לא רק דמקה ושחמט. ממצאים מהעשורים האחרונים חושפים שכבר לפני אלפי שנים שיחקו בני האדם במשחקי לוח

https://davidson-firefly.weizmann.ac.il/

משחקי הלוח נולדו שנים רבות לפני הכתב – ומהנים לא פחות מקריאה. הם היו נפוצים בכל חברה ובכל תרבות אנושית מוכרת: בחפירות ארכיאולוגיות מגלים לוחות משחק מהודרים בארמונות, ולצידם לוחות משחק פשוטים שאינם אלא קווים חרוטים בעפר וערימת אסימונים. אלה וגם אלה דרשו אסטרטגיה וטיפת מזל, והיו מוקד להימורים ומקור להנאה.

משחקי הלוח נפוצים ושכיחים בעולם גם כיום. בבסיס, מדובר בכל המשחקים שבהם מסיעים אבני משחק על לוח מוגדר. אלה יכולים להיות משחקי מזל, מיומנות, אסטרטגיה ושילובים שלהם.

עדויות לשניים מהמשחקים הקדומים ביותר המוכרים לנו שרדו הודות לחשיבותם בחצרות מלכים. האחד הוא משחק 20 הבתים, המכונה "משחק המלכים מאוּר (Ur). השני הוא משחק 30 הבתים, הקרוי גם סֶנֶת והיה נפוץ  בעיקר במצרים. בשני המקרים מדובר במשחקי לוח של מרוץ בין שני שחקנים המסיעים חיילי משחק לפי הטלת קוביות או מקבילותיהן ששימשו למשחקי מזל.

הסנת היה נפוץ במצרים הקדומה במשך כ-3,000 שנה, ותועד בהרחבה בציורי קיר ובספר המתים. התיאור הקדום ביותר של המשחק התגלה בסקארה, בקברו של האציל חסירע מתקופתו של פרעה ג'וסר, מייסד השושלת הג' (2600 לפנה"ס). משחק הסנת היה פופולרי מאוד בכל שכבות האוכלוסייה במצרים. לשימוש הבידורי בו נלוותה עם הזמן משמעות דתית: לאחר המוות, הנשמה יוצאת למסע בעולם המתים ונשפטת על מעשיה. אם היא זכאית, היא תתאחד עם נשמתו של אל השמש רָע ותזכה לחיי נצח. שלבי המשחק משקפים את המסע הזה ולכן נהגו לטמון לוח משחק של סנת בקבר עצמו.

גם בשיא הפופולריות שלו, הסנת היה נפוץ בעיקר במצרים. לעומת זאת, משחק 20 הבתים התפשט לכל רחבי המזרח הקדום ואף מעבר לו, מהאלף השני לפנה"ס ואילך. המשחק מכונה "משחק המלכים מאוּר" בעקבות גילוים של לוחות משחק מפוארים בקברי מלכים בעיר אוּר שבמסופוטמיה. המשחק היה פופולרי מאוד בכל שכבות האוכלוסייה, שכן בנוסף ללוחות המשחק המפוארים מהקברים התגלו גם לוחות פשוטים רבים בבתים פרטיים ובמקומות ציבוריים. נוסף על היותו בילוי פנאי הוקנתה למשחק המלכים גם משמעות רוחנית, כיוון שייחסו לאירועים בו השפעה על עתידו של השחקן והאמינו שהם נושאים מסר מיישויות על-טבעיות.

משחק פופולרי שאימץ משמעות דתית במצרים העתיקה. המלכה נפרטיטי משחקת סנת באלף השני לפנה"ס | PATRICK LANDMANN / SCIENCE PHOTO LIBRARY
משחק פופולרי במצרים העתיקה. המלכה נפרטיטי משחקת סֶנֶת באלף השני לפנה"ס | PATRICK LANDMANN / SCIENCE PHOTO LIBRARY

לוחות בני 6,000 שנה

הייצור של משחקי הלוח היה בדרך כלל מלאכה פשוטה. אפשר ליצור משחק על לוח עם חריטות לא עמוקות שנעשו בסכין, או פשוט לסמן את גבולותיו בחול ולגייס חיילים מחלוקי אבן ומקלות מזדמנים. סביר להניח שרבים מהמשחקים שבהם השתעשעו אנשים בימי קדם לא הותירו חותם ארכיאולוגי, אבל חלקם כן. אנו מוצאים את אלה שנחרטו היטב, אלה שנעשו בידי אומן למען בעלי הון, וכמובן את המשחקים שהושמו בקברים ונשמרו שם עם שאר התכולה.

