מדוע הלב מזוהה עם רגשות?

רגשות הם חלק בסיסי וחשוב בהווייה שלנו כבני אנוש, ויש להם ערך אבולוציוני גבוה. תחושת הפחד, למשל, והמצב הפיזיולוגי הנלווה אליה, מאפשרת לנו להתכונן טוב יותר לנסיבות חיים שדורשות התמודדות מאומצת. בזכותו יש לנו עלייה בלחץ הדם, בדופק ובריכוז לקראת מבחן חשוב, או כשעלינו לברוח ממשהו שמאיים עלינו.

גם לתחושות של אהבה ושמחה יש ערך אבולוציוני, מפני שהן דוחפות אותנו לקיים התנהגויות שמועילות לנו מבחינה חברתית והישרדותית: מגעים אנושיים נעימים, קשרי משפחה הדוקים ומערכות יחסים רומנטיות.
 

רומיאו ויוליה | ציור: פרנק דיקסי; לקוח מוויקיפדיה

המוח

ידוע כי לרגשות שאנו חווים יש בסיס כימי ועצבי במוח. פגיעות מוחיות עלולות לפגוע בשלמות התפקוד הקוגניטיבי והרגשי של בני אדם, ואילו במוחם של אנשים שהתנהגותם מראה על לקות רגשית אפשר לזהות דפוסי פעילות חריגים.

כשאנו מעבדים במוח מידע שהגיע אלינו מהסביבה, מתקבלת גם חוויה רגשית כלשהי הקשורה למידע הזה, והמוח מעביר מסרים למערכות הגוף השונות: המערכת הקרדיו-וסקולרית (הלב וכלי הדם), מערכת השרירים והשלד, בלוטות אנדוקריניות (שמפיקות הורמונים) ומערכת העצבים האוטונומית. תחושת הרגש קשורה קשר הדוק לתחושות הגופניות שהרגש מעלה בנו, וזה בא לידי ביטוי גם בשפה ובבחירת המילים שלנו בבואנו לתאר רגשות. 

השפה

לעתים קרובות השפה האנושית משתמשת במטפורות שמגייסות איברי גוף לתיאור מצבים רגשיים. במיוחד בולט הלב כמוקד לתיאור רגשות. הביטויים "שברון לב" ו"כאב לב" אמנם מתארים היבטים קשים של מערכות יחסים אנושיות, אולם בל נשכח שיש גם פרפרים בבטן, לב רחב, לב זהב ולבביות, שמתארים היבטים אחרים של יחסים בין אנשים. כשאדם נוטר טינה הוא "שומר דברים בבטן", וכשהוא מדבר בפתיחות עם אדם אחר אומרים שדבריו "יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב"; כשהוא מתלבט אומרים ש"לבו חצוי". בעברית גם איברים אחרים מקבלים תפקידים חשובים בכלכלה הרגשית והנפשית, כגון הכליות שמהן יוצאים ייסורי המצפון של אדם: "מוסר כליות".

רגשות הם עניין סובייקטיבי שכל אחד ואחת חווה באופן אישי בגילאים ובמצבים שונים. אולם בכל זאת יש משהו אוניברסלי, חוצה מינים, גזעים ותרבויות, שמביא לכך שכולנו משתמשים בגופנו בצורה דומה כדי לתאר את מה שעל לבנו.

דמיינו לעצמכם שאנו נתקלים באדם מתרבות זרה. הוא אינו דובר את שפתנו ואנו איננו יודעים את שפתו. למרות זאת אנחנו מבקשים להסביר לו איך אנחנו מרגישים. מה נעשה? סביר להניח שנשים את היד על הלב או על הבטן וננסה להביע את תחושתנו במחוות ובהבעות פנים.

המונה ליזה. מה מרגישה האישה בציור? | ליאונרדו דה-וינצ'י

הלב

פעמים רבות לאורך ההיסטוריה תואר הלב כמקום מושבם של הרגשות, הנפש והנשמה. התופעה קיימת בתרבויות רבות: בסינית ובסנסקריט, למשל, המילה שפירושה "לב" משמשת בצירופים שונים גם לתיאור הנפש והתודעה. לפי הרפואה הסינית, הלב הוא מרכז המודעות, הנפש והנשמה, וההתייחסות למוח בהקשר הזה זניחה בלבד.

