DNA זה ראשי התיבות של חומצה דאוקסי-ריבונוקלאית (Deoxyribonucleic acid). מדובר במולקולת ענק המצויה בתוך גרעין התא, וכן באיברונים זעירים בתא המכונים מיטוכונדריה ובכלורופלסט. ל-DNA יש צורה של סליל וכו שני גדילים מלופפים זה בזה. הגדילים נמשכים זה לזה כיוון שהם בנויים מאבני בניין שנמשכים למשלים שלהם בגדיל השני. כל אבן בניין כזו נקראת נוקלאוטיד, וכל גדיל מורכב מרצף של נוקליאוטידים: אדנין, תימין, גואנין וציטוזין.
בין המידע החשוב הרב שטמון ב-DNA ישנן ההוראות לבניית כל חלבוני הגוף. מידע זה מצוי ביחידות הקרויות גנים; וכל גן מקודד לחלבון אחד. הגנים ארוזים במבנים הקרויים כרומוזומים, ולכל אדם יש 23 זוגות כרומוזומים.
המבנה של ה-DNA, והמשיכה של הנוקלאוטידים בכל גדיל הם שגורמים לכך שכמות האדנין והתימין תמיד תהיה זהה. אם יש 30% אדנין, יהיו גם 30% תימין. אם יש בגן מסוים 10,000 זוגות בסיסים, זה למעשה אומר שיש בו, סך הכל, 20,000 בסיסים, כאשר 30% מהם הם 6000 נוקליאוטידים של אדנין ו 6000 נוקליאוטידים של תימין. גם כמות הגואנין והציטוזין זהה, לכן נוכל להסיק בדומה שלנו שכל אחד מהם מהווה 20% מכמות הבסיסים, ובמספרים מוחלטים - 4000.
האורציל ב RNA הוא המקבילה של התימין ב DNA ולכן אחוז האורציל זהה לאחוז התימין (30%).
למעשה, אם נרצה לדייק אז בגלל שחסרים נתונים בשאלה (אנחנו לא יודעים כמה תימין יש בכל גדיל של DNA) התשובה המדוייקת צריכה להיות שאחוז האורציל בRNA ינוע בין 0% ל60% (מכיוון שרק גדיל אחד של DNA משועתק).
להבהרת הבעייתיות של השאלה נחשוב על רצף ה DNA הבא:
AAAAAAGGCC
TTTTTTCCGG
אם ישועתק ה RNA על בסיס הגדיל הראשון נקבל: UUUUUUCCGG
ואם על סמך הגדיל השני: AAAAAAGGCC
במקרה הראשון יהיה 60% אורציל ובשני יהיה 0%.
[תודה לארז ליבנה על ההערה].
ללא מידע מדויק ניתן לומר שבממוצע (אינסוף גדילים עם חלוקה רנדומאלית של תימין בין הגדילים) אחוז האוראציל יהיה 30%. התשובה הנ"ל נכונה למעט אם יש פתולוגיות שפוגעות ב DNA ויכולות ליצור אי התאמות וחריגות (למשל מצבים בהם מול אדנין לא יופיע תימין).
