העולם שייך למוזרים?

אם השכמתם הבוקר בדירתכם שבלב העיר (או בשוליה) לצליליו של השעון המעורר, בדקתם את המיילים בזמן ארוחת הבוקר ונסעתם למשרד ליום של פגישות – אתם מוזרים. אם אתם אוהבים להתאמן בחדר כושר, לקרוא ספרים, לצפות בסדרות טלוויזיה או לצאת למסעדות – אתם מוזרים. ואפילו אם לא זיהיתם את עצמכם באף אחד מהתיאורים האלה, אתם קוראים את הכתבה הזאת עכשיו, ומכאן שאתם מוזרים. 

מה פשר הטענה המעליבה הזאת? המושג WEIRD ("מוזר" באנגלית) נכנס לספרות האקדמית בעקבות מאמר משנת 2010 בשם האנשים המוזרים בעולם?, שצוטט מאז פעמים רבות. כותביו טענו שמחקרים בפסיכולוגיה ובמדעי ההתנהגות מבוססים בעיקר על נבדקים שמגיעים מחברות WEIRD, ראשי תיבות של Western, Educated, Industrialized, Rich and Democratic, כלומר חברות מערביות, משכילות, מתועשות, עשירות ודמוקרטיות. העניין הוא שחוקרים מתבססים על נבדקים כאלה, כ-12 אחוזים בלבד מאוכלוסיית העולם, כדי להסיק מסקנות על האנושות כולה. 

לפי המאמר, אותם "מוזרים" הם לא פחות מ"וירדוז" של ממש, אבל לא בקטע שיפוטי, אלא מבחינה סטטיסטית. כותבי המאמר טוענים שאוכלוסיית ה"מוזרים" נבדלת כל כך מאוכלוסיות אחרות, עד שראוי להתייחס אליהם כאל "חריג חשוד טעות" (ובאנגלית Outlier) – מונח מתחום הסטטיסטיקה לתיאור נתון שחורג מהמגמה הכללית במידה קיצונית עד כדי כך שהוא עלול להצביע על טעות במדידה, והכללתו בכלל הממצאים עלולה לפיכך לשבש את התוצאות.
האם תצליחו לשרטט את נקודת האמצע? אשליית מולר-לואר | ויקיפדיה, נחלת הכלל 

הבושמנים לא מתרשמים מאשליות

קחו למשל את אשליית מולר-לואר. לשני הקווים האופקיים שבתמונה יש אורך זהה, אך המידע שנוסף בקצותיהם גורם להם להיראות באורכים שונים. אם תנסו לשרטט את נקודת האמצע סביר להניח שתיכשלו, אבל אם תטילו את המטלה על אנשי השבטים הבושמנים שבמדבר קלהרי הם לא יהיו מושפעים מהאשליה, וישרטטו את מרכז הקו בדיוק רב. במדינות שונות באפריקה תקבלו מגוון תוצאות, ואילו הרוב המוחלט של האנשים בניו-יורק יטעו. הניסוי ההיסטורי הזה, שהתפרסם ב-1963, מדגים היטב איך משפיעה עלינו התרבות שבה אנחנו חיים, אפילו בפרשנות של קלט חושי בסיסי ממערכת הראייה. עם זאת, במחקר הזה התוצאות של ה"מוזרים" אומנם קיצוניות, אך בניגוד לטענתם של הוגי רעיון ה"מוזרים", הן לא חריגות מבחינה סטטיסטית. כפי שהבושמנים אינם חריגים חשודי טעות, כך בעייתי גם לטעון שה"מוזרים" הם כאלה.

