לפני שנענה על שאלה זו, הסבר קצר על מחלת הסרטן: סרטן היא מחלה אשר בה, כתוצאה ממוטציה בחומר הגנטי, קבוצת תאים מתחילה להתחלק ולגדול ללא שליטה תוך התגברות על כל המכשולים שהגוף מציב מולם. על מנת לתדלק את החלוקה והגדילה הלא מבוקרת זו, חייב הסרטן  לגזול משאבים רבים מהגוף ובכך להתיש אותו. על מנת לקחת את אותם משאבים התא הסרטני גורם לתהליך בשם אנגיוגנזה. בימים כתיקונם, אנגיוגנזה תהליך טבעי שבו נוצרים כלי דם חדשים שמספקים לרקמה מסוימת בגוף אנרגיה, חמצן וכל דבר אחר אשר הרקמה צריכה. היות ותאים סרטניים מתחלקים וגדלים ללא בקרה, הם חייבים כמות אנרגיה גדולה ולכן תא סרטני חייב לעורר תהליך זה לכיוונו.

חסינות הכרישים לסרטן היא מיתוס גמור שגרם להרבה בעיות אקולוגיות לכרישים. תחילתו של מיתוס זה היה במחקר תמים של שני חוקרים בשם הנרי ברם ויהודה פולקמן (Henry Brem and Judah Folkman) שנערך בשנות ה-70. השניים גילו שסחוס מונע אנגיוגנזה. לתוצאה זו הם הגיעו כאשר הם הבחינו שבסחוס אין כלי דם ולכן הסיקו שבסחוס ישנו גורם המונע היווצרות כלי דם. כאשר השניים השתילו גידול לארנב ויצרו חציצה בין הגידול לאזור ממנו הגידול יכול לקבל תגבורת כלי דם. את החציצה הם יצרו בעזרת סחוס שנלקח מגורי ארנבים. התוצאה הייתה שהגידול הפסיק לגדול (אך לא נעלם). בהמשך, מדענים נוספים גילו את התופעה הזו בחיות אחרות (כגון עגלים), בינהם היה גם חוקר בשם רוברט לאנגר (Robert Langer) אשר בדק זאת על כרישים. כרישים הם דגי סחוס, קרי - להם ולכל קרובי משפחתם אין כלל עצמות רגילות אלא רק עצמות סחוס. התקווה הייתה שסחוס כרישי יוכל לשמש מקור טוב לתרופה אנטי-סרטנית.

בערך באותו הזמן במקום אחר חוקר בשם קארל ליואר (Carl Luer) שהבחין בכך שלכרישים יש יחסית פחות מחלות ידועות, בינהם גם סרטן. למסקנה הזאת הוא הגיע עקב עדויות רבות שנים מכרישים אשר נידוגו למאכל ולא נראו בהם הרבה מחלות. בנוסף, שישנן כמה מערכות בגוף הכרישים שדומות למערכות של בני אדם ונערכו בהם המון ניתוחים וגם בהם לא נראו דברים לא שגרתיים. ליוטאר גם השתמש בחומר הידוע כמשרה גידולים ולא מצא שום ראייה להתפתחות גידולים סרטניים בכריש.

אך הגורם העיקרי להפצת המיתוס הוא ד"ר ויליאם ליין (William Lane). ליין אסף את כל המידע שהגיע מהמחקרים של ליואר ולאנגר והגיע למסקנה המופרכת שסחוס כרישים שנלקח אוראלית (בצורה של כדורים ואבקה) יכול לעצור גידולים סרטניים.  ליין אפילו פרסם ספר ב-1992 בשם "כרישים לא חולים בסרטן או איך כרישים יכולים להציל את חייך (Sharks Don't Get Cancer: How Shark Cartilage Could Save Your Life). הצלחתו של הספר משכה את תשומת לבם של חולי סרטן רבים  ותוכניות טלוויזיה רבות.  נישא על גלי הצלחתו, ליין כתב ב-1996 ספר נוסף בשם "כרישים עדיין לא חולים בסרטן" (Sharks Still Don't Get Cancer). ליין גם הקים חברה שבם ליין-לאבס  (LaneLabs) אשר עסקה בדייג מאסיבי של כרישים ומכירת סחוסם כתרופת פלא לסרטן. עד מהרה הצטרפו אל ליין בתי עסק נוספים אשר קיוו להרוויח מהענף החדש.


בעוד שהעמלץ לבן מצטיין בציד של כלבי ים, הוא פחות מצטיין בריפוי סרטן אנושי.

התוצאה, כמובן, הייתה אסון אקולוגי: תוך עשור אוכלוסיית הכרישים בצפון אמריקה ירדה ב-80% , שהמספרים המוערכים הם 200,000 כרישים ניצודים כל חודש, תוך שהסחוס מוצא מגופם ונמכר כתוסף מזון אלטרנטיבי לריפוי סרטן.

מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) החליט לבדוק האם אותם תוספי המזון הם באמת סוג של תרופה. שלוש מחקרים מקיפים נעשו בנושא, ב-1998, ב-2005 וב-2007, ובכולם הופרכה הטענה של ליין. בהמשך, נקנס ליין במיליון דולר על התרמית שלו ובנוסף נאסר עליו לטעון שתוספי המזון שלו או כל מיצוי אחר של סחוס כרישים יכול לרפא, למנוע או אפילו להשפיע על סרטן.

ב-2004 חוקר בשם גארי אוסטרנדר (Gary Ostrander) פרסם סקר שערך על גידולים סרטניים בחיות שנחשבות פחות מורכבות מבחינה אבולוציונית. במהלך המחקר הוא גילה לא פחות מ-12 סוגים של גידולים במינים של מחלקת דגי הסחוס שהכרישים נמנים על שורותיה. בשני כרישים שנבדקו במהלך הסקר התגלו אפילו כמה סוגים שונים של סרטן שהם כנראה תוצאה של חשיפתם לגורם מסרטן מבחוץ. מעבר לכך, חלק מהגידולים הסרטניים נמצאו בתוך השלד הסחוסי!

אחרי המאמר של דר' גארי והמחקרים של ה-FDA היינו מצפים שהמיתוס ,תוספי המזון וההרג השיטתי של הכרישים  למען יצורם ייעלמו, אבל לצערנו, המיתוס עדיין תופס לו אחיזה בקהל הרחב ועדיין ניתן לקנות בחנויות בארה"ב תוספי מזון מבסיס סחוס הכריש.

מאת: שלומי דגן
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

נכתב בשיתוף עם יובל שיש
המחלקה לניורוביולוגיה
האוניברסיטה העברית

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

תגובה אחת