הלב הוא ה"מנוע" של הגוף.
הוא מתפקד כמשאבה כפולה השואבת ומזרימה את נוזל הדם והתאים בכלי הדם.
בתיאור סכמאתי הלב בנוי מ 2 משאבות הצמודות אחת לשנייה ללא מעבר ביניהם (יש מצבי מחלה בהם יש מעבר).
מן התיאור הנ"ל ניתן להבין כי מדובר בשני מנגנונים נפרדים אך אין הדבר כך, 2 המשאבות מחוברות ועובדות בתזמון מדויק ובמעגל סגור.
כל משאבה מורכבת מ2 מדורים: פרוזדור הקרוי עליה וחדר שהוא לב המשאבה.


תמונה נלקחה מויקיפדיה

יש משאבה אחת גדולה (שמאל) המובילה דם לגוף ומשאבה אחת קטנה (ימין) המובילה דם לריאות.

דם עשיר בפחמן דו חמצני מגיע לעליה ימין ומשם נדחף לחדר ימין ואז לריאות. בריאות הדם "סופג" חמצן ומשחרר פחמן דו חמצני ומכאן ממשיך לעליה שמאל וחדר שמאל. מחדר שמאל הדם זורם לגוף שם הוא משחרר את החמצן וסופג פחמן דו חמצני ולבסוף מגיע שוב לעליה ימין וחוזר חלילה.

 מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

6 תגובות

  • דני

  • מאיר ברק.

    תשובה

    אתחיל ואומר שהאתר "שאל את המומחה" אינו אתר רפואי אלא בא לתת מידע כללי בלבד.
    אין בנאמר כאן כל יעוץ רפואי או ניסיון לעזור בבעיה רפואית. בכל שאלה שכזאת יש לפנות לרופא מוסמך.

    התמיסות אותן אתה מזכיר הן תמיסות הניתנות לתוך הוריד כדי להגדיל את נפח הדם במקרים של איבוד דם מהיר או לחץ דם נמוך וכן בהתייבשות קשה. מקרים נוספים אפשריים הם שלשול קשה הגורם לאיבוד מלחים רבים ויש סכנה לאי סדירות של מערכות שונות (לב, עצבים, עיכול) כתוצאה מכך, וכן תופעה של חמצת (נשימתית או הנובעת ממערכת העיכול).

    תמיסת סליין היא תמיסה של מלח שולחן NaCl בריכוז של 0.9% משקל לנפח של ליטר (154 מילימולר של נתרן ואשלגן).
    האוסמולריות של הסליין היא כ 300 מיליאוסמול לליטר. אוסמולריות זו זהה לאוסמולריות של נוזל הדם.

    תמיסות הרטמן ורינגר כמעט זהות
    2 התמיסות כמעט זהות (המספר הראשון מתייחס לתמיסת רינרגר והשנייה להרטמן):
    שתי התמיסות מכילות נתרן (130 או 131 מילימולר), כלור (109 או 111 מילימולר), לקטט (28 או 29 מילימולר), אשלגן (4 או 5 מילימולר) וסידן (1.5 או 2 מילמולר).

    הנוזלים הללו נותנים לרוב פיתרון קצר טווח כי בערך 80% מהם יוצאים תוך חצי שעה לנוזל הבין-תאי והתוך תאי.
    לכן במקרים רבים נותנים בנוסף נוזלים מסוג נוסף (קולואידים) בעלי משקל מולקולארי גבוה. נוזלים אלו נשארים בדם מספר שעות ועד 24 שעות.

    יש כל מיני סיבות לא לתת את התמיסות הנ"ל – למשל מצב של סכרת (תמיסות המכילות לקטט) או ביחד עם עירוי דם (תמיסות המכילות סידן).
    קישורים:
    על תמיסת לקטט רינגר באתר ה FDA
    http://www.drugs.com/pro/lactated-ringers.html

  • מאיר ברק

    בהחלט- חרקים הם דוגמא לכך

    בעוד שבני אדם ויונקים אחרים משתמשים בריאות כאמצעי לחילוף הגזים עם הסביבה הרי שבחרקים (וביניהם תיקנים) חילוף הגזים מתבצע דרך פתחים בצידי הגוף הקרויים ספירקולות (spiracles); פתחים אלו מסוגלים להיפתח ולהיסגר ע"י שרירים ובכך לשלוט על כניסת ויציאת האוויר.

    לרוב הספירקולות מצויות בזוגות- אחת בכל צד של הגוף בכל פרק (סגמנט) של הגוף. פתחים אלו מובילים לצינורות הקרויים טרכיאות. הטרכיאות מתפצלות עוד ועוד עד שלבסוף קוטרן לא עולה על מיקרון. לטרכיאות יש מגע עם כל תאי הגוף והחמצן עובר לתאים בדיפוזיה (פסיבית, על פי מפל הריכוזים) בעוד שהפחמן הדו-חמצני עובר החוצה שוב בכיוון מפל הריכוזים.

    לתשובה המלאה:
    קישורים:
    כיצד חרקים נושמים
    http://www.weizmann.ac.il/zemed/net_activities.php?cat=1447&incat=1412&a...

  • מאיר ברק

    חלק מהתשובה חבוי בשאלה...

    IV = intra venous

    כלומר ההזרקה היא תוך ורידית.

    המחט מוחדרת מכיוון הרופא לעבר הגוף ולכן החומר יכנס נגד זרם הדם אך יסחף איתו הלאה

  • אסתר

    כיצד מזריקים לדם

    כשמזריקים לאדם חומר IV לתוך מערכת הדם, האם מזריקים לתוך הורידים הקטנים או לעורקים הקטנים? ובאיזה כיוון מזריקים את החומר, עם כיוון זרימת הדם או נגד הכיוון?

  • עדי