תיקנים הם שורדים אמיתיים.
ההערכות היום שהם כבר קיימים 300 מיליון שנה, שזה בערך 70-100 מליון שנה לפני שהדינוזאורים הופיעו על פני כדור הארץ ו70 מליון שנה לאחר שהם נכחדו.
תמונה נלקחה מויקיפדיה.
למרות השרידות המדהימה של התיקנים מסתבר שדווקא בתחום הקרינה הם לא ממש מדהימים.
אומנם הם בהחלט יותר עמידים מבני אדם אך הם רחוקים מלהרשים בהשוואה לחרקים אחרים ובהשוואה לחיידקים מסוימים הם ממש מעוררי רחמים.
מדוע הקרינה כל כך מסוכנת לתאים החיים? מכיוון שהיא פוגעת בצורה בלתי הפיכה בחומר הגנטי (DNA) האחראי לכל ההוראות שאומרות לתא איך לתפקד ולעבוד.
אילו תאים מצויים בסכנה הכי גדולה? תאים שמתחלקים בתדירות גבוהה מכיוון שאז מולקולת הדנ"א נפרמת והיא הכי רגישה לנזקי קרינה.
זאת בדיוק הסיבה מדוע במחלות סרטן מסוגים מסוימים הטיפול הוא הקרנות.
במחלת סרטן חלק מתאי הגוף מאבדים את השליטה והם מתחילים להתחלק ללא הפסקה ולכן הם חשופים יותר לנזקי קרינה. כאשר אנו עושים טיפול הקרנה אנחנו בעצם "הורגים" את החולה יחד עם הגידול רק שאנו מקווים שהגידול (הרגיש יותר לקרינה) ימות לפני המטופל.
התאים הראשונים הנפגעים בגוף המטופל (בנוסף לתאי הגידול) הם תאי מח העצם, תאי חיפוי מערכת העיכול ושורשי השיער- כל התאים הנ"ל מתחלקים באופן תדיר ולכן יותר רגישים לנזקי הקרינה.
מכאן קל להבין שאחד המשתנים החשובים ביותר שמשפיעים על הרגישות של בע"ח או רקמה מסוימת לקרינה הוא עד כמה התאים בבעל החיים או הרקמה הספציפית פעילים בחלוקה. משתנים נוספים הם קצב התיקון של פגמים ומספר העותקים הכפולים שיש להם למטען התורשתי שלהם (גנום).
למרות שמספר מחקרים על השפעות קרינה על בע"ח בוצעו בתחילת המאה ה 20, עיקר המחקר החל מאמצע שנות ה 40 לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי.
היחידות שמשתמשים בהם כיום למדידת ספיגה של מנת קרינה הן גראי (Gray, מסומן כ Gy) וסיוורט (sievert, מסומן כ Sv).
שתי היחידות מודדות את כמות הקרינה הנספגת ויחידה אחת שלהם שווה לג'אול אנרגיה לכל ק"ג מסה, אך בעוד שהגראי הוא יחידת מדידה כללית של ספיגת קרינה הסיוורט הוא מדד המתייחס ספציפית לרקמות ביולוגיות.
הסיוורט לוקח בחשבון שהנזק הביולוגי שונה בסוגי קרינה שונים (למשל קרינת אלפא, ביטא וגאמא) ולכן הוא משתמש בפקטור בתלות בקרינה.
"תוצאות אמת" (לצערנו) הראו שבני אדם ימותו לאחר חשיפה למנת קרינה של 4-10 Gray (לשם השוואה בסריקת CT שלמה הגוף סופג כ 0.02-0.03 Gray).
מחקרים שונים שבוצעו על חרקים הראו שסוגים מסוימים של חרקי עץ עמדו בחשיפות של 480 עד 680 Gray ללא כל השפעה ניכרת לעין.
חשיפה של 640 Gray גרמה למותו של זבוב הפירות , 1000 Gray הרגו חיפושיות קמח ואילו צרעה טפילית מסוימת (Habrobracon) עמדה בקרינה בגבורה עד מנה של 1800 Gray.
לעומתם, מחקר על מקקים הראה שבמנת קרינה של 10 Gray כבר היו הפרעות לפוריות וברמה של 70-100 Gray כמעט כולם ימותו. עובדה זאת הופכת את המקק לעמיד פי 6-16 לקרינה מאשר אדם אך הוא עדיין ימות הרבה לפני שחרקים אחרים בכלל ירגישו דגדוג.
מדוע חרקים הרבה יותר עמידים מהאדם?
יש כאן שילוב של מספר גורמים שאנו מודעים עליהם (ואולי גורמים נוספים שעדיין לא התגלו). חרקים מצויים סמוך לקרקע וחלקם מתחבאים בחרכים וסדקים צרים מה שמעניק להם הגנה טובה.
בנוסף, חיפוי הגוף שלהם הוא שלד חיצוני של כיטין קשה המספק הגנה נוספת וטובה יותר מאשר העור של בע"ח.
לבסוף, אם נחזור לנושא הרגישות של תאים מתחלקים, החרקים עוברים שלבי התנשלות בהם תאי הגוף מתחלקים פעם אחת בלבד. לכן יחסית לבע"ח אחרים התאים שלהם רגישים לקרינה הרבה פחות ברוב הזמן.
בהנחה שמקק עובר התנשלות בערך פעם בשבוע והתאים שלו מתחלקים בטווח של 48 שעות זאת אומרת שבממוצע ב 70% מהזמן (5/7) התאים שלו מוגנים מקרינה.
אם כך מהיכן נולדה ה"אגדה" על המקק שישרוד אחרון לאחר מלחמה אטומית?
על פי העיתונאי ריצארד ס. (Richard Schweid) לאחר הפלת הפצצות על הירושימה ונגסאקי נפוצו שמועות שמקקים שרדו את הפצצה.
הנושא קיבל חיזוק משמעותי בסוף שנות ה 60 במהלך מסע תעמולה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. אחד הפוסטרים היותר מפורסמים בתעמולה הכריז: "אם תתרחש מלחמה גרעינית לא האמריקאים או הרוסים או הסינים ינצחו... אלא המקק".
"חיזוק" נוסף לאגדה התקבל בסרט האנימציה Wall-E (2008) המתאר רובוט בודד החי על כדור הארץ לאחר שהאדם עזב את כדור הארץ לאחר שקבר אותו תחת הררי זבל וזיהום. החבר היחידי (למעשה היצור החי היחידי על פני כדור הארץ) שהיה לרובוט היה מקק קטן וידידותי. אמנם אין כאן התייחסות ישירה לקרינה, אך די ברור שהמחשבה על השורד האחרון על פני כדור הארץ מקורה באגדה זו.
אם אנחנו מחפשים את "מלך שורדי הקרינה" אז מי שמחזיק היום בכתר הוא חיידק בשם "Deinococcus radioduran" (דינוקוקוס רדיודוראנס) שהתגלה כמסוגל לחיות ללא בעיה גם בחשיפות לרמות קרינה של 5,000 gray (פי 500-1000 מהאדם!), ועם 37 אחוזי שרידות בחשיפה ל 15,000 Gray.
במקרה של חיידק זה העמידות הגבוהה מקורה ממספר רב של עותקים של כל הגנום שלו (8-10) המאפשרת יתירות וכן ממנגנון תיקון מאוד מהיר של פגמים הנוצרים בגנום.
Deinococcus radioduran (ויקיפדיה)
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