ייצוג-היתר של ה"מוזרים" עלה בהקשר של המשתתפים במחקרים, אולם זהו המצב גם בקרב החוקרים שעורכים את המחקרים הללו וכותבים עליהם מאמרים אקדמיים. לפי מחקר שפורסם בשנת 2008, ובחן את המחקרים שסוקרו בשישה כתבי עת מובילים בפסיכולוגיה בשנים 2007-2003, 96 אחוזים (!) מהנבדקים היו "מוזרים". 68 אחוזים מהם הגיעו מארצות הברית, ורבים מהאחרים היו "מוזרים" גם הם והגיעו ממדינות דוברות אנגלית (בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – 14 אחוזים) או ממדינות אירופה (13 אחוזים). בקרב החוקרים נרשמו מגמות קיצוניות עוד יותר: 98 אחוזים מהכותבים שהופיעו ראשונים במאמר, כלומר אלה שתרומתם למחקר הייתה, לכאורה, המשמעותית ביותר, היו "מוזרים", מתוכם 73 אחוזים אמריקאים. 

קרוב לוודאי לא יהיו מושפעים מהאשליה. שני גברים בושמנים מבוטסואנה | Dietmar Temps, Shutterstock

הבעיה: רוב האנשים אינם מוזרים

באוניברסיטאות רבות בעולם נדרשים סטודנטים לפסיכולוגיה להשתתף בניסויים כחלק מהחובות האקדמיות שלהם. נכון למועד פרסום הכתבה, רוב האוניברסיטאות בישראל אפילו מתנות בכך את קבלת התואר הראשון (בפסיכולוגיה ובכמה חוגים נוספים). שלטים ומודעות ברחבי הקמפוסים מעודדים גם סטודנטים מתחומים אחרים להשתתף בניסויים, לעיתים תמורת תשלום סמלי או שובַר הטבה. 

המדיניות הזאת עשויה להיראות כמו דרך יצירתית לגייס נבדקים, אולם היא יוצרת הטיה בנתונים, שכן רוב הנבדקים הללו שייכים לאותה קבוצה מצומצמת והומוגנית מאוד של "מוזרים" – ולא סתם "מוזרים", אלא בעיקר אלה שבחרו ללמוד פסיכולוגיה. משמעות הדבר היא שכאשר חוקרים מתחומי הפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות מנתחים את בסיסי הנתונים כדי לענות על שאלות הנוגעות לטבע האנושי, הם מתבססים על מדגם בלתי מייצג. למה זה משנה? כי כאשר חוקרים רוצים להסיק מסקנות כלליות על הפסיכולוגיה האנושית, בפרט מנקודת מבט אבולוציונית, קבוצת נדגמים של "מוזרים" בלבד (כאמור, רק תריסר אחוזים מאוכלוסיית העולם) אינה מספיקה. יתרה מזאת, חוויית החיים של "מוזרים" יכולה להיות שונה מאוד מחוויותיהם של אנשים מתרבויות אחרות, ולהשפיע על הנתונים באופן מהותי.

מחקר שהתפרסם בינואר השנה לא רק מספק הצצה להבדלים בין תרבות המערב לתרבויות אחרות, אלא גם ממחיש כיצד חוקרים "מוזרים" לאו דווקא מבינים היטב אוכלוסיות שאינן "מוזרות". המחקר, בחן את ההבדלים בין תמריצים כלכליים (הבטחה לתגמול כספי) לתמריצים חברתיים (תחרות עם אחרים או עזרה לזולת) בקרב אנשים "מוזרים" ושאינם כאלה. 

בין היתר, המשתתפים במחקר התבקשו ללחוץ על שני מקשים בזה אחר זה כמה שיותר מהר במשך עשר דקות. לחלק מהמשתתפים הובטח תגמול כספי על כל מאה לחיצות, ולאחרים הציגו תמריץ חברתי: נאמר להם שרוב המשתתפים האחרים הציגו ביצועים מרשימים, והצליחו לבצע יותר מאלפיים לחיצות. התמריץ הזה ידוע בתחום הפסיכולוגיה החברתית כ"דחיפה" (ובאנגלית nudge), והוא מבוסס על ספרות מחקרית ענפה שלפיה אותה "דחיפה" גורמת לאנשים לאמץ התנהגות שהוצגה כנורמה החברתית. 

לכאורה, היינו מצפים שאנשים ממדינות עניות יהיו מוּנָעים מתמריצים כלכליים יותר מאנשים מרקע מבוסס יותר. אולם במחקר נמצא שהיתרון של תמריצים כלכליים על פני תמריצים פסיכולוגיים היה גדול יותר בארצות הברית ובבריטניה מאשר בסין, בהודו, במקסיקו ובדרום אפריקה. 

