בזואולוגיה, חוק ברגמן (על שם כריסטיאן ברגמן שחשב על התיאוריה ב 1847) גורס שבעלי חיים אנדו תרמיים (יונקים וציפורים) ממין זהה יהיו גדולים באזורים קרים וקטנים באזורים חמים. זאת בשל העובדה שעצמים גדולים, בעלי יחס שטח פנים\נפח קטן מאבדים חום בקצב איטי יותר מאשר עצמים קטנים, בעלי יחס שטח פנים\נפח גדול. חוק אלן (ג'ואל אלן, 1877) הוסיף על כך וטען שבמקומות קרים הגפיים יהיו קצרים ושמנים לעומת גפיים ארוכים ורזים יותר באזורים חמים (אותו רציונל). כמובן שבביולוגיה ואקולוגיה הדברים מורכבים יותר, ומדענים שבדקו את התיאוריה לאורך השנים גילו שהחוקים תקפים ביונקים על פי רוב, אך עם זאת ניתן למצוא מקרים רבים בהם מתקבלות תוצאות הפוכות. למשל, ממותות צמריות שחיו באזור הארקטי היו קטנות יותר מממותות הערבה שחיו באזורים דרומיים יותר. באי רנגל (wrangle island), שנמצא באוקיינוס הארקטי צפונית לסיביר, התגלו מאובנים של תת-מין של ממותה צמרית "ננסית" שגובהה היה בין 1.80 ל 2.30 מטר.
זאב אירו-אסיאתי (Canis lupus lupus) – גדול יותר באזורים קרים. תמונה לקוחה מויקיפדיה.
בתקופת המעבר בין הפלאוקן לאאוקן, לפני 55.8 מיליון שנה, עליה דרמטית בריכוז הפחמן הדו-חמצני גרמה לעליה ממוצעת של 6 מעלות צלזיוס לתקופה של בערך 20,000 שנה. מאובנים מהתקופה הזו מצביעים על כך שיונקים שחיו מעל הקרקע קטנו בכמעט 50% בעוד שיונקים שוכני קרקע קטנו בין 35%-40%, עובדה היכולה להצביע על כך שהטמפרטורה אכן משפיעה על הגודל. עם זאת הקורלציה אינה ברורה, וייתכן שהתופעה קשורה יותר לדלדול במקורות מזון. מחקרים חדשים שבדקו את ההשפעה של ההתחממות הגלובלית הנוכחית על שינויים בגודל של מגוון רחב של בעלי חיים מצאו הוכחות לכך שיונקים הולכים וגדלים באזורים בהם ההתחממות יותר מורגשת (קרוב לקטבים), בעוד שציפורים הולכות קטנות. עם זאת, נמצא ששועלים ארקטיים קטנים בשל שינויים בזרמים ימיים שמשפיעים על מקורות המזון שלהם, ושינויי הטמפרטורות משפיעים על מחזורי הנדידה של הציפורים, שגם כן גורם לשינויים אפשריים במקורות מזון לעומת המאה הקודמת.
