תעלומת הפלצבו
בממלכת החיות

אפקט הפלצבו, טיפול הדמה, מרתק חוקרים ורופאים. אדם שחשב שקיבל טיפול לבעיה רפואית מרגיש שיפור גם אם קיבל חומר ניטרלי שלא אמורה להיות לו השפעה. יש דוגמאות ליעילות המפתיעה של אפקט הפלצבו, אך המנגנונים הביולוגיים שבבסיסו עדיין לא ברורים. ידוע שטיפול דמה מפעיל את מערכת התגמול במוח וכנראה משפיע גם על פעילותה של מערכת החיסון, ולכן עשוי להשפיע גם על בריאות הגוף.

גוף האדם מורכב להפליא. הוא מסוגל לחוש שיפור במצבו בעקבות האמונה שקיבל טיפול יעיל. הפלצבו יעיל כשהמטופל יודע שקיבל טיפול, ולכן לא סביר שיהיה אפקט פלצבו כשהמטופל הוא חיה. כלב שמגיע לווטרינר, למשל, לא מבין את סיבת הביקור וככל הנראה לא משער שהזריקה שקיבל אמורה לשפר את מצבו הבריאותי. עם זאת, באופן מתמיה, מחקרים מצאו שאפקט הפלצבו ייתכן גם אצל חיות. האם זו הסקת מסקנות שגויה, או שאפקט הפלצבו אצל חיות הוא אכן אפשרי?

הפלצבו יעיל כאשר המטופל יודע שקיבל טיפול. אזורים במוח האדם המופעלים בתגובה לאפקט פלצבו | מקור:  Mikkel Juul Jensen / Science Photo Library

מה היה אומר פבלוב?

בחלק מהמחקרים, הסבר אפשרי לתוצאות הניסוי, ולאפקט הפלצבו שהתקבל, הוא התניה. אנחנו מכירים את ההתניה הקלאסית ממחקרו של פבלוב על כלבים שמצפים לאוכל. החיה לומדת לקשר גירוי ניטרלי עם גירוי שמעורר תגובה גופנית אצלה. למשל, הכלבים לומדים לקשר צלצול של פעמון עם מזון שמגיע אחריו. אחרי שהכלבים למדו לעשות את הקישור הזה, גופם מגיב לצלצול הפעמון והם מזילים ריר גם כשלא מופיע מזון.

מהסיבה הזו, כשהחיה מקבלת טיפול, ייתכן שהגוף שלה ילמד לקשר את מתן התרופה, למשל בזריקה, עם ההשפעה החיובית של התרופה. כשהחיה תקבל אחרי זה טיפול דמה שלא אמורה להיות לו השפעה ביולוגית, היא עשויה להגיב כאילו קיבלה את התרופה האמיתית, ואולי מצבה ישתפר. לדוגמה, במחקר אפשרו לחולדות לקבל מזון לאחר שחוו כאב כדי להגיע אליו. חלקן קיבלו זריקות של חומר מאלחש וחלקן קיבלו זריקות של חומר בלי השפעה גופנית. החולדות שקיבלו את הזריקה המאלחשת ניגשו יותר למזון כי לא חשו כאב. בהמשך, כל החולדות קיבלו רק את החומר הניטרלי, שלא משפיע על גופן. החולדות שקיבלו בשלב הקודם את החומר המאלחש, המשיכו לגשת לאוכל יותר מהחולדות שבקבוצה השנייה, על אף שהיו אמורות לחוש כאב כרגיל. החוקרים הסיקו שהן עברו התניה קלאסית: הן למדו לשייך את הזריקה להשפעה המרגיעה שזו הביאה, ולכן הרגישו רגועות אחרי הזריקה, גם כשקיבלו זריקה לא מאלחשת. 

דוגמה אחרת היא מחקר על כלבים שחשים חרדה כשהם לבד בסביבה זרה. חלק מהכלבים קיבלו תרופת הרגעה כשהבעלים היו בקרבתם, ואחרים קיבלו ויטמינים שאינם מרגיעים. הכלבים שקיבלו את תרופת ההרגעה, אכן נרגעו בעקבותיה. בשלב הבא, כל הכלבים קיבלו שוב תרופה ואז הופרדו מבעליהם – אבל זו לא הייתה תרופת הרגעה אלא ויטמינים שלא היו אמורים להקנות להם רוגע. הכלבים שקיבלו בשלב הקודם את תרופת ההרגעה, הפגינו פחות תסמינים של חרדה מהכלבים האחרים. התוצאה הזו מעידה על כך שהכלבים שקיבלו את תרופת ההרגעה למדו לקשר את מתן התרופה לאפקט המרגיע שהיה לה על גופם, גם כשקיבלו פלצבו. 

מחקר הראה שכלבים הסובלים מחרדה קישרו בין מתן תרופת דמה לתחושת ההרגעה שחוו בשלב קודם עם תרופת הרגעה. אדם מגיש כמוסה לכלב | megaflopp, Shutterstock

פלצבו בעקיפין 

יש הסבר נוסף לאפקט הפלצבו בניסויים על בעלי החיים: האפקט לא משפיע על החיות עצמן אלא על הבעלים שלהן. במקרים רבים, מי שמדווח על הצלחת הטיפול בבעלי החיים הם בני האדם שמגדלים אותם, והדיווח הזה הוא סובייקטיבי. הוא עשוי להיות בעייתי משום שבני אדם עלולים לדמיין אפקטים בהתאם לציפיותיהם האופטימיות מהטיפול שהחיה האהובה עליהם מקבלת. למשל, בעליו של כלב עשוי לדווח על שיפור במצבו, באופן שלא משקף את מצבו הרפואי הממשי של הכלב.

