בלוקצ'יין והמסחר העולמי

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות הציבורית למטבעות הקריפטוגרפיים, ובמיוחד לראשון והנפוץ שבהם – הביטקוין. לאחרונה מתרחב השימוש גם ב"אסימונים חסרי-תחליף" (NFT), שתפקידם הוא לסמן נכסים דיגיטליים ייחודיים – למשל תמונות – ולאפשר מסחר בהם. הטכנולוגיה שמאפשרת את קיומם של הכלים המקוונים האלה נקראת בלוקצ'יין (Blockchain), והיא עשויה לחולל שינויים גדולים בכלכלה העולמית – ובחברה כולה.

בלוקצ'יין היא שיטה לניהול ספר חשבונות מבוזר, שאינו נשען על משתמש יחיד אלא נמצא ברשת כמכלול ומפרט את כל העסקאות שבוצעו בו. העסקאות מחולקות לקבוצות, שנקראות בלוקים, וכל בלוק מוגן מעריכה על ידי שורת אימות שתלויה בכל המידע השמור בו ובבלוק שלפניו. כיוון שכך, מי שירצה לערוך רישום שכבר נעשה, למשל כדי לזייף נתונים של עיסקה זאת או אחרת, יצטרך לטשטש את עקבותיו באמצעות פעולות מסובכות מאוד מבחינה חישובית, עד כדי כך שמכל בחינה מעשית זיוף כזה הוא בלתי אפשרי. כל בלוק שנכתב נשלח בעותקים זהים לכל המשתמשים לאימות ותיעוד. כך הטכנולוגיה מסתמכת על ביזור ועל סיבוכיות חישובית כדי לאבטח את המידע ולשמור על השקיפות של כל התהליכים הקשורים בה.

בלוקצ'יין מאפשרת את קיומם של הביטקוין, NFT ועוד. אילוסטרציה של המונה ליזה נמכרת כ-NFT | איור: Tim Vernon, Science Photo Library

ההיגיון מאחורי כספנות מבוזרת

העיקרון המנחה שעומד מאחורי פיתוח הטכנולוגיה הוא השאיפה לכַסְפָנוּת (סחר במטבעות) מבוזרת ואנונימית. השיטה הזאת עומדת בניגוד לשיטה הריכוזית הנהוגה כיום, שבה כמעט כל העסקאות הכספיות בעולם מנותבות דרך בנקים וחברות אשראי, והנפקת כסף מזומן היא מונופול כמעט בלעדי של בנקים מרכזיים של מדינות. לריכוזיות הזאת יש מחיר: מכיוון שהשליטה מרוכזת בידי מספר מצומצם מאוד של גופים – ולפעמים אחד בלבד – יש לגופים האלה כוח רב שמאפשר להם לשלול מאנשים מסוימים גישה לשירותים פיננסיים או אפשרות לבצע עסקאות. החיסרון הזה בולט בעיקר במדינות דיקטטוריות, אך יש מי שטוענים שכוח רב מדי המצוי בידי מעטים עלול לעודד ניצול לרעה אפילו במדינות הנאורות ביותר. לא רק הממשלות עלולות לנצל את המצב הזה, אלא גם תאגידים כמו בנקים פרטיים וחברות אשראי.

בעיה נוספת קשורה לזמן. גופים שעוסקים בסליקת כספים, כמו בנקים, חברות אשראי וחברות מסחריות, מנוהלים בידי בני אדם. בשונה ממחשבים, בני אדם מגיבים לאט, מקבלים החלטות לאט וזקוקים למנוחה. כל אלה יוצרים עיכובים ניכרים בביצוע עסקאות.

הכספנות המבוזרת מנסה לעקוף את החסרונות הללו על ידי כך שהיא משתיתה את האמון שהיא מבקשת מהמשקיעים לתת בה על קונצנזוס, במקום על המוניטין שרכש לעצמו גוף מסחרי או ממשלתי מוכר אחד. בבלוקצ'יין, הסמכות לאשר עסקאות מבוססת על הסכמתם הישירה של רוב המשתמשים, בלי שיסמיכו בנק מסוים לפקח על עסקאותיהם.

כל זה מחייב שהליך האישור יהיה אוטומטי לחלוטין, כי השגת אישור ידני ממשתמשים רבים הייתה אורכת זמן ארוך לאין שיעור מהשגת האישור מגוף מרכזי אחד. כך אין שומר סף שמונע מאנשים ומתאגידים לבצע עסקאות או מעכב אותן. כמו כן, בניגוד לגישה הריכוזית, הכספנות המבוזרת מאפשרת להשתמש בזהות בדויה ולשמור על אנונימיות, דבר שתורם למסחר חופשי, אך גם פותח דלת לניצול לרעה.

