ה RNA וה DNA הן מולקולות ארוכות המגדירות את כל תהליכי החיים בתא. מבחינה כימית הן אינן יותר מאוסף של חומצות גרעין המחוברות זו לזו, אך מבחינה ביולוגית לסדר חומצות הגרעין חשיבות רבה ביותר. הסרטון שלפנינו מסביר בחלקו הראשון על המבנה הכימי של ה DNA וה RNA ובחלקו השני על תפקידיהם בהוצאה לפועל של תהליכי החיים - הרכבת החלבונים.
סרטון זה תורגם בידי צוות אתר דוידסון אונליין | הסרטון הופק בידי great pacific media
ה DNA וה RNA הינן מולקולות גדולות אשר מאחסנות וספקות את המידע, או המתכון, הדרוש לתהליכי החיים - יצירה והרכבה של חלבונים, המרכיבים ודרושים לכל יצור חי.
אבן הבניין של DNA היא חומצת גרעין (נוקלאוטיד) המכונה דאו-קסיריבוז (ומכאן מגיע שמו של ה-DNA: Deoxyribo-Nucleic Acid). כל חומצת גרעין של DNA מורכבת משתי מולקולות עיקריות: קבוצת פוספט ובסיס חנקני, המחוברות ביניהן באמצעות מולקולת סוכר. ה-DNA מכיל אחד מבין ארבעה בסיסים חנקניים, וארבעת אבני הבניין הללו מרכיבות את כלל המטענים הגנטיים של בעלי החיים: אדנין (בקיצור, A), טימין (T), גואנין (G) וציטוזין (C).
בין הבסיסים חנקניים נוצרים קשרי מימן חלשים מעט, היכולים להתקיים רק בין שני זוגות: רק אדנין לטימין, ורק וגואנין לציטוזין (AT ו-GC). המשיכה הזו יוצרת סליל דו-גלי, שנראה כמו סולם, כאשר המוטות של הסולם מורכבים ממולקולות הפוספט, ושלבי הסולם מורכבים משני החנקנים שמחוברים זה לזה בקשרי המימן שהזכרנו. כך כל שלב באותו סולם ארוך ומסולסל מורכב מאדנטין המחובר במימן לטימין (A מול T), וגואנין המחובר במימן לציטוזין (C מול G). סדר הופעת ארבעת הנוקלאוטידים הללו מייצר קוד בן 4 אותיות - הקוד הגנטי.
הקוד עצמו תמיד נשאר בכל תא בגוף כמו ספר הוראות ארוך מאוד, אבל מה בעצם הדר של הגוף "לקרוא" את ההוראות, לעקוב אחריהן, ולבצע? איך ההוראות הללו הופכות לבסוף לחלבונים של ממש - עין, עור, לב, ועוד? באמצעות שיעתוק של ה-DNA למולקולה "מבצעת", גדיל ה-RNA שמעתיק את ההוראות לקוד חדש, דומה מאוד בהרכבו ל-DNA, אבל עם שינוי קטן שמאפשר למפעל של התא לתרגם את ההוראות הללו אח"כ לכדי יצירת חלבון.
אבן הבניין של ה RNA היא חומצת גרעין ריבונוקלאית (RNA - Ribo-Nucleic Acid). בדומה ל-DNA, גם אבני הבניין של ה-RNA מורכבות משלוש מולקולות: קבוצה סוכרית, קבוצה זרחתית ובסיס חנקני משתנה. הבסיס החנקני יכול להיות אחד מארבעה - אדנין (A), גואנין (G), ציטוזין (C), ואורציל (U) - במקום טימין. ה-RNA לרוב מגיע כמולקולה חד גדילית, אשר משועתקת על תבנית ה-DNA. בכל פעם שב-DNA מופיע נוקלאוטיד של טימין, ב-RNA יופיע אורציל. תכונה זו גם גורמת ל-RNA להיות פחות יציב, ולהתפרק הרבה יותר בקלות מה-DNA.
הדיעה הרווחת כיום היא שה-RNA היה המטען הגנטי המקורי לפני למעלה ממליארד שנה בתאים הראשונים, אך במהלך האבולוציה הוא הוחלף על ידי DNA. מולקולת RNA יכולות להתקפל למבנים ייחודיים ואף לבצע זירוז של פעולות ביוכימיות מסויימות.