רוב האוניברסיטאות בישראל מתנות את קבלת התואר הראשון בפסיכולוגיה בהשתתפות בניסויים. סטודנטים לפסיכולגיה משתתפים בניסוי | VH-studio, Shutterstock

כששופטים דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ

ב-2021, קצת יותר מעשור לאחר שחשפו חוקרים את חוסר האיזון בנתוני הנבדקים ה"מוזרים", חזרו חוקרים מהאגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לאותם שישה כתבי עת ובחנו את זהות הנבדקים במחקרים שפורסמו בהם בשנים 2018-2014. משתתפי המחקרים שהם בדקו, בדומה לחוקרים עצמם, עדיין היו בעיקר ממדינות דוברות אנגלית. בסיקור הדגישו החוקרים שלמרות העלייה במודעות לבעיה והקריאה לגיוון, מחקרים בפסיכולוגיה עדיין לא מייצגים כראוי את המגוון האנושי. 

הסיקור התייחס לשתי מגבלות עיקריות. ראשית, אפילו כאשר חוקרים בוחרים במודע לדגום ולנתח אוכלוסיות שאינן "מוזרות" במטרה להבין את השונות התרבותית בתהליכים פסיכולוגיים, הם לרוב עוסקים בשאלות מוטות מראש, כמו עד כמה תופעות שזוהו באוכלוסייה ה"מוזרה" נפוצות גם בתרבויות שאינן "מוזרות", ואינם מתמקדים במושגים, תופעות או תהליכים שרלוונטיים לחברה לא מערבית. לפיכך, אותם מחקרים ממשיכים להיכשל בייצוג המגוון האנושי. גם כאשר חוקרי פסיכולוגיה מתמקדים באפריקה, שבה מתגוררים כ-17 אחוזים מאוכלוסיית העולם, לעיתים קרובות הם "מייצאים" לשם קריטריונים שרלוונטיים למדינות המערב, על אף שהללו כלל לא משפיעים על תושבי אפריקה.

מגבלה נוספת שעלתה מהניתוח מקורה בהיעדר שיתופי פעולה בין חוקרים. לדוגמה, מצאו כי מחקרים רבים שנערכו במדינות לא מערביות, במיוחד במדינות שרמת ההכנסה בהן נחשבת נמוכה, לא שיתפו חוקרים מקומיים. גם כאשר היה שיתוף פעולה עם חוקרים מאותן מדינות, הם לא השתתפו בעיבוד הנתונים וגיבוש המסקנות, ולכן תרומתם לא תמיד זכתה להכרה. הדרה זו של חוקרים מקהילת המחקר, כולל היעדר קרדיט בכתבי העת, פוגעת באפשרות לערוך מחקרים מגוונים יותר בפסיכולוגיה.

המאמר מ-2010 על האנשים המוזרים בעולם זכה בינתיים ליותר מ-13 אלף ציטוטים וגם לביקורת. אורן הרמן מאוניברסיטת בר-אילן, למשל, טוען ש"ההקבצה של כל אנשי המערב לתוך אבטיפוס מוזר אחד היא כשלעצמה מופרכת", ומשער שישנן תכונות אנושיות שהן אוניברסליות. הביקורת על מושג ה"מוזרים" אומנם אינה מבוטלת אך איתה וגם בלעדיה,  בעיית הטיית המגוון במחקרים בתחום הפסיכולוגיה כבר עומדת בזכות עצמה, בין אם משתמשים במונח "מוזרים" ובין אם לאו. החוקרים והנחקרים בתחומי הפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות עדיין מייצגים פלח מצומצם להפליא מהאוכלוסייה האנושית. אם אנחנו רוצים ללמוד על המין האנושי ועל טבע האדם, על השונות ולמעשה גם על הדמיון – אין מנוס מלחקור אותם. בינתיים, המודעות ההולכת וגוברת לנושא עשויה להצביע על מגמת שיפור באופק.