כיום, הנפקת כסף מזומן היא מונופול כמעט בלעדי של בנקים מרכזיים של מדינות. שטרות ומטבעות של פאונד שטרלינג | Tek Image, Science Photo Library

הצד האפל של הביזור

לצד היתרונות לפרט ולחברה, עולים שני חסרונות בולטים מהיעדרו של שומר הסף. שניהם קשורים ליכולת לנצל את הטכנולוגיה החדשה למטרות זדוניות.

בעיה משמעותית אחת היא שהמנגנון שמאשר את העסקאות בודק רק ששני הצדדים מסכימים לעסקה, ומתעלם מכל שיקול אחר. ההתעלמות הזאת מאפשרת להשתמש בבלוקצ'יין למטרות לא מוסריות ולא חוקיות. גם האנונימיות קורצת לאנשים ולגופי פשע שמבקשים להעביר כספים מתחת לרדאר של המשטרה ורשויות המס.

המרכיבים האלה הם מאפיינים מכוונים של התשתית, שלצד יתרונותיהם פותחים כר נרחב לביצוע עסקאות לא חוקיות, כגון סחר בסמים, בנשק ואף בבני אדם. עסקאות כאלה אכן מתרחשות כל הזמן, בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים. החלק היחסי שלהן בכלל הסחר במטבעות קריפטוגרפיים משתנה, ותלוי בעיקר בהיקף הכולל והתנודתי מאוד של שוק המטבעות הקריפטוגרפיים. עם זאת, לפי הערכות עדכניות רק אחוז קטן מכלל הסחר הקריפטוגרפי כיום קשור לעסקאות שוק שחור.

היעדר הרגולציה והפיקוח מקלים גם על ביצוע גניבות של מטבעות וירטואליים. אף על פי שהצופן עצמו עמיד מפני פריצה באופן מעשי, תמיד קיימות נקודות תורפה אחרות שגורמים זדוניים עלולים לנצל לרעה. למשל, אם פורצים הצליחו להשיג את פרטי החשבון של אדם, אין מה שימנע מהם להשתמש בהם ולגנוב את נכסיו הקריפטוגרפיים.

נקודת התורפה הזאת קיימת גם בשיטה הוותיקה יותר, אך בה יש גם פיקוח מתמיד מצד הרשויות. כשעבריינים משתמשים בפרטי האשראי של אדם או פורצים לחשבון הבנק שלו, הוא יכול לא פעם לקבל תמיכה והגנה מחברת האשראי, מהבנק או מהממשלה. לעומת זאת, במקרה של פריצה לארנק דיגיטלי של מטבעות קריפטוגרפיים, אין סמכות ברורה לתמיכה ואכיפת הסדר, וכיום אין גיבוי או ביטוח ממשלתי נגד גניבות.  

נוסף על כך, עקב השימוש בזהויות בדויות, המפתח הפרטי – מעין סיסמת כניסה לחשבון – הוא האמצעי העיקרי להוכחת בעלות על חשבון קריפטוגרפי. אם הוא נגנב או אבד, קשה מאוד להוכיח בעלות על החשבון.

בהקשר פחות ישיר, השימוש בבלוקצ'יין כרוך גם במחיר סביבתי גבוה, עקב המחשבים והשרתים הרבים המעורבים בכל עסקה, והחשמל הרב שהם צורכים. נעשים כיום ניסיונות לתקן את שיטות האימות והאישור של עסקאות בלוקצ'יין כך שיצרכו פחות אנרגיה, אך זה כבר נושא לכתבה אחרת.

ללא רגולציה ופיקוח. שני אנשים מסתכלים על נתוני בלוקצ'יין במחשב | Shutterstock, Gorodenkoff

העתיד של הטכנולוגיה

בשנת 2017 פרסם כתב העת Harvard Business Review ניתוח של התמורות שיישומים חדשים של בלוקצ'יין עשויים לחולל בכלכלה העולמית. הניתוח התבסס על השוואה לטכנולוגיה פורצת דרך אחרת, שהניעה שינוי חברתי עמוק ונרחב – פרוטוקול התקשורת TCP/IP, שהיה מרכיב מהותי בתשתית ששימשה להקמת האינטרנט.