מחקר על כלבים שצולעים בשל מחלת מפרקים בדק טיפול שעשוי היה לשפר את מצבם לעומת פלצבו. בעלי הכלבים ידעו שהכלבים משתתפים בניסוי ושרק מחצית מהם יקבלו את הטיפול הממשי. כדי לבדוק את מידת השיפור במצבם של הכלבים, מכשיר בדק כמה כוח הכלבים הפעילו בהליכה על משטח עם רגלם הפגועה. אצל הכלבים שקיבלו את טיפול הפלצבו לא ניכר שיפור. למרות זאת, הווטרינרים ובעלי הכלבים העידו על שיפור, ודווקא בעליהם של הכלבים שקיבלו את טיפול הפלצבו העידו על שיפור יותר מכולם: הם העידו על שיפור בכ-57 אחוזים מהמקרים.

מחקר שבדק כלבים הצולעים עקב מחלת מפרקים העלה שבמקרים רבים בעליהם העידו על שיפור, למרות העובדה שלא נמצא שיפור כלל. כלב צועד על הליכון כושר | PRESSLAB, Shutterstock

כשהזמן עושה את שלו

לעיתים מצבן הבריאותי של החיות אכן משתפר בתגובה לטיפולי פלצבו וקשה לספק לכך הסבר חלופי. סקירה שבחנה את השיפור במצבם של כלבים שלוקים באפילפסיה, מצאה שאצל 79 אחוזים מהכלבים שקיבלו את טיפול הפלצבו ירדה התדירות של התקפי הפרכוסים. ייתכן שגם במקרה הזה, ציפיית בעלי הכלבים השפיעה על האופן שבו דיווחו על השיפור במצבם של הכלבים, אך בשל מידת האפקט ובשל אופיה האובייקטיבי של תופעת הפרכוס, קשה לתלות את השיפור רק בציפיית הבעלים. מדוע חל שיפור במצבם של הכלבים? הם הרי לא יודעים מה טיב הטיפול שקיבלו.

לא כל שיפור נגרם כתוצאה מאפקט הפלצבו. יש חלופות שעלינו לשקול. ראשית, התרחשויות שחוזרות ונשנות, מתנודדות סביב הממוצע שלהן. הן שואפות להתקרב אל הממוצע. כלומר, אם אירוע אחד היה רחוק מהממוצע, סביר שהאירוע הבא יהיה קרוב יותר אל הממוצע. זוהי רגרסיה לממוצע, תופעה שמתרחשת בתחומים רבים בחיינו.

לדוגמה, אם כלב חולה באפילפסיה, מספר התקפי הפרכוסים שלו צפוי להתנודד באופן טבעי - לעיתים הפרכוסים יהיו רבים ולעיתים מעטים. אם נתחיל למדוד את תדירות הפרכוסים אחרי תקופה שבה התדירות הייתה גבוהה, נראה שיפור מדומה שמשקף תנודה טבעית, בלי קשר לטיפול שהכלב קיבל.

בנוסף, אם חיה משתתפת במחקר, עשויה להיות לכך השפעה על תגובת גופה. כשחיה משתתפת בניסוי שכרוך בטיפול גופני, ייתכן שלעצם המגע יש השפעה על התסמינים ועל החומרה של המחלה. נמצא שליטוף כלבים מביא לשינוי בקצב ליבם, ואפקט דומה נמצא גם אצל סוסים. גם האפשרות ההפוכה קיימת: חיות עלולות להילחץ ממגע של אדם זר, וללחץ הזה יכולה להיות השפעה שלילית על מצבן הרפואי.

לא כל שיפור נגרם כתוצאה מאפקט הפלצבו ויש לשקול סיבות אחרות. חופן תרופות פעילות מול חופן כמוסות דמה | AllaBond, Shutterstock

הכול בראש?

מהן השלכותיו של אפקט הפלצבו על טיפולים רפואיים לבני אדם? הדיווחים המבלבלים על פלצבו אצל חיות מעלים סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת. תרופות שמיועדות לבני אדם נבחנות קודם על בעלי חיים ויעילותן נמדדת מול יעילותו של טיפול דמה. צריך להבין את אפקט הפלצבו המתועד אצל חיות על מנת לקבל החלטות נכונות באשר ליעילותן של תרופות חדשות. בחלק מהמחקרים שתוארו כאן לא השתתפו חיות רבות, וסטטיסטיקה של מספרים קטנים עלולה להיות מטעה. מחקרים עתידיים יוכלו להשתמש במדגמים גדולים יותר ולבודד את אפקט הפלצבו האמיתי מהאפקטים האחרים שתוארו כאן, באמצעות הוספת תנאֵי ביקורת ובאמצעות מדידות אובייקטיביות של השפעת הטיפול, שיכללו גם מדידה של פעילות המוח. כך נוכל להבין טוב יותר מדוע החיה מגיבה לטיפול שלא אמור להשפיע עליה.