האור של הכוכבים (כמו השמש) הוא למעשה תהליך היתוך גרעיני בו מימן הופך להליום. לבסוף (במוקדם או במאוחר) מאגר הדלק הגרעיני (מימן) של הכוכב מתחיל להיגמר וליבת הכוכב עשויה ברובה מהליום. המימן הבוער נדחף החוצה מליבת הכוכב ויוצר מעטפת סביב ליבת הכוכב. בשלב זה הליבה מתחילה לקרוס לתוך עצמה (מכיוון שאין כוחות היתוך גרעיניים שיתנגדו לכוחות המשיכה האדירים) בעוד המעטפת הבוערת של המימן נדחפת החוצה. כתוצאה מכך הכוכב מתנפח ומוגדר כ"ענק אדום".

אם מסת הכוכב מעל למסת השמש הוא ימשיך לקרוס לתוך עצמו והטמפרטורה תעלה עד שגם ההליום יתחיל לבעור (תהליך היתוך גרעיני שיהפוך את ההליום ליסוד כבד יותר - פחמן). הכוכב יקטן בנפחו ו"יחזור לחיים" ככוכב שמאיר תודות לבערת הליום בליבה ומימן במעטפת. אז הפחמן שנוצר בליבת הכוכב מתחיל לבעור ולעבור היתוך ונוצרים יסודות כבדים יותר וחוזר חלילה. ככול שכוכב הוא בעל מסה גדולה יותר כך הוא ימשיך לשרוף יסודות כבדים יותר ובתהליך של היתוך גרעיני להפוך אותם ליסודות כבדים יותר. כל שלב כזה מהיר יותר מקודמו- אם כוכב מסוים יכול לשהות מיליארדי שנים בשריפת מימן הרי כשיגיע לשלב שרפת סיליקון (צורן) לדוגמא התהליך ייקח מספר ימים בודדים בלבד!

כוכבים כבדים ברמה של לפחות 5-10 מסות של השמש שלנו יגיעו לשלב שהכוכב כולו עשוי ברזל. בשלב זה, כאשר הכוכב מוכן לשרוף ברזל הוא "נתקל בבעיה". היתוך הברזל לא גורם לשחרור אנרגיה ולכן אין כוח שימנע את המשך קריסתו וזה בדיוק מה שקורה. הכוכב קורס לתוך עצמו ומתחמם עד לשלב שבו מתרחשת התפוצצות כלפי פנים (implode). הריבאונד של התפוצצות פנימית זאת נצפה כסופר-נובה.


מחזור חייו של כוכב (נלקח מויקיפדיה)