התשובה נחלקת ל-2:

(1). כל מי שהיה אי פעם בחדר רועש וניסה לשמוע את בן שיחו בוודאי שם לב שלאחר מספר שניות-דקות אנו מצליחים להתרכז בבן שיחנו ואנו "מסננים" את הרעש מסביב. זוהי פעולה אקטיבית אותה מבצע המוח.

(2). הכול תלוי בתדירות של הקולות המושמעים. במידה ורעש הרקע הוא בתדירות מסוימת וקול נוסף יהיה בתדירות גבוהה יותר משמעותית הוא ישמע מעל לרעש הרקע (לא "יתערבב" ברעש).
דוגמא לכך ניתן למצוא בזמרים ובמיוחד זמרי אופרה בעלי קול סופראן שקולם נשמע מעל לקול התזמורת (המקבילה במקרה הזה לרעש הרקע שנזכר למעלה).

קול נורמאלי של דיבור מצוי בטווח התדרים של כלי התזמורת (מספר מאות בודדות של הרץ שהם מספר הרעידות של מיתרי הקול בשנייה). לזמרי סופראן יש יתרון בכך שהתדירות הבסיסית (f0) של קולם גבוהה יותר ולכן הם לא "מתחרים" עם התזמורת אלא נשמעים מעליה.


תזמורת, התמונה לקוחה מויקיפדיה.

ד"ר מאיר ברק, המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

תגובה אחת

  • אנונימי

    יש לי שאלה: מה יפריע יותר

    יש לי שאלה: מה יפריע יותר לאדם להתרכז (למשל, בקריאת ספר), רעשי רקע בעוצמה חלשה או חזקה?