"אהבה" בכתב סיני. מכילה את הסימן שמסמל לב | תמונה: ויקיפדיה

גם במצרים העתיקה ראו בלב חלק חשוב מהנשמה, והאמינו שהוא מקום מושבם של הרצונות, הנטיות ("נטיות הלב"), האינטלקט ושהוא מרכז הגוף באופן כללי. הקישור בין הלב והנשמה היה חזק עד כדי כך שלפי המסורת המצרית הלב המטפיזי, כלומר הנשמה, נוצר אצל העובר מטיפת דם שמקורה באם.

הלב מזוהה כמרכז הנפש גם בתרבות המערבית. הפילוסוף היווני אריסטו הבדיל בין הנשמה הרציונלית לבין התחושות המתקבלות דרך החושים, והאמין שמקום מושבה של הנשמה הוא הלב ולא המוח. דעותיו אלו הלמו את ההשקפה המצרית העתיקה אך נגדו את תפיסתם של רבים מהפילוסופים היוונים שקדמו לאריסטו, שגרסו שמושב הנשמה הוא דווקא במוח.

השאלה מהו מקומם של הרגשות והנשמה עוררה דיונים רבים ומרתקים לאורך ההיסטוריה. היא נקראת גם בעיית הגוף/נפש או "הבעיה הפסיכופיזית".

ראיות מדעיות להיווצרות המטפורות בשפה בתיאורי רגש

מחקר שהתפרסם בכתב העת PNAS בדק איך אנשים חווים מבחינה גופנית את הרגשות השונים. ליתר דיוק, החוקרים בדקו איך אנשים מדווחים על הפעילות שהם חשים באיברים שונים בגוף, בהתאם לרגש שהם חווים באותו זמן.

בניסוי השתתפו כ-700 נבדקים מתרבויות שונות: שבדיה, פינלנד ומטייוואן. החוקרים הציגו לנבדקים רגשות בצורת מילים, סיפורים, סרטים, או הבעות פנים ובנוסף הראו להם שתי צלליות שמתארות גוף, וביקשו מהם לצבוע את האזורים בגוף שבהם הרגישו שהפעילות עולה או יורדת בזמן שחוו את הרגש. כך יכלו החוקרים ליצור "מפה טופוגרפית" של פעילות שכל רגש מעורר ולהגדיר דפוסי פעילות נפרדים באיברי הגוף השונים ברגשות שונים. ניתוח סטטיסטי אישר שאכן ניתן להבחין בבירור בין המפות שנוצרו עבור כל אחד מהרגשות.

הניסוי תוכנן כך שיגבר על מטאפורות שמצויות בשפה אחת (למשל "שברון לב") אך לא בשפה אחרת. מטרת החוקרים הייתה למצוא תחושות גופניות אוניברסליות שמעוררים הרגשות השונים – במנותק מתרבות, מין, גזע וגיל.

התוצאות היו מעניינות וציוריות: במפות הסופיות שיצרו החוקרים אפשר היה להבחין בדפוסים שונים. דכדוך, לדוגמה, מתאפיין בירידה בפעילות הגפיים. גאווה מתוארת בפעילות יתר בבית החזה ובראש ואושר מתואר כפעילות נמרצת של הגוף כולו, ובמיוחד בית החזה, הראש וקצת בזרועות ובידיים. כעס מלווה בעלייה בפעילות בפלג הגוף העליון ועלייה קלה יותר בפעילות בכפות הרגליים. תחושה של בושה מלווה בירידה בפעילות ברגליים ובזרועות, אולם בעלייה קלה בפעילות בחזה ובעלייה רבה בפעילות בפנים ובמיוחד בלחיים. אהבה מתבטאת בעלייה נכבדת בפעילות באזור הפנים, הצוואר, בית החזה, הבטן ואזור האגן.

מפות של תחושות גופניות ברגשות שונים. הצבעים החמים מציינים עלייה בפעילות והקרים מציינים ירידה בפעילות | מתוך המאמר של Nummenmaa L et al. ב-PNAS, גליון 111, 651-646, 2014.

מאחר שהמנגנונים שעומדים מאחורי תחושת הרגשות לא פוענחו עדיין די הצורך, ייתכן שחקר הרגשות והתחושות הגופניות שהם משרים יועיל באבחון של הפרעות רגשיות.

תוצאות המחקר מאפשרות להסביר מדוע הלב מזוהה כל כך עם רגשות. התחושות הגופניות שלנו מעצבות את החוויה שלנו, ועל כן גם את התיאוריים הלשוניים שבהם אנו משתמשים.

איך הלב באמת עובד? צפו בסרטון של TEDed