כיווני השמיים בעברית של ימנו הם מזרח, מערב, צפון ודרום.

מזרח - זהו הכיוון ממנו השמש זורחת. בתנ"ך נקרא קדמה.
מערב – לשם השמש מגיעה בערב. בתנ"ך נקרא ימה.
צפון – זהו הכיוון בו השמש לעולם לא נמצאת. לכן היא צפונה שם (חבויה). בתנ"ך נקרא צפונה.
דרום – במהלך היום בצהריים השמש מצויה בנקודה הגבוה ביותר בשמיים כשהיא בנטייה לכיוון דרום. לכן פרוש השם דר-רום (גר או מצוי בשיא הגובה). בתנ"ך נקרא נגבה.


שושנת הרוחות (ויקיפדיה).

מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

4 תגובות

  • ברוך פריימן

    צפון – זהו הכיוון בו השמש

    צפון – זהו הכיוון בו השמש לעולם לא נמצאת
    לא ברור לי, לשמש הזורחת בעונת הקיץ יש נטיה צפונית, לא כך?
    ובכלל מה הכוונה השמש לעולם לא נמצאת בצד צפון?
    תודה מראש

  • מוטי

    המקור של מחר

    שלום יאיר,
    המקור של מחר הוא מאחור. העבר כבר עבר לפנינו ואנו יכולים לראות אותו, העבר ידוע, והמחר מאחורינו, נסתר מענינו. העברית שפה חכמה.

  • יאיר

    מקור המילה אחור

    שלום ותודה על כתבה מעניינת.
    שאלתי היא: את מקור המילה "קדימה" הוא מזרח (קדם), מה מקור המילה "אחורה"? תודה,
    יאיר

  • שי