זאת שאלה עתיקת יומין וניתן לומר שעד היום אין תשובה מדעית חד משמעית לכך.
מצד אחד יאמרו אוהבי בעלי החיים כי התשובה ברורה וחד משמעית- כן! מספיק להסתכל על כלבה או שימפנזה שאיבדה את גורה והיא מחפשת ו"צועקת" נואשות, או לחילופין מפגש מחודש של בני משפחת זאבים לאחר פרידה ארוכה.
מצד שני יאמרו חלק מהמדענים (בייחוד מזרם הבהייויוריזם, Behaviorism) שהתיאורים המוזכרים למעלה הינם תיאורים סובייקטיביים- האנשה (anthropomorphism); אנחנו רואים פעילויות אינסטינקטיביות של בע"ח ומנסים לתרגם זאת למצבים אותם אנחנו מכירים מחיי היום-יום שלנו. מי מאיתנו לא השתמש בביטוים כועס, נעלב, שמח ועוד בנוגע לחיית המחמד שלנו, לא פעם ללא הצדקה.
ביניהם עומדים אנשי מדע וחוקרים אוהבי חיות (וכותב השורות האלו ביניהם) הנקרעים בין שני העולמות.
תמונות נלקחו מויקיפדיה
חשוב לציין שגם בין אלו הדוגלים בכך שלבעלי חיים יש רגשות אין תמיד תמימות דעים.
האם תחושת האהבה בכלב מפותחת כמו בבני אדם?
האם התחושה היא בכלל דומה, ואיך מכמתים זאת?
ולבסוף, האם לכול בעלי החיים יש רגשות? האם דין נמלה או עכבר כדין שימפנזה? ואם לא- על סמך אלו מדדים נקבע את הרף לרגשות? האם רק יונקים הם בעלי רגשות, ומה עם עורבים וציפורים נוספות המפגינות התנהגות דומה?
הנה דוגמא נפוצה לפירוש לא נכון של התנהגות בע"ח:
לא מעט מהבעיות שיש לבני האדם עם חיות המחמד שלהם מקורן בפירוש לא נכון של ההתנהגות.
דוגמא נפוצה לכך היא כאשר אנו אוסרים על הכלב שלנו לאוכל זבל בחוץ- אנו נוזפים בו, אולי צועקים ואולי אפילו נותנים מכה קלה על האף. הכלב נראה נעלב או מבויש ואנו חושבים שהעברנו את המסר. אבל הנה, הכלב משוחרר והוא מוצא מעט אשפה ובולע אותה במהירות. היכן טעינו?
הבעיה נעוצה ב"תרגום" של המצב על ידנו. התייחסנו לכלב כבן אדם אבל הוא לא (ביצענו האנשה). "תרגמנו" את התגובה שלו כפחד/עלבון או בושה אך למעשה מדובר בכניעה. הכלב היה למעשה בעברו הרחוק זאב וזאבים חיים בלהקות.
בכל להקה יש זכר ונקבה שולטים (זכר ונקבה "אלפא") הקובעים את סדר היום והם גם הראשונים שזכאים לאכול.
הבעלים של הכלב מייצגים עבור הכלב את המעמד השולט בלהקה (לצערי במקרים רבים המצב הפוך וזהו מקור לבעיות התנהגות רבות, אך זאת לא השאלה שנשאלה ולכן לא ארחיב). כאשר הכלב מוצא אוכל ברחוב והבעלים כועס עליו הכלב מראה סימני כניעה כי הוא מבין שלבעלים יש זכות ראשונים על המזון. מאותה סיבה כאשר הכלב משוטט חופשי רחוק מהבעלים ומוצא מזון- הוא יאכל אותו, כי ל"הבנתו" מותר לו. רק כאשר מצליחים לקשר את האיסור של אכילת מזון בחוץ ישירות למזון ללא "תיווך" הבעלים ההתניה מצליחה.
באותה נשימה אוסיף שהעובדה שהרגש בבעלי חיים לא הוכח עדיין מדעית באופן מלא לא סותר את העובדה שבעלי חיים מסוגלים להרגיש כאב ועקה, כנראה באופן דומה לבני אדם, ולכן התאכזרות והתעללות בבעלי חיים היא מעשה מביש שראוי לגינוי וענישה.
תמונה נלקחה מויקיפדיה
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.