החוקרים זיהו שני משתנים שמשפיעים על מידת הקושי לשלב יישום של טכנולוגיה תשתיתית חדשה בחברה: מידת החדשנות של היישום, וכמות התיאום שנדרש על מנת לשלב אותו באופן מוצלח בחברה. שני הממדים אלה מחלקים את היישומים באופן גס לארבעה חלקים, שמתאימים בתורם לארבעה שלבים בהשתלבות של הטכנולוגיה בחברה.

לפי המאמר, השלב המוקדם ביותר הוא של שימוש נקודתי בטכנולוגיה, שדורש רק שינויים בקנה מידה קטן, ללא מידה רבה של חדשנות ביישום עצמו וללא צורך בתיאום רחב היקף. במקרה של פרוטוקול TCP/IP אלה היו התכתבויות ברשת הפנימית של המוסד שפיתח אותו. בבלוקצ'יין זה מקביל לתהליך שכבר קרה, של חדירת השימוש בביטקוין או במטבעות קריפטוגרפיים אחרים לתשלום.

השלב השני הוא שלב הלוקליזציה, שכולל שינויים חדשניים הדורשים תיאום מועט. השינויים האלה מסתמכים על התשתית שנבנתה עבור השלב הראשון, ומיושמים באופן מקומי. במקרה של TCP/IP אלה היו רשתות דוא"ל פנים-ארגוניות בארגונים נוספים. בטכנולוגיית הבלוקצ'יין אפשר לזהות את התהליך הזה למשל בספרי חשבונות מבוזרים בין-ארגוניים, כגון פרויקט Hyperledger, שהוקם בסוף 2015.

בשלב ההחלפה, המבוסס על שני קודמיו, ייכנסו שינויים שדורשים תיאום נרחב אך אין בהם חדשנות מרובה, וחברות שיציעו פתרונות כאלה יתפסו את מקומם של גופים מסחריים קיימים. בהתפתחות האינטרנט, זה היה השלב שבו הטכנולוגיה אפשרה למשל את הקמת חנות הספרים הדיגיטלית של אמזון (Amazon). בנוגע לבלוקצ'יין חזו כותבי המאמר שבשלב הזה יחל השימוש בשוברי מתנה המבוססים על מטבעות קריפטוגרפיים – ואכן בשנת 2019 הושק שובר המתנה הראשון בביטקוין.

השלב הראשון כבר התרחש: שימוש במטבעות קריפטוגרפיים לתשלום. אדם מחזיק מטבע קריפטוגרפי | Shutterstock, Zephyr_p

אחרי השלבים האלה מגיע תורה של ההתמרה, שבה מונחת התשתית לשינויים רחבי היקף וחדשניים, המחוללים תמורות יסודיות באופן שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיה. בצמיחת רשת האינטרנט השלב הזה התאפיין בין השאר בהופעתם של שירותי שיחות וידאו כמו סקייפ (Skype). בבלוקצ'יין רואים את זה כבר בשימוש שנעשה בחוזים חכמים, שממלאים את חלקו של כל צד באופן אוטומטי עם השלמת התנאים המקדימים, ויכולים בין השאר לשלם לשכירים ולספקים בזמן אמת.

בשנים האחרונות התפתחו מאוד מגוון חוזים חכמים הנעים על קשת רחבה של רמות תחכום. המוכרים והמצליחים מביניהם כיום הם חוזי ה-NFT, המשמשים בין השאר למסחר באמנות דיגיטלית. כמו היבטים נוספים של טכנולוגיית הבלוקצ'יין, סביר להניח שהחוזים החכמים רחוקים עדיין מלמצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.

אם כן, הטכנולוגיה החדשה כבר חלחלה לעומק המבנים הכלכליים של החברה העכשווית. עם זאת, השימוש ביישומי הבלוקצ'יין עדיין מצומצם למדיי. הציפייה היא שהוא יוסיף להתרחב עם הזמן ויחולל שינויים תרבותיים וחברתיים שקשה מאוד לחזות מראש. אלה, בתורם, עשויים להוליד חידושים נוספים שיספקו התאמות חדשות לעולם המשתנה ויתמודדו עם הבעיות והאתגרים שהטכנולוגיה מציבה לפנינו כעת, ואלה שעוד יתעוררו בעתיד. כנראה יעברו עוד כמה וכמה שנים – ואולי אפילו עשורים – לפני שנראה את מלוא ההשפעה של הבלוקצ'יין על הכלכלה ועל כל תחומי החיים.