הציטוט לקוח מסכת פסחים פרק י'
"הסיבה פרקדן לא שמיה הסיבה, הסיבת ימין לא שמה הסיבה, ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה".
למעשה יש מחלוקת בין הפרשנים האם החלק "ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה" מתייחס ל "הסיבה פרקדן לא שמיה הסיבה" או ל "הסיבת ימין לא שמה הסיבה".
רש"י למשל טוען: "שמא יקדים – אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחוריו שיפוי כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה והקנה פושט למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק".
מה שרש"י בעצם אומר הוא שאם נשכב פרקדן הצוואר מוטה אחורה והסגירה של הקנה בזמן הבליעה לא תהייה מושלמת ולכן ייתכן מצב של הקדמת קנה לוושט.
אם נסתכל על המבנה האנטומי בלוע הרי שהוא תומך בהסבר זה:
החלק העליון של הוושט (esophagus), במקום בו הוא נפתח לחלל הלוע, מצוי מאחורי הקנה (trachea). לכן על פניו הסבה לכל צד שהוא לא אמורה לשנות את הסיכוי של הקדמת הקנה לוושט. לכן סביר להניח שהמשפט לגבי הקדמת קנה לוושט לא נאמר על הסבה לצד ימין או צד שמאל.
התמונות עובדו מויקיפדיה
לגבי כל עניין ההסבה יש להתייחס לכתוב במסכת פסחים ברוח התקופה.
בתקופת בית שני ואח"כ בתקופת המשנה היו השפעות חזקות על חז"ל מהעולם היווני וארוחות גדולות או משתאות נערכו בסגנון משתה יווני (ראה תמונה). גם המילה "הסבה" כנראה מקורה ב "אסיבה" שהיא המילה היוונית המתארת את אותן ספות שנעשה בהן שימוש במשתאות.
התמונות עובדו מויקיפדיה
האנשים שהשתתפו בארוחה נהגו לשכב על צידם השמאלי (נשענים על מרפק שמאל) על גבי ספות גדולות ולאכול משולחנות קטנים שהוגשו לפניהם תוך כדי שיחה ודיון.
צורת שכיבה זו ציינה מעין אחווה, שיתוף וחירות בין כל המשתתפים. מכיוון שסדר פסח בא לחגוג את יציאת מצריים והפיכתנו לבני חורין, קבעו חז"ל שגם את ארוחת החג יש לאכול בהסבה לשמאל כמנהג "בני חורין".
כיום כבר אין מנהג לשכב על צד שמאל בארוחות תוך כדי הכנסת האוכל לפה בצד ימין.
למרות זאת בליל הסדר יש הנוהגים עדיין לרפד את המושבים בכריות ולאכול (או לפחות לשתות את 4 הכוסות) כשהגוף מוטה לשמאל ("הסבה").
- כתבה על הנושא בדף הקשר לחיילי קיבוץ עין צורים: לחץ כאן
