איך אפשר להסביר
תפיסה על-חושית?

בסוף המאה ה-19, קבוצת חוקרים מהאגודה לחקר הנפש בבריטניה פיתחו עניין בתפיסה על-חושית, ובייחוד בטלפתיה – היכולת (ההיפותטית, לפחות בשלב זה) לקרוא מחשבות או תחושות של אדם אחר. הם שמעו על האחיות קרירי (Creery), חמש אחיות שחיו בעיירה קטנה וטענו שהן יכולות להעביר ולקלוט מחשבות ביניהן, והחליטו לבדוק את הטענה בתנאים מבוקרים. הניסויים היו פשוטים: אחות אחת הייתה מתרכזת בחפץ, במספר או במילה, בזמן שאחות אחרת, בחדר אחר, ניסתה "לקבל" את המחשבה והתבקשה לציין מה היא. האחיות הפגינו רמת דיוק גבוהה, ולעיתים קרובות זיהו נכונה. הסיפור עורר סערה בקהילה המדעית, אך קיבל תפנית בלתי צפויה כאשר האחיות הודו שהן רימו בחלק מהניסויים. זה היה אחד הניסויים המוקדמים והבולטים בתחום שייקרא לימים פסיכולוגיה, והוא השפיע על עתיד המחקר בתחום. האנקדוטה הזאת מבהירה כמה חשוב להטיל ספק במחקרים מהסוג הזה, ולתכנן אותם בביקורתיות ובקפדנות.

תופעות של תפיסה על-חושית מוגדרות כתהליכים חריגים של העברת מידע או אנרגיה, שאי אפשר להסביר במונחים של מנגנונים פיזיים או ביולוגיים ידועים. הטלפתיה מסווגת כתופעה פסאודו-מדעית בתחום הפרה-פסיכולוגיה – מילולית: מעבר לפסיכולוגיה; תחום שמנסה לחקור באופן מדעי את האפשרות של תפיסה על-חושית – שכן אין ראיות מוצקות וחד-משמעיות לקיומה. מנקודת מבט נוירולוגית הטלפתיה בלתי אפשרית, שכן המוח פועל באמצעות אותות חשמליים ומולקולות כימיות הפועלות כמוליכים עצביים, ואף אחד מהם לא יוצא מחוץ לגוף – לפחות לא לפי הידוע כרגע.

תהליכים חריגים של העברת מידע או אנרגיה, שאי אפשר להסביר במונחים של מנגנונים פיזיים או ביולוגיים ידועים. ניסוי קלפים לבדיקת תפיסה על-חושית, 1940 | מקור: Francis Wickware, Wikimedia

המשחק של הקהל הגדול

אנשים המגדירים את עצמם בתור "אמני חושים" או "מנטליסטים" מנסים לעיתים ליצור רושם שיש להם יכולות תפיסה על-חושית. לפעמים, כשההופעה נערכת מול קהל גדול, נעשה ניסיון להעביר מספר ב"טלפתיה". האמן עשוי לבקש מהקהל לנחש על איזה מספר הוא חושב, בין אחת לעשר, ולהציג את הדברים כאילו 10 אחוזים מהקהל אמורים לנחש את המספר במקרה. אם יותר מ-10 אחוזים הצליחו לנחש, משמעות הדבר היא שהקהל הצליח לקלוט את המסר באופן טלפתי. לאחר מכן מתבקשים היושבים בקהל להרים יד אם חשבו על המספר שבע. בקהל גדול, ייתכן שיותר מ-30 אחוזים מהצופים ירימו את היד. האם זה אומר שאכן התרחשה העברת מחשבות בטלפתיה? לאו דווקא. 

ההסבר הפסיכולוגי לתוצאה המפתיעה הזו היא תופעה בשם סטריאוטיפים של אוכלוסיות. כאשר ניצבת בפנינו משימה מהסוג הזה, אנחנו נוטים להניח ש"יקפוץ לנו לראש" מספר אקראי, ולכן לצפות שהתוצאות יתפלגו בערך באופן שווה, בהתאם למספר אפשרויות התגובה. אבל זה לא מה שקורה בפועל. למעשה, יש לנו נטייה לתגובות לא אקראיות, גם כשאפשר לבחור מתוך מגוון אפשרויות רחב.

התופעה הזאת חוזרת על עצמה גם במשימות דומות שהפרטים שלהן מעט שונים, כמו ניסיון ״להעביר בטלפתיה״ צורה או צבע מסוימים. כשהם מתבקשים לבחור צבע אקראי, אנשים נוטים לבחור בצבע הכחול בשכיחות גבוהה יותר. ההסתברות הגבוהה של בחירה במספר שבע ובצבע הכחול אפילו העניקה את שמה לאפקט הזה, שמכונה תופעת שבע-כחול.

