השן מורכבת בחלקה החשוף מחוץ לחניכיים מדנטין המכוסה בזגוגית השן (אמייל- Enamel).
התמונה עובדה מויקיפדיה
אמייל היא הרקמה הקשיחה ביותר בגוף והיא מורכבת מהמינרל הידרוקסיאפטייט (Hydroxyapatite Ca10(PO4)6(OH)2).
הוספת הפלואוריד בצורתו היונית, מביאה לשיפור בעמידות השן לחומצות המופרשות ע"י חיידקים (החיידקים יוצרים חומצות כתוצר לוואי של פירוק בסוכרים בחלל הפה); חומצות אלו גורמות לפגיעה באמייל ולחורים. יוני הפלואוריד מחליפים את ההידרוקסיל (OH) בהידרוקסיאפטייט וכך נוצר פלואורואפטייט (Fluoroapatite Ca10(PO4)6F2). פלואורואפטייט הוא בסיס חלש יותר ולכן הוא פחות רגיש לתקיפת ע"י חומצה.
רוב משחות השיניים מכילות תוספת פלואוריד בעיקר בצורת אמין פלואוריד (NH3F) ונתרן פלואורי (NaF).
תמונה נלקחה מויקיפדיה
במדינות רבות וביניהם ישראל נהוג גם להוסיף פלואור למים ("הפלרה") בתצורת נתרן פלואורי.
נתרן פלואורי הינו חומר רעיל מאוד אך ריכוזו במים שעברו "הפלרה" נמוך מאוד ואינו מסכן (1 מיליגרם לליטר מים). הסיבה להפלרת המים היא מחקר אמריקאי משנות ה 40 שהראה שהוספת פלואוריד למים מסייעת במניעת עששת; מחקר זה חוזק ואושש במחקרים נוספים במהלך השנים. לעומת זאת נעשו מחקרים נוספים שהראו ממצאים הפוכים (כלומר שאין שיפור בנגיעות בעששת כתוצאה מהפלרה) וכן עדויות נסיבתיות אפשריות לנזק בטווח הארוך. מחקרים אלו לא הצליחו להוכיח את הסיכון בהפלרה ולכן אינם מקובלים על רוב הקהילה המדעית כהוכחה לסכנה שבהוספת פלואוריד.
למרות האמור לעיל, בשנת 2006 פרסמה האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית דו"ח המצביע על כך שיש כנראה השפעה אפשרית לטווח ארוך של הפלואוריד המוסף. בין ההשפעות שהוזכרו היו השפעה על חוזק העצם, על תפקודי מוח ובלוטת התריס.
מחקרים אלו ובנוסף העובדה כי החומר הינו רעיל בפוטנציה הובילו להתנגדות של חלקים בציבור להוספת פלואוריד במי השתייה.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
