תחקיר ערוץ 10 קבע: משככי כאבים ותרופות להורדת הכולסטרול מסוכנים לבריאות. בדיקה שלנו גילתה: רוב הטענות שהועלו בכתבה אינן נתמכות על ידי המחקר הרפואי, או לפחות מופרזות. שרק נהיה בריאים!
ב-2 בספטמבר 2015 שודר בערוץ 10 תחקיר על הסכנות הטמונות בצריכת תרופות לשיכוך כאבים ותרופות להורדת רמות כולסטרול (סטטינים). בין היתר הועלו טענות על כך שצריכתן כרוכה בסכנת חיים ממשית, והטענות אף גובו בדוגמאות ממקרים אמיתיים שקרו. עם זאת, נשאלת השאלה עד כמה באמת אפשר להסיק מהמקרים האלה, מצערים ומזעזעים ככל שיהיו, ולקבוע שיש כאן תופעה?
משככי כאבים ותפקודי הכבד
אחת הטענות המרכזיות בתוכנית הייתה שמשככי כאבים, ובעיקר נורופן, גורמים לאי-ספיקת כבד, וש-50 אחוז מהמקרים של אי-ספיקת כבד מתרחשים כתוצאה משימוש בתרופות לשיכוך כאבים. יש לכך חשיבות רבה, כמובן, היות שהכבד הוא מסנן הרעלים העיקרי של הגוף.
באשר לחלקה הראשון של הטענה – מקרים כאלה אכן תועדו, אבל מאמר שפרסמה קבוצה של רופאי משפחה מארה"ב בשנת 2009 מעלה שהם נדירים מאוד וגם הפיכים. עם זאת, מהמאמר עולה שלא מומלץ למי שסובל ממחלת כבד ליטול את התרופות הללו, כיוון שהן מפורקות בכבד ועלולות ליצור עליו עומס מיותר.
באשר לחלק השני של הטענה, אכן יש עדות לכך שהרעילות של הפרצטמול – שהוא החומר הפעיל באקמול, אך לא במשככי כאבים באופן כללי – היא הגורם השכיח ביותר לאי-ספיקת כבד אקוטית בארה"ב ובבריטניה. עם זאת, יש לזכור שהמחקרים שמצאו את זה לא נעשו על כלל האוכלוסייה, אלא על אנשים שכבר סבלו מאי-ספיקת כבד והחוקרים ניסו להבין עד כמה הבעיה שלהם קשורה להרעלת פרצטמול.
הנתון הזה כלל אינו עונה על השאלה מהו הסיכון העתידי לכבד מנטילת פרצטמול. לשם כך צריך לדעת אם יש שינוי בשכיחות של אי-ספיקת כבד בקרב מי שצורכים את התרופות הללו באופן קבוע, בהשוואה למי שאינם נוטלים אותן.
סיכונים אחרים בנטילת משככי כאבים
בתחקיר נטען גם שמשככי כאבים גורמים לבעיות בתפקודי כליות ולדימומים בקיבה, ושאדוויל ונורופן מעלים את הסיכון להתקפי לב ולשבץ – לפחות לפי אזהרה שפרסם מינהל המזון והתרופות של ארה"ב. גם מקרים של כשל כלייתי ודימומים בקיבה בעקבות נטילת משככי כאבים הם נדירים.
אזהרה כזו אכן יצאה, אבל מחקר שנעשה השנה על אוכלוסייה גדולה (20 אלף אנשים בריאים וכ-3,000 חולי שבץ), לא מצא כל קשר בין השימוש באיבופרופן (החומר הפעיל בתרופות האלה), לבין מקרי השבץ. כל מה שנמצא היה שינוי של פי 0.94 בשכיחות השבץ, כלומר דווקא ירידה קטנה ולא משמעותית. כמו כן לא נמצא קשר בין שימוש בפרצטמול לשבץ (שעבורו התקבלו ערכים דומים).
טבליות 200 מ"ג של איבופרופן, תרופה לשיכוך כאבים | מקור: סייג' רוס, ויקיפדיה
סכנה בנטילת אופטלגין?
