שיהוק (hiccups) נוצר כתוצאה מכיווץ פתאומי ולא רצוני של שריר הסרעפת והשרירים הבין צלעיים, הרעש האופייני המלווה את השיהוק נוצר מהסגירה המהירה של בית הבליעה ומהאוויר הנע במהירות דרך מיתרי הקול.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
ברוב רובם של המקרים התופעה קצרה וחולפת מעצמה אך ידועים מקרים של שיהוקים במשך שעות ואפילו ימים (שיהוק כרוני).
ישנם סיבות רבות לגירוי הסרעפת, הסיבות הנפוצות הן התנפחות או התרחבות הקיבה לאחר אכילה מרובה (חומציות הקיבה משתנת), אכילה מהירה, אכילה תוך כדי דיבור ובליעת אוויר או שתיית משקאות מוגזים.
סיבות נוספות אך פחות נפוצות הן שתיית משקה קר מאוד, התרגשות, לחץ נפשי, שתיית אלכוהול מרובה ועוד.
הסיבות לשיהוקים כרוניים הן שונות ויכולות להעיד על מחלות שונות, במקרים אלו הסיבה לשיהוק אינה קשורה דווקא לגירוי הסרעפת כגורם ראשוני. דוגמאות למחלות הגורמות לשיהוקים הן מחלות של מערכת העצבים המרכזית פגיעה בעצב התועה (וואגוס) או העצב המעצבב את הסרעפת (phrenic) ועוד.
תופעות הנלוות לשיהוק הן מעבר חומצות קיבה לוושט והאטה רגעית בקצב הלב (הכיווץ הפתאומי של השרירים מפעיל לחץ על העצב התועה).
קיימים תרופות רבות היכולות לעזור במקרי שיהוק; חלקם מגובים במחקר (למשל פרמין המגביר את הכיוציות של השריר הטבעתי הסוגר בין הקיבה לושט) וחלקן יותר עממיות (לעצור את הנשימה למספר שניות, להבהיל את האדם המשהק בפתאומיות ועוד).
ישנם חוקרים (באוניברסיטת קלגרי, קנדה) הטוענים כי השיהוק הוא שריד אבולוציוני לפעולות אחרות. לאישוש טענה זו הם מסתמכים בין השאר על העובדה שגם בעלי חיים אחרים משהקים וכן עוברים ברחם עוד לפני שהריאות בכלל החלו לפעול.
אחד ההסברים מתייחס לפעולת הנשימה בראשנים של צפרדעים. בשלב התפתחות מסוים לראשנים יש בזמן נתון הן זימין והן ריאות מפותחות. החוקרים מראים שפעולות מסוימות בנשימת הראשן מחקים באופן מדויק את סדר הפעולות המכאני בזמן
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