אחת התכונות שהקלו על תפוצת משחקי הלוח היא חוקים קלים. המַּנְקָלָה הוא דוגמה למשחק כזה, עם ציוד פשוט וחוקים קלים. מדובר למעשה במשפחה שלמה של משחקים טקטיים לשני שחקנים, שמבוססים על תנועת חרוזי משחק בגומות. לכל משתתף יש שש גומות שבכל אחת מהן יש בתחילה ארבע אבנים. כל מתמודד צריך לצבור בגומחתו החיצונית כמה שיותר אבנים על ידי הוצאת אבניו ואבני יריבו החוצה. המשחק הגיע במקור מאפריקה, אך הוא מוכר יותר בשמו הערבי ותפוצתו הנרחבת מקושרת עם תנועת האוכלוסייה בסחר עבדים קדום. 

המשחקים העתיקים ביותר שנמצאו הם לוחות בני כ-6,000 שנה, שהיו אולי לוחות מנקלה והתגלו באתרים מהתקופה הניאוליתית הקדם קרמית בירדן, בסיני ובסוריה. נכון להיום מוכרים לנו תריסר לוחות משחק מהתקופה הניאוליתית, אף שבעבר האמינו שמשחקי הלוח נולדו כמה אלפי שנים מאוחר יותר. הופעתם של משחקי לוח בתיעוד הארכיאולוגי חופפת למהפכה הניאוליתית, כלומר למעבר מחברה נוודית של לקטים-ציידים לחברה של חקלאים יושבי קבע.

 צריך להסיע את אבני המשחק מנקודת ההתחלה אל הסוף. משחק סֶנֶת | צילום: מוזיאון ברוקלין, נחלת הכלל

צריך להסיע את אבני המשחק מנקודת ההתחלה אל הסוף. משחק סֶנֶת | צילום: מוזיאון ברוקלין, נחלת הכלל

במהלך האלף השלישי לפנה"ס הופיעו באזורנו משחקי לוח רבים. בין הנפוצים שבהם היו משחקי המרוץ, שבהם מסיעים אבני משחק מנקודת התחלה לסיום, כמו בשש-בש של ימינו, וגם משחק המלכים מאוּר והסֶנֶת. נמצאו גם משחקי הצבה רבים המבוססים על הנחת "חיילים" , כגון "הטחנה" בעבר או "איקס עיגול" בימינו.

קצב התקדמות במשחקים נקבע בין השאר לפי קוביות כמקובל כיום, אבל היו גם אמצעים אחרים – למשל מקלות שהיו צבועים בצד אחד שלהם, אסטרגלים – עצמות קרסול של צאן, בעלות צד שטוח וצד מעוגל, ששימשו גם להימורים ולניבוי עתידות – ועוד. במחקרים ארכיאולוגיים נמצא מגוון עצום של חיילי משחק, חלקם פשוטים מאוד ואחרים מקושטים ועשויים בקפידה רבה.

לצד לוחות משחק פרטיים שנחשפו בארמונות, בתי מגורים ומכלולי קבורה, התגלו גם לוחות רבים באזורי התקהלות ציבוריים, כגון שער העיר, רחובות, שווקים מרכזיים, מקדשים, בתי מרחץ, חניונים ותחנות דרכים, וכן ליד בארות ובורות מים, בתי בד, גתות וטחנות קמח. מהממצאים הארכיאולוגים ניכר שמשחקי לוח היו חלק משמעותי בבילוי הפנאי בעת העתיקה.

חפירות ארכיאולוגיות מלמדות אותנו לפיכך שהאדם הנבון המודרני – הומו ספיינס – הוא במידה רבה גם "האדם המשחק". משחקים ממלאים כיום ומילאו גם בעבר תפקיד מרכזי לא רק בתרבות הפנאי של ילדים ובוגרים, אלא גם בחינוך, בדת ואפילו בכלכלה. משחקי הלוח מהעבר הרחוק מספקים לנו רק תמונה חלקית מהעולם המשחקי של הקדמונים, שכן הם הותירו שרידים. סביר להניח שכהיום גם אז בני האדם רצו, התחרו, התאבקו ושיחקו בשלל דרכים שלא משאירות תיעוד. ולמצוא את העדויות לכך? הרי זה שם המשחק.

הכותבת היא הארכיאולוגית המנחה של מרחב דרום, רשות העתיקות
https://davidson-firefly.weizmann.ac.il/

0 תגובות