בניגוד לצרעה שלה עוקץ חלק, העוקץ של הדבורה הוא משונן בכיוון הופכי לכיוון העקיצה (ראה אילוסטרציה למטה).


התמונה נלקחה מויקיפדיה


כתוצאה מכך כאשר הדבורה עוקצת יונקים וציפורים (לא רק אנשים) היא לא יכולה לשלוף את העוקץ החוצה ותוך כדי מאמציה היא גורמת נזק בלתי הפיך לפלג גופה התחתון המוביל למוות תוך מספר דקות.

בניגוד ליונקים וציפורים, במידה והדבורה תתקוף דבורה אחרת (ממין אחר או כוורת אחרת) הרי שהעוקץ יחדור את כסות הגוף החיצונית (שלד חיצוני exoskeleton) אך יוכל גם להישלף החוצה ללא נזק לדבורה.
 


התמונה נלקחה מויקיפדיה


התמונה נלקחה מויקיפדיה


מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע


הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

6 תגובות

  • ארי

    מאנין ממש

  • ידידיה

    כותרת המאמר

    בכלל לא עניתם על השאלה בכותרת המאמר. פשוט חוצפה שככה אתם מטעים אנשים

  • Roy

    הם ממש כתבו את התשובה במפורש

  • נתן

    אם כך נשאלת השאלה למה התפתח עוקץ כזה?

    שלום רב,
    ההסבר שהבאתם לשאלה מדוע הדבורה מתה לאחר העקיצה הוא טכני בלבד ועורר אצלי את השאלה מדוע עוקץ כזה התפתח? מהו היתרון האבולוציוני של מנגנון כזה?
    האם יתכן שזהו "פאק" במערכת ושדבורים של עוד 100000 שנה לא ימותו לאחר העקיצה?
    תודה רבה...
    נתן

  • מאיר

    האם הדבורה נמנעת מלעקוץ כדי לא למות?

    בתור ילדים תמיד ידענו את זה שדבורים מתות אחרי שהן עוקצות.. וחשבנו שגם הדבורה "יודעת" את זה ולכן נמנעת מלעקוץ אלא אם היא במצב לחץ.

    רציתי לשאול האם זה נכון? - האם הדבורה אכן חוששת מלעקוץ ללא סיבה בגלל שהיא תמות.

  • מאיר ברק

    תשובה

    ניתן לומר שהדבורה לא רק שלא "לא נמנעת" מעקיצה אלא לעיתים עוקצת אחרי שכבר עשרות דבורים אחרות ערצן את אותו קורבן או לחילופין הקרובן בורח על נפשו ולעקיצה + מוות של הדבורה אין ממש שימוש.

    צורת ההתנהגות של חרקים חברתיים טרמיטים, דבורים, נמלים ועוד שונה לחלוטין.
    הכוורת או הקן הוא האורגניזם והפרטים הם חלק "מהאורגניזם הגדול".

    האם אתה מתלבט כשנושרת לך שערה האם זאת אבדה גדולה? באופן דומה מתנהגת הדבורה.
    המטרה היא שרידות הכוורת והחיים שלה לא ממש משנים.
    בכול מקרה היא לא מתרבה אלא המלכה מתרבה ולכן כל עוד המלכה מעבירה את הגנים שלה לדור הבא יש לדבורה המשכיות והיא "מוכנה" להקריב את עצמה.

    (כמובן שכל האמור כאן הוא בהמשלה. הדבורה לא מודעת לכל השיקולים הללו).