מדי פעם מתפרסמות בעיתונים כותרות שמזהירות אותנו לא להתלטף עם החתולים שלנו, שמא נחטוף מחלה זיהומית מסכנת חיים בשם "מחלת שריטת החתול". אבל לפני שאנחנו מגרשים את החתול שמגרגר לנו על הבטן, מוטב שנבין במה מדובר ומי באמת נמצא בקבוצת הסיכון לחלות במחלה.
מחלת שריטת החתול היא מחלה זיהומית שגורם החיידק Bartonella henselae, השוכן מתחת לציפורניים של חתולים וברוק שלהם. כמעט מחצית מהחתולים נדבקים במהלך חייהם בחיידק הזה, שעובר אליהם בדרך כלל על ידי פרעושים. לחתלתולים צעירים יש סיכוי גבוה יותר לשאת את החיידק ולכן רוב מקרי ההידבקות קורים במגע איתם.
בבני אדם וחתולים זוהו שתי קבוצות שונות של חיידק B. henselae שיכולים לגרום למחלת שריטת החתול, Houston-1 ו- Marseille. במקרים נדירים יותר המחלה יכולה להתפתח בעקבות הדבקות בחיידק Bartonella Clarridgeiae (המשתייך גם הוא לסוג ברטונלה כמו B. henselae), או בחיידק Afipia felis.
החיידק B. henselae יכול הדביק בני אדם בשריטה של חתול או כשחתול מלקק פצע פתוח של אדם. תסמיני המחלה מופיעים בדרך כלל תוך יומיים עד שבועיים ממועד ההדבקה ומאופיינים בבלוטות לימפה נפוחות, כאבי ראש, חום, ירידה בתיאבון ועייפות. הטיפול המקובל הוא אנטיביוטיקה, שהורגת את החיידק.
שריטת החתול מסכנת בעיקר אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת או לא מתפקדת, כמו ילדים קטנים, זקנים, חולים במחלות כשל חיסוני, כמו איידס, או מטופלים בכימותרפיה או בסטרואידים. מחלת שריטת החתול תוארה גם בחולים שעברו השתלת איברים, או בכאלו שטופלו בתרופות כנגד זיהום צהבת מסוג C. מערכת החיסון אצל חולים אלו לא מצליחה להתמודד עם החיידק ולחסל אותו.
מחלת שריטת החתול נפוצה יותר בקרב ילדים ומבוגרים צעירים. מחקר מעקב שנערך בישראל בבית החולים איכילוב בתל אביב, ובבית החולים כרמל שבחיפה, מצא כי 52 מתוך 846 חולים (כ-6 אחוזים) בעלי מערכת חיסונית מוחלשת שחלו בשריטת החתול, היו בני 60 ומעלה.
עבור אנשים בריאים עם מערכת חיסונית מתפקדת אפשר לצמצם את הסיכון להידבק במחלה על ידי שטיפת שריטות או נשיכות החתול במים ובסבון, הרחקתם מפצעים פתוחים ומתן טיפול נגד פרעושים לחתול. בכל מקרה, אף וטרינר לא ימליץ להפסיק בגלל זה ללטף ולאהוב את החתול שלכם.