיגריות), קשורים למחלות כמו אסתמה ואף גורמים לירידה במנת המשכל; הבנזן ידוע כגורם מרכזי למחלות של כשל חיסוני ולסרטן הדם (לוקמיה); פחמן חד-חמצני הוא מרכיב נפוץ מאוד בגזים רעילים אחרים. במינונים נמוכים הוא גורם עייפות, כאבי ראש, בחילות והקאות, ובמינונים גבוהים להתקפים, תרדמת ואפילו מוות.

וזה עוד לא הכול. עוד לא דיברנו על חלקיקים נשימים זעירים הכוללים לכלוך, פחם, נסורת מהעץ ועוד כל מיני דברים שלא היינו רוצים שיתקעו לנו בדרכי הנשימה ויפריעו לריאות למלא את תפקידן.

עד עכשיו שרפנו עץ בלבד – אבל מה עם כל אותם תחליפי עץ לרהיטים, או קרשים מעובדים שמתחזים לעץ רגיל ומוצאים את דרכם למדורות שלנו? אלה מכילים דבק, צבע, לכה ואפילו פלסטיק. שריפת החומרים האלה מוסיפה לרשימת הרעלים שהזכרתי עוד כמה שחקני מפתח: דיאוקסינים – חומרים מסרטנים שמתפרקים לאט מאוד ולכן מצטברים בגוף, וציאנואקרילטים – חומרים רעילים שמגרים את הרקמות הריריות (עיניים, אף, גרון) ולפעמים גם גורמים התקפי אסתמה ותסמינים של שפעת. כולנו גם מכירים את המופע האורקולי המבעית שמתרחש כשמכניסים למדורה קרשים מלאים נעצים ומסמרים, והמדורה יורה אותם החוצה כמו תותח טעון.

מה עוד? כוויות. אין צורך להכביר במילים על זה – כולנו חווינו מתישהו בחיינו את חרון אפה של האש, אז תחשבו לרגע מה יכול לקרות במדורה. בל"ג בעומר רואים הרבה פעמים ילדים מסתובבים בשכונות ואוספים כל קרש וכל פריט רהיט זרוק שאפשר למצוא ברחוב, ומזה בונים מעין מגדל בבל ענק של רהיטים, בגובה של בניין עם מעלית. את מפלצת העץ הזו מדליקים והרי לכם מדורה לתפארת.

הבעיה היא כמובן שמדורות ענק כאלה נוטות להיות מאוד לא יציבות, וככל שהן גבוהות יותר כך עולה הסיכון לקריסה של כל המיצג הארכיטקטי הנפלא הזה. במצב כזה חייבים להיזהר במיוחד. כשהמגדל יקרוס, מי שיהיה לידו ישמח אם ייצא מזה רק עם כווייה.

המכוער

בואו נשים את עצמנו רגע בצד ונחשוב קצת על הסביבה. נגלה שקשה לא להבחין בהשפעות ההרסניות של המדורות. תחנות ניטור איכות האוויר מדווחות בערב ל"ג בעומר על עלייה בזיהום האוויר בכל רחבי הארץ בשיעור גדול של פי 4-2 מהרמה הממוצעת. זיהום האוויר הזה הוא לא רק מסוכן לנו ולבעלי החיים, כמו במקרה של שאיפת עשן. זיהום האוויר הוא תוצאה של היווצרות גזי חממה, ובעיקר פחמן דו-חמצני, שנפלטים בתהליכי בעירת עץ, שיחד עם חומרים סינתטיים מצטברים באטמוספירה ומרעילים את את העולם שלנו!

ועכשיו נשנה כיוון, במקום להסתכל לשמיים נרכין את ראשינו ונסתכל מה קורה לנו מתחת לרגליים – מה קורה לאדמה?

אנחנו שורפים אמנם עצים מעל לאדמה, אך המדורה משאירה צלקות גם על הקרקע. לצלקות האלה יש השפעות רבות, ביניהן הגברת החומציות, הקטנת יכולת הספיגה של המים (הידרופוביות), עלייה  בטמפרטורה, שינויי לחות, מוות של מיקרואורגניזמים החיים באדמה ועוד. אז נכון, האדמה השרופה מצליחה להשתקם, אבל התהליכים האלה לוקחים זמן.

גם לרחובות לוקח זמן להשתקם מל"ג בעומר: החוגגים משאירים אחריהם המון זבל, שאריות של חומרי בעירה, כוסות, צלחות ואוכל. הזיהום והטינופת חוגגים.

והאופטימי

אוקיי, בואו ניכנס רגע לפרופורציות. למרות כל מה שאמרנו, יש לנו המון דרכים לצמצם את הנזקים בלי לפגוע בכמות הכיף, הנה כמה רעיונות:

קודם כל – וזה די בסיסי – בואו פשוט נאסוף את הזבל אחרינו, וכמובן לא נשכח לכבות את המדורה – כדי שחס וחלילה המסיבה לא תמשיך בלעדינו. כמו כן, בניגוד למה שאולי נדמה לנו, פלסטיק וניילון רק עושים עשן מסריח, ולא תורמים בשום צורה להגדלת האש. אז תשתדלו בבקשה לא להאכיל את המדורה בזבל סינתטי, ובאותה הזדמנות גם תורידו את הסיכון שלכם לחטוף סרטן.

מה עוד? השתדלו לא להשתמש בקרשים צבועים או מעובדים, ובטח לא לבנות מהם מגדלי אייפל מהם. והנה עוד רעיון נחמד: במקום הרבה מדורות פזורות עם מעט אנשים, עשו מדורה אחת עם הרבה אנשים. כך גם תשמרו על הסביבה וגם יהיה לכם שמח יותר ותכירו אנשים חדשים.

אז קדימה, הכינו את המרשמלו והגיטרות, חג שמח.

אלכסנדרה אברוטין
מחלקת מדעי החיים
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.

 

תגובה אחת

  • יוסי

    קריא ומעניין

    הקראתי לבני בן ה 5, מאמר מצויין ומחכים.
    תודה