מקלות תאורה כימיים (stick light) או בשמם העברי "מקלור" קיימים בצורה מסחרית מסוף שנות ה70.
הם עושים שימוש בתגובה כימית בין שני חומרים; רוב המקלורים המסחריים מכילים תמיסת מימן פראוקסידי (מילה מפוצצת המתארת מי חמצן ), פניל אוקסלט אסטר ותמיסת צבע פלורסנטי.
2 החומרים הראשונים מבודדים זה מזה ונדרשת פעולת ערבוב כדי ליצור את התגובה; לרוב מדובר בשבירת קפסולה פנימית המכילה את מי החמצן וניעור המקלור כדי לעודד את הראקציה.
התמונות נלקחו מויקיפדיה
מי החמצן מגיבים בתגובת חמצון עם תמיסת הפניל; הפניל המחומצן אינו יציב ועובר פירוק במספר שלבים לפנול ופחמן דו חמצני. תהליכי הפירוק משחררים אנרגיה הנקלטת באלקטרונים של תמיסת הצבע הפלורסנטית. האלקטרונים בעלי עודף האנרגיה יעלו לרמת אנרגיה גבוה יותר (בפועל הם יתרחקו מגרעין האטום). כאשר האלקטרון מאבד את האנרגיה הנוספת הוא יורד לרמת אנרגיה נמוכה יותר תוך כדי פליטת פוטון המהווה את האור שאנו רואים. הצבע הנפלט מהמקלור תלוי באורך הגל של הפוטון הנפלט והוא הגורם למעשה לצבע הזורח של התמיסה הפלורסנטית.
התגובה כמובן תלוית טמפרטורה. אם נחמם את הסטיקלייט הרי שיזהר באור חזק אך משך הזמן יתקצר. קירור לעומת זאת יגרום לאור חלש לזמן רב; הכנסה של המקלור למקפיא לא תפסיק את התגובה אך תאט אותה מאוד.
מאת: ד"ר מאיר ברק
מחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