אפשר להסביר הצלחה כביכול של תפיסה על-חושית באמצעות תופעת הסטריאוטיפים של אוכלוסיות. "קריאת מחשבות" במהלך הופעה בפני קהל, 1900 | מקור: Library of Congress

מספרי קסם?

מדוע סביר יותר שדווקא המספר שבע ייבחר, ולא, למשל, אחת, חמש או עשר? הסיבה לכך עדיין לא ברורה, אך ישנם כמה הסברים אפשריים: ייתכן שהמספר נתפס כייחודי ומעניין כיוון שהוא מספר ראשוני, או שמספרים שנמצאים בקצות הטווח או באמצעו, כמו אחת, חמש ועשר, נחשבים ברורים מאליהם. מבחינה תרבותית, המספר הזה מופיע לא אחת בהקשרים דתיים והיסטוריים – ביניהם שבעת החטאים בנצרות, שבעת ימות השבוע ואפילו שבעת הגמדים ב"שלגייה" – ונחשב מספר מזל בתרבויות רבות. אולי הרקע הזה הופך אותו מושך יותר בעיני אנשים מסוימים. 

אם כך, התגובות ל"טריקים" של אמני חושים נוטות להתקבץ בדרכים צפויות, במיוחד כשמדובר בקהל גדול. לאנשים רבים יש התנסויות קודמות משותפות עם מספרים, ציורים, מילים וכיוצא באלה, מסיבות תרבותיות. לפיכך, פריטים מסוימים יותר זמינים לנו קוגניטיבית – ״קופצים״ לנו לראש בתדירות גבוהה יותר – בגלל ההקשרים הקודמים שלהם. חשוב לציין שתופעת הסטריאוטיפים של אוכלוסיות לא מתיימרת להסביר תופעות של תפיסה חריגה, כמו טלפתיה, ולכן אין בה כדי לשלול בהכרח את קיומה של תפיסה על-חושית. זוהי רק המחשה של השימוש בתופעה כדי ליצור רושם של טלפתיה, גם אם אין בו ממש. 

מכסים את העיניים והאוזניים, כך שהמוח לא מקבל גירויים מהסביבה החיצונית כדי ליצור חסך חושי. אישה משתתפת בניסוי גנזפלד | מקור: Jeremy Walker / Science Photo Library

ומה בעתיד?

המחקר בתחום התפיסה העל-חושית ממשיך גם בימינו, על אף הספקות והקשיים. אחד מהניסויים הנפוצים בתחום נקרא ניסוי גנזפלד (Ganzfeld), ובו מכסים את העיניים והאוזניים, כך שהמוח לא מקבל גירויים מהסביבה החיצונית באמצעות חושי הראייה והשמיעה, ונוצר חסך חושי. לרוב, לאחר מספר דקות יתחילו הזיות חזותיות ושמיעתיות. בניסיון לחקור טלפתיה, למשל, מנסים להעביר מסר ובודקים אם ההזיות של מי שעיניו מכוסות מזכירות את המסר הזה. 

ישנם חוקרים שלדעתם ניסויים כאלה מצליחים להראות עדויות לקיומה של תפיסה על-חושית, ואילו אחרים טוענים שגם אם בחלק מהמחקרים נמצאו ראיות כלשהן, מדובר באפקטים קטנים שאי אפשר לשחזר. יש הטוענים שהשימוש במודלים מקובלים במדעי המוח, שלא מאפשרים ייצוג אמיתי של התופעה, הוא הסיבה לעדויות הסותרות, וגורסים שמחקר בתחום הזה דורש שימוש במודלים חדשים. בנוסף, מחקרים רבים בתחום כוללים משתתפים שאינם קשורים רגשית אלה לאלה, או שהמשימות בהם לא רלוונטיות למשתתפים מבחינה רגשית. לפי חלק מהמחקרים חוויות משותפות חריגות, כמו תקשורת בין מוחות נפרדים, נוטות להיות אישיות ורוויות רגש, ואנשים שיש ביניהם קשר רגשי חזק, כמו תאומים זהים, נוטים לדווח יותר על חוויות כאלה. 

למרות הספקנות, אם כן, יש מקום למחקר נוסף ופתוח בנושא, גם בעזרת שיטות מחקר חדשניות – בהנחה שתנאי המחקר מבוקרים בקפדנות כראוי.