נורות ניאון מכילות גז ניאון במיכל סגור, עם כל הפעלה של הנורה, מתח מופעל בין שני צידי הנורה, וגורם ליינון של גז הניאון עד שזרם זורם דרכו. כל העת אלקטרונים משתחררים מאטומי הניאון, וחוזרים אליהם, וכאשר הם חוזרים הם פולטים אור.
(מיזם ויקיפדיה)
תהליך זה אינו מבזבז גז, ולכן מבחינה אידיאלית הפעלה וכיבוי של נורת הניאון אינה אמורה לקצר את אורך חייה או לבזבז חשמל. אולם, לגז הניאון תכונה מעניינת ההתנגדות שלו היא שלילית. כאשר מוזרם דרכו זרם, המתח בין קצותיו גדל במקום לקטון, מה שגורם לזרם לגדול עוד יותר, וכתוצאה מכך למתח לגדול עוד יותר וחוזר חלילה, עד שהזרם הזורם דרך הגז גדול מאוד, גדול מידי. הסיבה לכך היא שככל שהמתח גדל יותר ויותר אלקטרונים נקרעים מאטומי הניאון והופכים אותם ליוניים חיוביים, המוליכים חשמל בצורה טובה יותר, ולכן הזרם גדל, וחוזר חלילה.
על מנת להתמודד עם תופעה זו קיים מנגנון במנורת הניאון אשר נועד להגביל את הזרם והמתח הנופלים על גז הניאון.
טבעו של מנגנון זה משתנה ממנורה למנורה, ויתכן כי רכיב זה, בהיותו רכיב אלקטרוני, מושפע מכיבוי והדלקה של המנורה אשר עלולים לקצר את זמן חייו.
ירון גרוס
המחלקה לפיזיקה של חומר מעובה
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