לגבי אופטלגין, שהוא אולי משכך הכאבים הפופולרי ביותר בארץ, נטען שהוא פוגע בייצור תאי הדם הלבנים במערכת החיסון, ולכן מעמיד את מי שלוקח אותו בסכנה בריאותית. בפועל אכן יש עדויות למקרים כאלו, אך הם נדירים. גם מוות כתוצאה מנטילת אופטלגין הוא נדיר ביותר, ולמעשה נדיר אף יותר ממוות כתוצאה מנטילת אספירין, ושכיחותו שווה לזו של מוות כתוצאה מנטילת אקמול (בסביבות 1 ל-50 אלף איש).
בתחקיר סופר גם על אדם שסובל מאלרגיה לאופטלגין. התופעה הזאת ידועה, אולם כמו סיכונים אחרים של נטילת אופטלגין היא איננה שכיחה במיוחד. יש לזכור שלכל תרופה או טיפול רפואי יש תופעות לוואי וסיכונים משלו, לרבות אלרגיות, ומשככי הכאבים אינם יוצאים דופן בכך. רצוי שכל אדם יידע לאילו תרופות הוא אלרגי ומכל מקום רוב האלרגיות אינן קטלניות. גם אם היו אנשים שחרב עליהם עולמם בעקבות נטילת תרופה זו או אחרת, הסטטיסטיקה אינה עוסקת במקרים פרטיים אלא בכלל האוכלוסייה.
סכנות שקשורות בסטטינים
סטטינים הם תרופות שמשמשות להורדת רמות הכולסטרול. בתחקיר הוזכר מחקר שמצא קשר בין נטילה ממושכת של סטטינים לבין נזקים לגידים, אולם בדומה למקרה של הפרצטמול, המחקר הזה בדק מלכתחילה רק אנשים עם בעיות בגידים ומטרתו היתה להבין כמה מהבעיות הללו קשורות לנטילת סטטינים.
במקרה הספציפי שהוזכר בתחקיר, המידע הזה עזר למי שסבל מקרע בגיד לאתר את מקור הבעיה, אך האם המשמעות היא שמי שצורך סטטינים אכן נמצא בסיכון גבוה לבעיות כאלו? מחקר שנערך ב-2014, על עשרות אלפי נבדקים לא מצא הבדל בשכיחות של קרעים בגידים בין צרכני סטטינים לבין אלה שלא צרכו סטטינים.
עם זאת, טענה אחרת שעלתה בתחקיר, על כך שסטטינים פוגעים בשרירים, זוכה לתמיכה מדעית לפחות באופן חלקי, כיוון שנמצא ש-15-10 אחוזים מהאנשים שנוטלים סטטינים סובלים מבעיות בשרירים. גם לממצא הזה יש להתייחס בזהירות, כיוון שבמחקרים אחרים נמצאו הבדלים גדולים בשכיחות של בעיות בשרירים בין סוגי סטטינים שונים שנצרכו, וגם בהם השכיחות של הרס תאי שריר לא עלתה על אחוז אחד אפילו אצל מי שהשתמשו בסטטין שגרם לנזק הגדול ביותר. רק בשילוב עם פיבראט, תרופה אחרת להורדת כולסטרול, הגיעה השכיחות לערכים גבוהים של כ-10 אחוזים.
מהממצאים המחקריים, לפיכך, נראה שהמקרים שהוצגו בתחקיר הם בבחינת יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. תמיד ניתן יהיה למצוא אנשים שנפגעו בצורה קיצונית מתרופה זו או אחרת, משום שכל אדם מגיב אחרת לחומרים שונים, אולם כדי לקבוע אם התרופה מסוכנת או לא יש לענות על השאלה מהו השיעור של המקרים הקיצוניים הללו מתוך כלל צרכני התרופה.
הלקח האמיתי שיש ללמוד מהתחקיר הוא שחשוב להיות ערים לכל הסכנות הכרוכות בנטילת התרופה – גם לתופעות שנחשבות נדירות, וכמובן להתייעץ עם רופא או לפחות עם רוקח לפני שלוקחים תרופה ללא מרשם. לקח נוסף שנכון תמיד הוא שחשוב להקפיד על אורח חיים בריא ועל תזונה מאוזנת, כדי שלא נצטרך לקחת תרופות מלכתחילה.